טוטאל לוק
יוצרי האתר "daLook" רצו לבנות רשת חברתית אופנתית שתקשר בין מעצבים, סטייליסטים, צלמים, דוגמנים ומכורים לשופינג. התוצאה, אפעס, קצת מתיימרת
המהירות בה הספיקה פייסבוק להמאיס את עצמה ולנגוס באכזריות ברשתות האחרות, הייתה אמורה להדליק נורה בראשו של כל הוגה רשת חברתית נוספת. אך לא די במושגים כמו "שוק רווי" ו"כישלון ידוע מראש" כדי לעצור את יוצרי "דלוק".
במקור, תוכנן "דלוק" (ואמנע כרגע מביקורת על השם המחריד, בעל ניחוח טקילה זולה בחניון ברחוב המסגר) להוות פלטפורמה מקצועית ועסקית שתקשור רשתות אופנה, מעצבים, סטייליסטים, צלמים, דוגמנים וחובבי אופנה הממלמלים בלנסיאגה מתוך שנתם.
כדי לבדוק אם האתר אכן מצליח לגרד את הגבהים אליהם הוא מתיימר להתרומם, מיהרתי לפתוח חשבון. אם זו לא שליחות עיתונאית, אני באמת לא יודעת מה כן.
חיש קל העליתי את התמונה האופנתית ביותר שלי - מעוטרת במשקפי וינטג' ענקיים של H&M למען יידעו כל גולשי האתר שהשפעותיה של הסטייליסטית רייצ'ל זו לא פסחו גם עלי. בהמשך נתבקשתי למלא את ההעדפות האופנתיות שלי במגוון תחומים, עניין נחמד אילולא הבאג המוזר שכפה עלי לצמצם את תשובותי לעשרים תווים בלבד.
ב"מותגים" נאלצתי לפרט רק שלושה, ב"השראה" נאלצתי להיצמד למסורת הדוגמנית וכתבתי "אמא שלי", וב"ציטוט" כתבתי: "שחור מרזה. גם קוק". אומנם זהו ציטוט שלי, אבל זה רק בגלל שהראיון האנטי ציוני של בר רפאלי ל"טאטלר" לא נכנס ב-20 תווים.
במבט ראשון נראה שהאתר הוא אכן קהילה אופנתית שוקקת. בין המשתמשים ניתן למצוא מגוון רשתות מוכרות ומעצבים, שדאגו להעלות - או שמישהו דאג להעלות להם - מספר פסקאות על היסטוריית המותג ותמונות מהקטלוג העדכני.
אך נוכחותם, יחד עם הסטייליסטים והמאפרים הבודדים הרשומים לאתר, מחווירה לעומת הפעילים האמיתיים - מכורות
למעשה, התוכן הדינמי ביותר באתר הוא אלבומי התמונות של אותן בנות, שמתרבים כחיידקים בצלחת פטרי עם הדפסי גולגולות. בחלקם תיקי עבודות מושקעים, וברובם תמונות חובבניות להחריד של בנות שפשוט נורא אוהבות להתלבש ולהתאפר ואז לתת לחברים לצלם אותן לאינטרנט. כמו בלוג אופנת רחוב? רק בלי החלק של הבלוג. והרחוב. והאופנה.
כך, למשל, אלבומי התמונות של "Alice Queen" (בת 20 מהמרכז ומהאושיות הנצפות ביותר באתר) כוללים עשרות תמונות שלה במגוון מערכות לבוש צבעוניות ומושקעות. ומכיוון שעין בלתי מזוינת לא תצליח להבדיל בין המיני והגרבונים היומיומיים לבין המיני והגרבונים של מראה הערב, דאגה אליס לחלק את האלבומים ל"בגדי יציאה", "יומיום", "לימודים ועבודה" ו"אירועים מיוחדים".
כמישהי שרגילה להפוך למסמר רשתות חברתיות באשר הן, הופתעתי לגלות שבחלוף שבוע כעשרה אנשים בלבד צפו בפרופיל שלי, ורק אחת מהם טרחה להציע לי חברות. קוראים לה "Miss D" היא בת 16, מתויגת תחת הערך "איפור" - מה שגרם לי להניח שהיא מאפרת, אך לא מן הנמנע שהבחורה סתם מכירה את דיילות היופי שבסופר-פארם אשקלון בשמותיהן הפרטיים.
שיטוט קצר בפרופיל של חברתי החדשה העלה שליידי די אינה מאפרת, אלא בסך הכל בחורה יפה בעלת בוק צילומי ביוטי, שנוהגת לעדכן את הבלוג שלה באתר בשלל הגיגי אופנה מכוננים, שללא ספק העשירו את עולמי הפנימי לפחות ב-350 סי.סי בכל צד.
כך, בפוסט הקאלט "אני כבר לא יודעת", מספרת די על חוויותיה המצמררות משיעור דוגמנות: "נימאס לי ..הלכתי לחוג דוגמנות פעם ריאשונה.
"היה קשה כי אני לא יודעת איך לבצע את ההליכות והסיבובים, הרגשתי כמו טיפשה. ואני לא מכירה שמה אף אחת אני מנסה לימצוא איסי של מישהי כדי שתעבור איתי על הדברים לפני השיעוא הבא. אני רוצה לבוא ולדעת הכל" (השגיעוט במקור, כן?). פדגוגי כמעט כמו ציטוטו האלמותי של ספי שקד: "יש לה רגליים של כדורגלן מאשדוד".
על מנת להכניס מעט תוכן מקצועי בין אלבומי "בגדי יציאה" השונים לבלוגים המכוננים, הוחלט בהנהלת "דלוק" להוסיף מגזין שיתרענן בכתבות אופנה של מקצוענים מהתחום.
או כפי שהאתר נוהג לכנותם במודעת הדרושים בעמוד הראשי: "צוות האתר מחפש כתבים העוסקים באופנה תמורת פרסום". הרי ידוע שהכותבים האיכותיים ביותר בכלל לא מעוניינים בתשלום תמורת עבודתם. מהו כסף לעומת תהילת עולם בקרב עדר מעריצות "פול & ביר"?
עיון במגזין מוכיח שגם אתר שמחשיב עצמו כפורץ דרך בתחום האופנה, לא מסוגל להימנע מכתבה (אם טקסט של שתי פסקאות וחצי יכול להיקרא כתבה) על - תחזיקו חזק - המראה המעושן.
אחרי כעשר שנים בהן הצליחו כל מגזיני האופנה לטחון את "המראה המעושן" יותר דק מהאבקה שעל כרטיס האשראי של קייט מוס, אין דבר פחות אופנתי מלכתוב על הנושא העבש הזה. אנצל את הבמה כדי להכריז שמעתה ועד עולם אני מוכנה לקרוא על השורש עש"ן רק בהקשר של ספריבס.
כתבה נוספת שמצאתי במגזין הייתה "כאפיה יפנית" מאת הסטייליסט שלומי אזולאי. ניכר היה ששלומי דווקא מבין בתחום עליו הוא כותב, אך מתקשה להיצמד לנושא אחד: מה שהתחיל באופנת רחוב יפנית, המשיך בסיקסטיז ובשעטנזים אופנתיים, והסתיים בלמה מעילי טוויד לא מתאימים לנמוכות.
הייתי ממליצה לבעלי האתר לשכור עורך, אך קשה לי לדמיין מי לעזאזל יסכים לעשות משהו שכזה "תמורת פרסום" (חוץ מכל הקאסט של "הישרדות").
גם מדור "משטרת האופנה" של המגזין אינו ממשיך את קו משטרות האופנה המוכר, המשתלח בבחירות הסטייל של כוכבנים כלשהם. עיקר התוכן של המדור המחתרתי הזה מתרכז באייטמים דלוחים בעלי ארומת יח"צ חזקה, בסגנון "<הכנס שם של כוכב ריאליטי> נבחר להוביל את הקמפיין של <הכנס שם מותג אופנה>".
לעתים רחוקות גם תתפרסם תמונה לא מאוד עדכנית של כריסטינה אגילרה תחת הכותרת "מה דעתכם על הסטייל של גוון סטפאני?". מקצועיות בכל מחיר.
בייאושי המתגבר החלטתי לפנות לפורומים, שאמורים להוות את לב לבה של "הקהילה השוקקת והאופנתית" (לפי מנהלי האתר).
אך גם אלו, למרבה ההפתעה, נראים כמדבר ציה. פורום "קשקושי אופנה", הפעיל מבין הפורומים הנטושים, כולל 65 הודעות בלבד - רובן נכתבו על ידי אותו גרעין משתמשים מצומצם שכבר למדתי להכיר בשבוע שיטוטי באתר.
הדיון המעמיק במיוחד עוסק בנושא החדשני: "מה דעתכם על הקרחת של נינט?", כשמדי פעם אחד המשתמשים שואל "אילו גרביונים מתאימים לשמלה בצבע זית?", הוא לפעמים גם זוכה לתשובה שמקצועיותה מוטלת בספק.
כשנראה שכל התקוות אפסו, פניתי אל המוצא האחרון: הפקות הווידיאו בהן מתגאים בעלי האתר כאילו היו חזית הטכנולוגיה. מיהרתי לשיתוף הפעולה עם ה"אמבטיה" שבאתר קשת, אולי משם תגיע הישועה האופנתית, אך יוק.
תת הערוץ מונה מעט קטעי וידיאו, ביניהם הפקות אופנה חובבניות בגרסת מאחורי הקלעים, כשברקע מוזיקת מועדונים מבעיתה. עוד בערוץ: סרטון המורכב ממקבץ תמונות סטילס של גולשות האתר, שנבחרו לא בקפידה מבין האלבומים שלהן, והן שזורות באפקטים של סרט חתונה מהאייטיז (מינוס כוסות היין והשקיעה).
נראה שכדי לבלוט לטובה מעל אוקיינוס הרשתות החברתיות, היו צריכים מקימי "דלוק" לדאוג לאתר שאינו זועק חובבנות - מהתכנים, דרך הגולשים הפעילים ועד לעיצוב. היוזמה להקמת פלטפורמת קשרים עסקיים ואישיים לעוסקים בתחום האופנה היא אומנם מבורכת, אבל לא מספיק לנפנף במושגים כמו "הפקות אופנה", "מעצבים" ו"קטלוג" באפס תקציב, לשלוח קומוניקט נלהב למערכות העיתונים ולקוות שהאתר ייצוק תוכן לתוך עצמו.
די בהצצה ברשת החברתית המדהימהfashionisingכדי להפנים שלפני "דלוק" עוד תהליך ארוך ומיוזע של אבולוציה, לפני שיהיה ניתן לכנותו "קהילה אופנתית שוקקת". עד אז אני בסייל בטופשופ.
נא להמתין לטעינת התגובות
