עכשיו כבר לא יטרידו אותו
הלחצים מצד האישה והבנות או הצפיפות הישראלית? חקירת רשות ני"ע או הדרישות האין-סופיות לתרומות? דחיקתו ממערכת החינוך או התקשורת החונקת? לב לבייב עזב את ישראל בשבוע שעבר לטובת שכונה מסוגרת בלונדון והבהיר: "לא עזבתי כדי לחמוק ממס"
"בעידן הגלובלי מנהל טוב נבחן ביכולותו להיות בכל מקום, בכל רגע נתון", הקדים לבייב, "היות שאני מחויב לפעילותי בחברות הציבוריות, בחודשים הקרובים איאלץ להיות יותר בלונדון, שהיא כיום הזירה הרלוונטית לעסקים".
במילים אחרות: לבייב הטיל את הפצצה וחשף שהוא עוזב את ישראל במקום שבו ידע שהבשורה תתקבל כמעט בלי שתישמע - עוד ועידה מתוך עשרות ועידות שבהן הוצפנו במהלך השנה.
הרמז העבה אכן לא נקלט ונבלע בכרוניקת השגרה התקשורתית השוטפת. אבל לפני שבועיים גילתה במקרה כתבת ערוץ 2, סיון רהב-מאיר, כי באחד ממוסדות החינוך בירושלים נערכת מסיבת פרידה לאחד מילדיו של לבייב לרגל "נסיעה ארוכה ללונדון".
רהב-מאיר הבינה שבידיה סיפור חם ופרסמה אותו. כשנשאל מאוחר יותר מדוע טרח להודיע מראש לתקשורת על עזיבתו, הפטיר לבייב: "זאת לא יוזמה שלי. הסיפור דלף דרך הילדים".
המעבר ללונדון תוכנן מראש כמעט כמו מבצא צבאי. בשקט-בשקט רכש לבייב את הבית בשכונת המפסטד היוקרתית שבלונדון תמורת 70 מיליון דולר והזמין מטוס פרטיחדש ב-50 מיליון דולר, שהצטרף ל-3 מטוסיו.
נראה כי בשלב כלשהו בתהליך נעלמה צניעותו המפורסמת של לבייב. לאחד מאנשי סודו הוא אמר: "טוב שבחברה ענקית, בעלת היקף עסקי של 7 מיליארד דולר, יהיה מטוס פרטי שישמש לצורכי עבודה".
המעטים שהיו בסוד העניין כבר הכינו את סיפורי הכיסוי. התגובה המיידית ששלפו הייתה כי לבייב "רוצה להיות קרוב יותר למשקיעים במניית אפ"י פיתוח, שמוקד עסקיה בלונדון".
בתגובת ההמשך שסיפק יועץ התקשורת רני רהב לא דובר כלל על עזיבה מוחלטת: "לבייב מחלק את זמנו כבר שנים בין בתיו במוסקבה, בבני-ברק, בניו-יורק ובלונדון. מאז הנפקת אפ"י פיתוח בלונדון, עליו להימצא שם לפרקי זמן ממושכים יותר" - אף מילה על הארמון המפואר או על שיקולי המס שוודאי ליווי את המהלך; אף מילה ביקורת על התקשורת הישראלית או על היחס שקיבל בישראל. וגם לכתבה זו סירב לבייב להתראיין.
אבל לפני שבוע חשף לבייב במפגש עיתונאים שתוכנן מראש טפח מהשיקולים שהנחו אותו. את שיקול המס הוא שלל מיד: "לא עשיתי את חשבון המס, ואם הייתי עושה - אולי אפילו הייתי מפסיד".
האם ייתכן שהטבות המס אכן לא היו המניע המרכזי לעזיבה? "לו היה שיקול כזה, הוא היה מחליט לעזוב עוד לפני 5 שנים", סיפר
השערה נוספת באשר לסיבה לעזיבתו נגעה לחקירות שניהלה נגדו רשות המיסים, בעקבות הפרסומים שלפיהם הוא קיבל לכאורה הטבות מס מסגן נציב המס הקודם. אך הרשות קבעה כי אין מקום לפתוח בחקירה.
השערות אחרות, שנדחו על הסף, עסקו בבעיית בריאות של אחד מבני המשפחה. ואכן, אחד מבני משפחתו הקרובים של לבייב סבל מבעיה רפואית, אך היא נפתרה בישראל - ולשם כך לא הוא היה צריך להרחיק ללונדון.
מדוע אפוא החליט לבייב לעזוב את המדינה שאהב כל-כך, ושתרם לה סכום הנאמד ב-100 מיליון שקל לשנה? לפי לבייב הסיבה פשוטה מאד: נמאס לו. נמאס לו מהפרסומים הנוגעים אליו, שאותם הוא מגדיר כ"כפיות טובה של הקהילה כלפיו"; גם התקשורת לא הפסיקה להכביד, וישראל הצפופה גם כך, הפכה קטנה מדי עבור איש העסקים הגלובלי.
כשראה לבייב את תמונתו בעיתון, שבה צולם כחשוד לצד ארקדי גאידמק וזאב רוזנשטיין, עלו דמעות בעיניו. בפני אחד מחבריו הוא התוודה: "זה מה שמגיע לי לאחר כל מה שעשיתי למען עם ישראל?".
היום, לאחר שכבר עזב, הוא נשמע יותר מפויס, ומדבריו מתקבל הרושם שהוא סיגל מעין סלחנות כלפי הפרסומים הלא-מחמיאים. לאחד מעוזריו הוא הסביר: "אין מה לעשות. אני יודע שעיתון צריך להתפרנס מפרסום תמונות. בכל מקרה אין לי מה להסתיר".
אבל זה לא הכל. פרשה נוספת שתסכלה אותו מאוד היתה הכישלון של יוזמת החינוך שלו: להוסיף שעה אחת בשבוע של לימודי תנ"ך לכל התלמידים בישראל. היוזמה, שאותה התנדב לבייב לממן מכיסו, זכתה לברכתם של שרת החינוך יולי תמיר ושל פקידי משרדה - אך טורפדה בוועדת החינוך של הכנסת.
"תראה מה עשו חברי הכנסת של מר"צ. הם חוששים שיש לי שאיפות פוליטיות ושארצה להיות ראש ממשלה", שח לבייב לאחד הבנקאים הבכירים שאיתם היה בקשר הדוק.
לפני שבועיים בדיוק, זמן קצר לאחר יציאתו ללונדון, חשף לבייב כמה ממניעיו בפני אחד מבכירי המשק. "אני כמעט לא יכול לזוז", הוא גילה, "אני לא מרגיש חופשי. אני הולך בפארק עם בני הקטן, וניגש אליי מישהו ושואל: "איך אתה מסתובב חופשי בלי שומר ראש?". עניתי לו שאני חי בישראל ואין לי כל סיבה לפחד. "בשביל מה אני צריך שומר ראש?".
"יום-יום, שעה-שעה, אני נאלץ להתמודד ים שאלות חטטניות בכל מקום - בחתונות, באירועים משפחתיים, בבתי-כנסת ובכנסים. אחד בא אליי ונותן לי צ'פחה, שני מגיע ונותן לי הצעה עסקית. זאת מדינת היהודים. אנחנו עם מיוחד, שקשה להתמודד איתו".
לא רק לבייב סבל. גם אישתו אולגה הפצירה בו לא אחת לעזוב את ישראל בשל ההטרדות החוזרות ונשנות. "מה ששיגע אותם במיוחד היה המרוץ הבלתי פוסק אחר תרומות. היו כאלה שלא היססו להגיע לביתם בבני-ברק, לדפוק על הדלץ ולבקש סיוע; אחרים המתינו ללבייב בפתח משרדו וסיפרו כי רב זה או אחר שלח אותם. בלונדון אף אחד לא יעז להתקרב אליו - הוא יהפוך לאיש אנונימי ואף אחד לא יטריד אותו", טוען אחד ממקורבי לבייב.
גורם נוסף המעורה היטב בעסקי לבייב חשף השבוע, כי גם חילוקי הדעות הפנימיים בתוך המשפחה באשר להיקף ההשפעה בקבוצה נמאסו על לבייב.
יש הסבורים כי בתו הבכורה, צביה לבייב-אלעזרוב, רצתה לתפוס את מושכות הניהול בקבוצה ולדחוק את רגלי אחיה. כיום לבייב-אלעזרוב מכהנת כמנהלת העסקים הראשית ברשת הקניונים של הקבוצה, כמנהלת השיווק שלה וכיו"ר אנגלו סכסון ואפ"י מגורים.
אפריקה ישראל ידועה כחברה האוכלת את מנהליה השכירים, וההסתגלות ללבייב - הידוע באופיו הניהולי הקר והנוקשה - היא משימה כמעט בלתי אפשרית. יעיד על כך ארז מלצר, שפוטר מתפקיד מנכ"ל אפריקה ישראל בשל "חוסר התכליתיות" שלו, לאחר שלבייב הרבה להתעלם מהמלצותיו. כיום הוא מועמד לניהול מינהל מקרקעי ישראל.
בשבוע שעבר הכחיש לבייב את השמועה כי אורי שני היה אחד המועמדים לתפקיד. יש הסבורים כי לבייב-אלעזרוב ביקשה להחליף את מלצר הפורש בתפקיד המנכ"ל, אך דוברי לבייב מיהרו לדחות את השמועות על מלחמות במשפחה. הם אף הדגישו כי הבת הבכורה לא היססה בעבר לפנות את מקומה כמנהלת רשת הקניונים למען אחותה רותי, שעזבה לאחר מכן ללונדון. אך באפריקה ישראל טוענים כי לבייב-אלעזרוב כלל לא בשלה כעת לכהן כמנכ"ל הקבוצה, ואם זה יקרה - יהיה זה רק בעוד 5-4 שנים.
בורסת השמועות אינה פוסחת גם על עתיד הבעלות בקבוצה. ההערכות המוקדמות היו שעזיבת הארץ והניתוק שינבע ממנה יביאו בהמשך הדרך לפרישתו של לבייב מכהונתו כיו"ר אפריקה ישראל, ואף יובילו בעתיד למכירתה. ככשמע זאת לבייב בשבוע שעבר, הוא לא הסתפק בדחיית השמועה אלא הוסיף כי בכוונתו להגדיל את אחזקותיו.
"בדקתי עם היועצים המשפטיים של החברה אם אני רוצה להגדיל את אחזקתי", סיפר לבייב השבוע, "והם אמרו לי שאני יכול לקנות עוד 0.17%. אני בהחלט מתכוון ללכת על זה. אין לי תוכנית לפרוש, ואני מתכוון להעמיק את פעילותי בחברה".
אך לפני הכל, לבייב הוא איש משפחה. כשהגיע לישראל בסופי השבוע (בדרך-כלל בימי חמישי בערב), הוא נאלץ לקבוע פגישות עסקיות לימי שישי בבוקר - כך שלמשפחתו נותר יום אחד בשבוע.
מצב זה גרם לו תסכול רב, ולכן החליט ש"עדיף לי לנהל את כל הפעילות מלונדון". בלונדון הוא יכול לשהות בחיק משפחתו, וילדיו יזכו לחינוך בינלאומי.
ובלונדון מחכה לו גם חבר קרוב: האוליגרך ואיש העסקים הבינלאומי רומן אברמוביץ', שאותו פגש עד כה בעיקר באירועי ספורט בישראל. אברמוביץ' התכוון לרכוש את הפועל תל-אביב, שנהנית מחסותה של אפריקה ישראל.
סביר להניח שמעתה יתראו השניים במגרשים לעיתים קרובות יותר ואולי אף יהדקו את קשריהם העסקיים.
נא להמתין לטעינת התגובות
