שלמה נחמה: נחמת עשירים
האבא הכניס אותו לבנק הפועלים - והבת הראתה לו את הדרך החוצה. אבל לא צריך לדאוג יותר מדי לשלמה נחמה, שנותר אחד המנהלים המחוזרים במשק, עם 715 מיליון שקל בבנק
רבות נכתב על פועלו של נחמה בבנק הפועלים, אך אין ספק כי בשורה התחתונה הוא הצליח בתפקידו: בתקופתו הבנק שימר ואף חיזק את מעמדו כבנק המוביל במדינה. נחמה פרץ את גבולות ישראל, והוביל את בנק הפועלים למדינות חדשות. הוא ניחן בכישורים עסקיים וביכולת פוליטית נדירה לתמרן בין כל מוקדי הכוח בבנק: שרי אריסון, המשקיעים הזרים, משפחת דנקנר וההנהלה.
נראה כי קו השבר במערכת היחסים בין שרי אריסון לנחמה נוצר לאחר שנחמה סיכם על מכירת אחזקותיו באריסון אחזקות תמורת 150 מיליון דולר. במועד זה נאלץ נחמה לסיים את תפקידו כיו”ר - ולפנות לאתגרים נוספים. אלא שהוא ביקש לסחוט את "הלימון הפיננסי" עד הסוף, ולמען האמת, הוא התקשה מאוד להיפרד ממוקד כוח חשוב זה. בנוסף, אריסון ביקשה ממנו להישאר - אבל הוא היה חייב לקצוב את כהונתו לתקופה קצרה יותר.
כשנחמה זומן לפגישה שבה הודיעה לו אריסון על תום כהונתו בבנק, ההפתעה והאכזבה היו גדולות. את התפנית בעמדתה לא הצליח נחמה להבין, ולמען האמת, גם בפיקוח על הבנקים לא. עם פרישתו מהבנק צבר נחמה “שעות משפחה” רבות בחופשות בארץ ובחו”ל. בין לבין הוא החל לקיים מגעים לקידום מיזמים שונים, כגון בתחומי ההיי־טק (עם חברו יוסי ורדי) והנדל”ן (בגיאורגיה עם דן ללוז ממגדל שוקי הון.(
המיזם העסקי הבולט ביותר שבו השתתף נחמה לאחר פרישתו מהבנק היה ההצעה להשקיע בגרעין השליטה בבזק ולהתמנות לתפקיד יו”ר דירקטוריון פעיל בחברה. הבחירה בנחמה היתה רעיון גאוני (עדיין לא ברור של מי:(
נחמה אמור היה לרכוש את חבילת המניות של מורי ארקין במחיר הנמוך ב־15 מיליון דולר ממחיר השוק, אולם בסופו של דבר העיסקה לא יצאה לפועל. גורם בכיר שהיה מעורב במשא ומתן מע־ריך כי ממש ברגע האחרון הבין נחמה שהסיכון שטמון בעיסקה גדול מדי.
“מבחינת אופיו, נחמה נשאר שכיר ולא איש עסקים המוכן להסתכן. הוא עדיין שבוי ברושם שהוא מכהן כיו”ר בנק הפועלים, המהווה עבורו את כרית הביטחון הטובה ביותר,” מסר לנו אותו גורם. אלא שהמקורבים לנחמה סבורים כי עיסקת בזק אכן נבחנה ברצינות, וכי ההחלטה שלא לבצעה נבעה משיקולים עסקיים בלבד.
עיסקת בזק (שבסופו של דבר לא יצאה לפועל) מעידה על אופיו של היו”ר לשעבר של בנק הפועלים. כמי ששימש בעברו הצבאי כצלף, נחמה אינו אוהב סיכונים ומתנהל בזהירות רבה. כשהחלטות כבדות משקל עומדות על הפרק, הוא פוסח לא אחת על שתי הסעיפים. בבנק הפועלים, לדוגמה, הוא העדיף למנות למנכ”ל את צבי זיו, מינוי שהיה נוח מאוד עבורו, ולא לקחת שום סיכון.
יש הטוענים כי לקראת השנה האחרונה בתפקידו כיו”ר הבנק הוא הותיר אחריו שורה גדלה והולכת של נפגעים, שחלקם שומרים לו על כך טינה עד היום. אחד הבולטים שבהם הוא דני דנקנר, סגנו הנאמן. בסוף 2006 הקרע בין השניים הפך לסופי, לאחר שבין השאר נחמה דחה את הצעותיו של דנקנר להשקיע בחברת סלקום (שבבעלות בן־דודו של דני, נוחי דנקנר) ובחברת בזק ולהנפיק בבורסה את ישראכרט.
אבל דנקנר לא היה היחיד. כשאלי יונס חצה את הקווים ועבר בעידוד יעקב פרי לניהול המזרחי־טפחות, ניתק נחמה את היחסים עם פרי ועם יונס.
לנחמה אין חברים רבים - אבל אלה שהולכים איתו הם קרובים מאוד. בי־ניהם ניתן למנות את איש התקשו־רת אלי עזור, את הפרסומאי משה תאומים ואת איש ההיי־טק יוסי ורדי. במערכת הפוליטית ניתן לייחס לו קרבה לבנימין נתניהו ולצחי הנגבי.
בניגוד לתדמיתו הציבורית, בתוך תוכו נחמה הוא רגשן ואוהב מחוות אישיות. פן זה באישיותו בא לידי ביטוי בתחביביו: קריאת ספרים וספורט. הוא אוהד נלהב של מכבי תל־אביב בכ־דורסל ובכדורגל, ולקראת יום הולדתו ה־50 (בשנת (2005 פינק אותו תאומים בכרטיס למשחק גמר גביע אירופה לאלופות שהתקיים באיסטנבול.
מה ניתן יהיה לכתוב בעוד כשנה על שלמה נחמה? אין ספק כי אם יציעו לו לעמוד בראש פירמה עסקית גדולה (כמו כימיקלים לישראל, מגדל או בתי־הזיקוק,( הוא לא ידחה את ההצעה על הסף. עם זאת, קשה מאוד להניח שנחמה יהמר סכום גדול מכספו האישי ויסכים להשקיע במיזמים שונים יותר מ־5־10 מיליון דולר. מבחינה זו הוא מזכיר מאוד את המנכ”ל לשעבר של הבנק הבינלאומי, שלמה פיוטרקובסקי - אלא שבניגוד לפיוטרקובסקי, נחמה לא שרף לחלוטין את הגשרים עם המגזר העסקי.
כסף לביתו נחמה כבר עשה. אם הוא לא ישתלב באחת הפירמות הגדולות, בהחלט סביר שהוא יסכים לכהן בתפקיד ציבורי בכיר. תפקיד שר האוצר הוא הראשון שעומד על הפרק, אבל הוא אינו היחיד.
ייתכן שלו הדבר היה אפשרי, הוא בהחלט היה מוכן להיענות לאתגר ולכהן כנגיד בנק ישראל. לנחמה עדיין יש מה לתרום, ונראה כי מבחינת כישוריו הוא עדיין לא אמר את המילה האחרונה.
נא להמתין לטעינת התגובות
