"רציתי לפרוש לפני 4 שנים-אבל נשארתי בן ערובה"

המנהל הפיננסי המיתולוגי של טבע עוזב את החברה אחרי 31 שנים. דן זיסקינד מגלה מי הציע לרכוש את טבע בעבר, מספר על אהבתו לאמנות מודרנית ומצהיר כי אלי הורביץ הוא מבחינתו מספר 1. ראיון אישי

עופר לוי | 31/10/2007 9:30

"ההרגשה היא קצת משונה", מצהיר דן זיסקינד בראיון עם עסקים לרגל פרישתו מתפקיד המנהל הפיננסי של טבע ומינויו של אייל דשא, סמנכ"ל הכספים של צ'ק פוינט, למחליפו. "למרות שההחלטה התבשלה זמן רב, רק עכשיו, כשהוצאנו את ההודעה, הגענו ממש לנקודת אל-חזור. אני מקבל מהבוקר המון אי-מיילים מהרבה עובדים ומכרים, חלקם מספרים לי על סגולות שרק עכשיו אני לומד עליהן. זה מאוד מחמיא ונותן לי הרגשה טובה. אולי אני צריך לקבל תוספת שכר".

לא בטוח שתוספת שכר היא מה שזיסקינד צריך בימים אלו. עבודתו בטבע במשך 31 שנה, מתוכן 30 שנה בתפקידו הנוכחי,

תוגמלה בחבילת שכר מכובדת במיוחד. על-פי הערכות, מנהל בדרגתו של זיסקינד צבר במשך השנים עשרות מיליוני דולרים, וייתכן שאף הגיע ל-100 מיליון דולר בשכר ובהטבות לרכישת אופציות של מניית טבע. על-פי ההודעה, זיסקינד יעזוב את התפקיד באמצע 2008, ועד אז הוא יערוך חפיפה עם דשא.

"רציתי לפרוש לפני 4 שנים, בגיל 64, אבל בגלל הדינמיקה של טבע נשארתי בן ערובה. מסונדל. קודם כל בגלל רכישת סיקור, אחר כך בגלל רכישת אייווקס, ולבסוף בגלל עזיבתו של המנכ"ל ישראל מקוב.

היום, כשנה לאחר ששלמה ינאי נכנס לתפקיד, אני חושב שלא מייחסים את העזיבה שלי לחילופי המנכ"לים בחברה. אני בטוח שאם הייתי עוזב לפני שנה, חלק מהנשמות הטובות היו אומרות שעזבתי בגלל החילופים".

מה אתה מתכנן לעשות כעת?
"אני לא הולך למשרה חדשה. אין משרה טובה בארץ כמו המשרה שלי. אני בסך-הכל רוצה לצאת כשכוחי עוד במותני, לעסוק בעיסוקים שבהם אני יכול לתרום וגם להתמקד בפעילות פילנתרופית. אני גם רוצה לטייל, לראות יותר אמנות ולעשות את שביל חוצה ישראל. אני מאוד אוהב אמנות מודרנית ומשתדל לבקר במוזיאון בכל נסיעה שלי. כיום אני קשור לקבוצה שתורמת כסף למוזיאון ישראל, שבה משתתפים גם משפחת זיסאפל ומשפחת נפתלי וקסלמן".

מעט מאוד מנהלים בנוף הישראלי נותרו כל-כך הרבה שנים באותו תפקיד.
"אני מתנצל. אני שייך לדור שלא בוער לו. היו לי הרבה סיפוקים בעבודה. אמנם קודמתי רק פעם אחת, בשנת 1977, מתפקיד סגן המנהל הפיננסי למנהל הפיננסי, אבל אני מרגיש שקודמתי בכל יום, בגלל שהערך של החברה עלה. מאז שנכנסתי לטבע, הערך שלה הוכפל פי 1,000".

אף פעם בכל השנים האלו לא רצית להיות מספר 1, כלומר להיות המנכ"ל?
"לא. אני חושב שיש למנהל כספים עבודה מאוד מעניינת. לתפקיד המנכ"ל יש צדדים שלא רציתי להתעסק בהם".

תחת מי נהנת לעבוד יותר מכולם: הורביץ, מקוב או ינאי?
"כל אחד מהמנכ"לים הוא שונה מאחרים, אבל אין ספק שאלי הוא המדהים מכולם. היתה לי הזכות לעבוד לידו ולבנות את תפקיד המנהל הפיננסי באהבה. עם שלמה ינאי אני עובד מעט יחסית. תמיד אמרו שלא הסתדרתי עם ישראל מקוב, אבל לא היה בזה קצה של אמת. הוא איש מיוחד".

האם אי פעם הציעו לרכוש את טבע?
"בהיסטוריה הרחוקה היו שתי הצעות, והרצינית שבהן היתה בשנות ה-80, של הקוגלומרט WR גרייס. אנחנו היינו קטנים, והם היו חברה של 7 מיליארד דולר. רק לאחר שהורביץ נתקע בניו-יורק בגלל סופת שלגים, הצלחתי לגרום לו להיפגש איתם. הפגישה אמנם לא הובילה לרכישה של טבע, אבל WR הפכה למשקיעה שלנו במשך כמה שנים. כיום קשה לי להאמין שמישהו ישתלט על טבע. גם בגלל שאנחנו חברה מגוונת, גם בגלל הישראליות שלנו, שמגינה עלינו מהשתלטות במובן מסוים, וגם בגלל התקנון שלנו, שמקשה על החלפת הדירקטוריון".

האם אתה חושב שטבע תגדל להיות ביום מן הימים חברה של 150 מיליארד דולר, כמו פייזר?
"אני לא חושב שפייזר ידעה שהיא תהיה פייזר. גם כשהיינו חברה של חצי מיליארד דולר, שאלו אותנו אם אנחנו יכולים להמשיך לצמוח. בחלומות הכי ורודים שלי לא חשבתי שנצליח להפוך לחברה של 34 מיליארד דולר. סם ברונפלד, מנכ"ל הבורסה, אומר תמיד משפט שאני מאוד אוהב: 'אמא וטבע יש רק אחת'".