נשק הנפט האיראני
מה שמטריד יותר מכל את מעצמות המערב זה כוח הנפט של איראן ולא הטילים שמכוונים לתל-אביב
גם אחרי דוח מועצת שירותי הביון האמריקניים, הצהרות הנשיא בוש ושריו חד-משמעיות באשר למסירת שולחן נקי לבאים אחריהם בעניין סכנת הגרעין האיראני. מעצמה אזורית נוספת שותקת באופן רשמי, אך בעברה כבר התקיפה לפחות כור גרעיני אחד. גם האיראנים מעבירים מסרים בתורת המשחקים הדיפלומטית: "אל תאלצו אותנו להשתמש בנשק הנפט", אומר הנושא ונותן לאריג'ני, "אנשים במערב ירעדו בחורף". על פי שר הנפט, "מיצרי הורמוז, דרכם עובר 40% מהנפט - בידינו, וכך גם כלכלת העולם!" אומר סגן ראש משמרות המהפכה. מילים יפות, להלן העובדות:
איראן מייצאת 2.5 מיליון חביות ביום - 5% מהסחר העולמי בנפט. כדי להעלות את המחיר היא חייבת להפסיק לייצא כליל. מעצם טבעו של מסחר, לא ניתן להפלות בין מדינות – קיים ארביטראג' בין אזורי עודף לבין אזורי מחסור. אם יופסק הייצוא, ייפגעו בעיקר שתיים מידידותיה של איראן, סין והודו, להן היא מהווה מקור ראשי. הראשונה שתיפגע תהיה היא עצמה. הנפט מהווה 85% מייצוא איראן ו-65% מהכנסותיה.
אמברגו נפט יעיל מתרחש רק על ידי חבירה של כמה יצואניות גדולות לפעולה משותפת, כפי שקרה לאחר מלחמת יום כיפור. היצואניות החשובות במפרץ מודאגות לא פחות מהמערב מארסנל גרעיני קרוב לביתם. תמיכתן מופנית לארה"ב, כפי שהוכח בשלוש מלחמות המפרץ. לא רק שערב הסעודית, כווית והנסיכויות לא יצטרפו לאמברגו, אלא הן אף ישלימו את החסר (כפי שעשו ב-1991). לרשותם עודף מספיק בתשתיות הפקה. כמו כן, במאמר קודם טענתי שיצואניות נפט מסתייגות באופן כללי מזעזועים באספקה ובמחיר הנפט לאורך זמן, כי הדבר מעודד מעבר לאנרגיות חלופיות.
איראן גובלת במיצרי הורמוז, שדרכן עוברות מכליות הנפט מהמפרץ. זהו עורק קריטי דרכו זורם כשליש מהסחר העולמי בזהב השחור. קיימים צינורות עוקפים בסעודיה ועיראק, אך ניתן להזרים דרכם רק כשליש מהתפוקה. אם תנסה איראן לחסום את המיצר, היא תיתקל בקואליציה עולמית מקיר אל קיר. קיימות אמנות ברורות לגבי מיצרים בינלאומיים, ולמעשה, אין מדינה שאינה תלויה בחופש שיט במיצרים כאלה. איראן לא תוכל להפלות בירי בין ידידים לאויבים.
אם ייחסמו המיצרים, תיפגע קשות גם החוסמת. בשל מחסור בבתי זיקוק באיראן היא נאלצת לייבא כ-40% מהבנזין והתזקיקים שלה. עליית המחיר בתוך המדינה עלולה לזעזע את המשטר, כפי שקרה בשנה שעברה, כשמשמרות המהפכה דיכאו התקוממות בעקבות עלייה מתונה בהרבה. לכך יש להוסיף את ביטול הסובסידיה לדלקים, שתיכפה על המשטר על ידי עצירת הכנסותיו.
קרוב לוודאי שלאיראן אין בכלל יכולת צבאית לסגור הרמטית את המיצר. ירי על מכליות במפרץ אינו דבר חדש. במלחמת איראן-עיראק נורו 554 מכליות, אך האוניות התגלו כבעלות כושר שרידות גבוה. בשיא העימות רק כ-2% מהתנועה הופרעה. על פי הניסיון, ובניגוד למצופה, דרושים כשמונה טילים להטביע מכלית. הן גם התגלו כעמידות יחסית בפני מוקשים. לא ברור אם ברשותה
לבסוף, יש לזכור שלארה"ב לבדה מלאי מסחרי ואסטרטגי של כמעט שני מיליארד חביות, המיועד למטרה זו בדיוק. ביכולתה להשלים את הכמות שתיגרע מהעולם במשך שלושה חודשים. לשאר המדינות יש כמובן מלאי נוסף (סין, למשל, החלה גם היא לאגור מלאים אסטרגיים, לאחרונה).
האיראנים נוהגים בתחכום. הם מתרברבים דווקא בנשק בו כנראה לא ישתמשו וממעטים לדבר על כלים אחרים. הפעלת קבוצות טרור ברחבי העולם נגד מטרות מערביות ונגד תומכיהם הערביים היא הנשק המסוכן ביותר. בכמה אזורים עשירים בנפט, כגון מזרח סעודיה, בחריין ודרום עיראק, קיים רוב שיעי. שם טמונה הסכנה, אך ניתן להיערך לכך ולהתגונן. מחיר הנפט ימשיך השנה לשבור שיאים, גם בעזרת התעמולה האיראנית, אך כמה ימים אחרי רגע האמת יתברר אם הנמר טורף או עשוי מנייר.
נכתב בהשראת מאמרו של באסם פתוח מאוניברסיטת אוקספורד
הכותב הוא כלכלן ספנות, לשעבר מנהל ספנות בבית הזיקוק פז אשדוד
נא להמתין לטעינת התגובות
