הכל אפשרי
משרדי ההייטק בבנגלור נוצצים, אבל הכבישים המובילים אליהם רעועים, פקוקים ומוצפים. שכר המתכנתים גבוה, אבל הבנגלורים האחרים הפכו לתושבים סוג ב' • יוסי טרבלוס עבד בעמק הסיליקון של הודו
הודו הפכה למעצמה בתחום מיקור החוץ (אאוטסורסינג) – בעיקר לשירותי תיכנות ולמרכזי מענה טלפוני, אך היא מספקת גם בעלי מקצוע לפרויקטים גדולים ומתקדמים בתחומים רבים, בעלות של 10-15% מהשכר המקביל במערב.
חברת אינפוסיס (Infosys) היא חלוצה בתחום מיקור החוץ לשירותי תוכנה, והיום היא מוכרת שירותים לחברות מערביות ב-4 מיליארד דולר בשנה. הגעתי לעבוד בה כמתמחה הישראלי הראשון בקמפוס הדגל בעיר בנגלור, או "בנגלורו" בפי תושבי המקום. בעשור האחרון הפכה העיר למרכז ההייטק של הודו, והיום היא מונה כששה מיליון תושבים, שגרמו לעיר הקטנה – שעד שנות התשעים היתה עיירת נופש שקטה – להיחנק מעשן כלי הרכב הממלאים אותה.
פעם בנגלור נקראה "עיר הגנים של הדרום", ואמנם יש בה כמה פארקים וגנים, אך רובם נראים כמו פארק הירקון אחרי מופע "רוקדים עצמאות".
התשתיות בעיר רעועות למדי, ואספקת החשמל היא בשיטת "כשיש יש, וכשאין – תתמודדו". לפעמים נדמה שלעיר יש מין אבא קמצן, שמסתובב ומכבה את האורות באופן אקראי. ריבית המשכנתאות הנמוכה, ההנחות במסים והגירת הצעירים המשכילים ממעמד הביניים לעיר – כל אלה גרמו למחירי הנדל"ן לעלות פי 3 בשנים האחרונות. בכל מקום שאליו תסעו בבנגלור תוכלו לראות שלטי פרסומת, המפתים לרכוש דירה בפרויקטים יוקרתיים ודחוסים.
תוכלו לראות את הפרסומות הללו גם אם אתם לא נוהגים, כמובן; כי אם אתם נוהגים, כדאי שלא תסיטו את העיניים מהכביש, אם אתם רוצים לצאת בשלום מרכבת ההרים הזו.
לחברות הגדולות הפועלות בבנגלור יש קמפוסים מרשימים, שרובם נמצאים בפרבר של העיר הנקרא בפשטות "אלקטרוניק סיטי". שם נמצא גם הקמפוס המדהים והמצוחצח של אינפוסיס, שמועסקים בו כ-17 אלף איש מתוך 70 אלף עובדי החברה.
אבל
מצב התנועה על הכביש אינו חדש, וחברות ההייטק הפצירו בממשל לבנות כביש עילי חדש שבו יוכלו העובדים לנסוע בנוחיות במכוניות ובאוטובוסים. הממשל נקט את הסחבת ההודית הידועה, המלווה לא פעם בשימון פקידים בכירים, אך חברות ההייטק הקימו לובי חזק, שגרם לפרסום מכרז לסלילת הכביש. התאגיד שזכה שילם לממשלה מענק שמן, ובתוך כשנה אמור להסתיים הסיוט. כל המתכנתים הסובלים היום מהדוחק, מצחנת הזיעה, מהפרות ומהצפירות יוכלו להגיע אל הקמפוסים הנוצצים בזמן קצר יותר – וכך תגדל תפוקתם בצורה משמעותית.
תופעה נוספת שגורמת לך לשאול את עצמך "על מה לעזאזל הם חשבו" היא הכביש ששמו NICERoad (על שם החברה שבנתה אותו). הוא היה אמור לפתור בעיות תנועה רבות ולעזור לנתב את התנועה לאלקטרוניק סיטי. הפרויקט יצא לדרך לפני כמעט 13 שנה, ומאז הוא נחשב לאחד השנויים במחלוקת בהודו: יותר מ-350 תביעות הוגשו לבתי המשפט בשל סכסוכים לגבי מקורות מים וקרקעות.
מה שהניב עד כה הפרויקט השאפתני הוא כביש אגרה לתפארת היוצא מאלקטרוניק סיטי, ובו נתיבים רחבים ואספלט חדש – שמסתיים לאחר כשמונה קילומטרים במטע קוקוס. חלק מהתושבים אומרים כי הסיבה לכך היא שבעל המטע סירב למכור את חלקו בקרקע בתנאים שהוצעו לו. בינתיים העבודות הופסקו. כל בנגלורי שתשאלו אותו מה קורה עם "נייס רואוד" יחייך אליכם חיוך הודי המלווה בטלטול הראש המסורתי ויגיד: "זאת הודו".
תופעה נוספת שיש להתרגל אליה בבנגלור היא העכברושים המתרוצצים בעיר, בעיקר בעונת המונסונים הגשומה, הגורמת להצפת מערכות הביוב. לא פעם מצאתי את עצמי יושב במסעדה יפה, נקייה ומודרנית, המגישה אוכל מערבי במחירים גבוהים יחסית, וראיתי עכברוש גדול מתרוצץ על המעקות או על רצפת המסעדה.
בפעמים הראשונות נחרדתי מכך שפשוט מגרשים אותם בנימוס בעזרת מטאטא. אבל בשלב מסוים אני וחבריי התחלנו לדרג את המסעדות בהתאם לאיכות העכברושים.
הסיפורים האלה הם עדות לאחת הבעיות המרכזיות בהודו בכלל ובבנגלור בפרט: הרבה צעירים משכילים וחכמים ויזמים מלאי חלומות וברק בעיניים – ולצידם שחיתות שלטונית וחוסר תכנון והשקעה בתשתיות.
בנוסף, מחירי הדיור והמלונות בבנגלור עלו במאות אחוזים בשנים האחרונות (מחיר לילה בבית-מלון ברמת 4 כוכבים מגיע בקלות ל-250 דולר), כך שצעירים רבים נאלצים לחלוק דירות יקרות או להעתיק את מגוריהם לפרברים.
"בנגלור הפכה לעמק הסיליקון של אסיה כי הממשלה פטרה חברות רבות ממסים, הקרקעות היו זולות, מזג האוויר היה נוח והתשתיות היו סבירות. אך כיום העיר מתקשה להתמודד עם פיצוץ האוכלוסין, והמחירים שוברים שיאים חדשים מדי חודש", אמר לי אנאנד, תושב בנגלור שעובד באלקטרוניק סיטי. "צעירים רבים בהודו מודעים לגובה השכר בתעשיית ההייטק, כך שבתי הספר למקצועות אלה עמוסים לעייפה בהודים שחולמים לספק למשפחתם רמת חיים גבוהה יותר".
במהלך ביקורי פגשתי גם את יוסי, המתגורר עם משפחתו בבנגלור כשלוש שנים והיה עד למהפך שעברה העיר בתקופה קצרה זו. "כשהגענו לכאן ב-2004 בדיוק פתחו את הקניון הראשון, 'הפורום'", הוא מספר. "רציתי לקנות רכב והציעו לי אולי 20 דגמים, מתוכם רק שניים עם ABS וכריות אוויר. בכבישים ניתן היה לראות בעיקר מכוניות אמבאסאדור ומרוטי ישנות. היום יש לא מעט קניונים וחנויות כלבו בעיר ועוד כמה בשלבי בנייה. בקלות ניתן למצוא היום יותר ממאה דגמי מכוניות – ואת המכוניות הישנות של פעם כמעט לא ניתן לראות על הכבישים העמוסים.
"כוח הקנייה הגדול של חצי מיליון עובדי תעשיית ההייטק יצר ביקוש אדיר למוצרי מותרות, שבעבר לא ניתן היה להשיגם בעיר".
יוסי מציין שתי תופעות המסמלות בעיניו את הצלחתה הרבה של העיר: האחת היא הזינוק במספר הזרים המתגוררים בה; השנייה היא ההודים הרבים שהתגוררו בעבר בארה"ב ובאירופה – וחוזרים כעת להודו כדי לעבוד בחברות בינלאומיות או להקים חברות משלהם. לטענתו, הם מרגישים כי בבנגלור הם נהנים מצמיחה מהירה ומהזדמנויות רבות.
למרות הפריחה הכלכלית האדירה, רבים מתושבי בנגלור שאינם עובדים בתחום ההייטק מתמרמרים בשל שינוי צביונה של העיר ועליית המחירים המשמעותית. לשם ההשוואה, מתכנת הודי בעל תואר ראשון ומעט ניסיון מרוויח 20-25 אלף רופי בחודש (כדי להמיר לשקלים, פשוט חלקו בעשר); כעבור שנתיים משכורתו קופצת במידה משמעותית. לעומת זאת, פועל פשוט מרוויח 4,000-5,000 רופי בחודש, וזה עוד סכום גבוה בהשוואה לערים אחרות.
תושבי בנגלור טוענים כי השכר הגבוה יחסית שחברות ההייטק מציעות פוגם באיכות חייהם ויוצר למעשה מעמד חדש: תושבים סוג ב'. לדוגמה, אם נסיעה במונית עולה בדרך כלל 50 רופי, נהג המונית יכול להמתין עוד כמה דקות לעובד תעשיית ההייטק ולגבות ממנו מחיר כפול.
מבחינת עובד ההייטק, 100 רופי אינם מצדיקים התמקחות ממושכת; מבחינת יתר התושבים, 100 רופי לנסיעה הם מחיר שאינם יכולים או אינם מוכנים לעמוד בו.
בעיה נוספת היא התחרות ההולכת וגוברת מצד ערים אחרות בהודו. מחירי הקרקע שהמריאו בבנגלור, במקביל להתחזקות הרופי בהשוואה לדולר, שמאיימת על יצוא ההייטק ההודי לארה"ב , הופכים את העיר לאטרקטיבית פחות גם עבור חברות מהמערב. ובשוק כמו בשוק, כשהמחיר עולה הביקוש יורד. ההכרזות האחרונות של חברות טכנולוגיה על פתיחת מרכזים חדשים בערים כמו פונה, קוצ'ין וצ'אניי (מדרס) בהחלט מהוות איום על בנגלור.
נא להמתין לטעינת התגובות
