הכריש
איש ההיי-טק הירושלמי ניר ברקת מאמין במצוינות: אחרי ששירת כמ"פ בצנחנים, המציא את האנטי וירוס, לימד באוניברסיטה איך לעשות עסקים ונתן בראש ליזמים צעירים בטלוויזיה, הוא פונה לכבוש יעד נוסף: הו הא, מי זה בא, ראש העירייה הבא?
אבל לפני זה הוא כבר התקבל לכל מיני מקומות. בכלל, המילה הזו - "התקבלתי" - חזרה הרבה בפגישה איתו: "התקבלתי ללימודים באורט ירושלים", "לקורס טיס", "ליחידה קרבית", "לקורס קצינים", "ללימודי מחשבים באוניברסיטה". ברקת מאמין במצוינות ולעתים נדמה שלמרות עושרו המופלג והעובדה כי עתידו הכלכלי מובטח הוא עדיין עסוק בלהצטיין.
ברקת מסודר בחיים. הונו (יחד עם אחיו אלי) מוערך ב־920 מיליון שקל. האחים התעשרו בזכות ההשקעה של קרן MRB , שבה שותף גם חברם יובל רכבי, בחברת צ'ק פוינט. הקרן השקיעה בחברה בתחילת דרכה 400 אלף דולר ראשונים וכעבור כמה שנים הפכה ההשקעה ל־400 מיליון דולר.
ברשות MRB נמצאת גם חבילה של כ־12 מיליון מניות בשווי 90 מיליון דולר. בגיל 48 ברקת יכול להביט בפועלו עד כה במידה רבה של סיפוק. הוא עשה את זה. בעיני עצמו הוא הישראלי היפה, הנכון, המצליח, זה שעבר את כל תחנות התרבות של האזרח הישראלי, עשה את המכה הגדולה ועכשיו נרתם לעשייה ציבורית.
ברקת מספר שבהתחלה כלל לא חשב על היי־טק. לאמא של אשתו היה עסק לבובות קרמיקה ברובע היהודי, והוא התחיל לעזור לה. "עבדתי קשה מאוד לפרנסתי. עזרתי לה כשותף להקים את העסק והתגלחתי טוב מאוד בצד העסקי וב'ירושלמיוּת'".
מה פירוש "ירושלמיות"?
"כשאתה עובד בירושלים ומתנהל מול הסוחרים, אתה צובר ידע מהחיים, כזה ששום פקולטה באוניברסיטה היוקרתית ביותר לא תצליח להחכים אותך בו. בו בזמן למדתי מחשבים באוניברסיטה העברית ובאמצע שנות השמונים התרחש האירוע שהפך את חיי".
מה קרה?
"בעת הלימודים התגלה וירוס במחשב של האוניברסיטה העברית, שהיה אחד הראשונים בעולם. מי שעלו על זה היו עמרי מן ויובל רכבי, שעירבו את אחי אלי, שלמד איתם. הם ניתחו את המחשב והבינו שיש פה בעיה אמיתית - וירוס אמיתי שעד אז שמעו עליו בתיאוריה בלבד. הם קראו לי ושאלתי אותם אילו פתרונות יש לדבר הזה. התחלנו לחשוב יחד על פתרון וככה כתבנו את האנטי־וירוס הראשון והחלטנו להקים מזה עסק. קראנו לעצמנו MRB - ראשי התיבות של שמות המשפחה של ארבעתנו.
התחלנו לפתח תוכנות. לקחנו הלוואה בבנק. פיתחנו מוצר ראשון שנקרא 'אוויר מזהיר'. התחלנו למכור אותו. חלק מהתוכנות חילקנו חינם, ומערכת מתוחכמת יותר מכרנו. ככה התחלנו להתגלגל. מכרנו תוכנות לחברות ולאנשים פרטיים. זו היתה אופרציית גראז' קלאסית. בו בזמן עבדתי לפרנסתי ברובע היהודי, למדתי וגם היינו נפגשים ארבעתנו ועובדים מתשע בערב ועד חמש בבוקר. קרענו את התחת, עבדנו קשה וניסינו לפתח ולקדם את המכירות של המוצר. עבדנו שנתיים בלי משכורת. הם כתבו את התוכנה, ואני עזרתי בצד הניהולי - בשיווק, במכירות, בחתימה על חוזי הפצה. האמנו בפוטנציאל".
הבנתם את העוצמה הכלכלית שטמונה במוצר?
"כן, אבל אז היינו צנועים. היפה הוא שבכל שלב חשבנו על שלב אחד קדימה. הגדרנו יעד שאנחנו רוצים להגיע אליו מבחינת שיווק בישראל ובחו"ל: עבדנו בהתחלה חזק בצרפת ולקח לנו שנתיים להגיע לשוק האמריקאי. את העסקה הראשונה בשוק האמריקאי עשינו ב-90, עסקה יפה ומכובדת שלקראתה עשינו אולי את ההחלטה העסקית הכי חשובה - שמנו סביבנו אנשים מאוד מנוסים בדירקטוריון. הכנסתי יועץ אמריקאי, עוד חבר אמריקאי, אנשי עסקים אמריקאים, את עו"ד חנינא ברנדס, מורי ורבי בתחום העסקי, ואת רו"ח יצחק פורר. הייתי לקוח ההיי־טק הראשון שלו. זו היתה קפיצת מדרגה גדולה. אני עד היום טוען שמשם למדתי את הנוסחה להצלחה: צעירים עם פוטנציאל מוקפים במבוגרים עם ניסיון. זה השילוב הקטלני המנצח".
איך הגעתם דווקא לברנדס?
"זו קצת שרשרת. אחי אלי שירת במילואים עם אחד מעורכי הדין במשרד של חנינא. זה פתח לנו את הדלת".
איך שילמתם להם?
"באחוזים מההצלחה העתידית - רואי חשבון מאוד אהבו את הקונספט. הם הבינו את הפוטנציאל של ההיי־טק. יצרנו גם חברות מאוד עמוקה והם התחילו ללוות את הפרויקט קדימה. העסקה הראשונה עם ארצות הברית היתה סביב האנטי־וירוס. העסקה הגדולה הראשונה שהיתה בעסקאות של מיליונים היתה מול גורם אמריקאי. חברה שיושבת בלואיזיאנה ונרכשה על ידי סימנטק. זו היתה תקופה מאוד קשה מבחינתי".
למה?
"כי בשנתיים הראשונות לא משכנו משכורות והיינו במינוס בבנק. אחד האתגרים הגדולים היה להחזיק את כל הקבוצה יחד. כל אחד מאיתנו התפרנס במקום אחר - אלי עבד בחברת דייזי בתל אביב, יובל היה שותף בתוכנה למדפסות לייזר ולעמרי היה עיסוק אחר. אני עבדתי עם אמא של אשתי. כולנו התפרנסנו, וזו היתה העבודה השנייה שלנו. זה היה לא פשוט. אתה עובד ומגיע למינוסים של 50 אלף שקל בבנק. במושגים של אז זה היה המון כסף. רק הדירה הקטנה שרכשתי
ברקת מספר שהנסיעה הראשונה לארצות הברית היתה מאוד קשה. בתו הבכורה, דניאל, בדיוק נולדה, והוא הבין שאסור לו לחזור לארץ בלי עסקה. זה היה קו פרשת המים. "הייתי חודש שלם בארצות הברית. זה לא כמו היום שאתה נוסע ביום ראשון בלילה וחוזר ברביעי־חמישי במחלקת הביזנס. נסעתי כתפרן. נסעתי כתייר על בסיס מקום פנוי. עברתי ממקום למקום לבד ובין לבין ישבתי עם עצמי והתייסרתי בשאלה 'מה יהיה?'. אין כסף למלון אז אתה ישן אצל חברים ומשנורר. הזמן עבר ולא היתה שום התקדמות. נסעתי ללואיזיאנה לראיון בחברת הגיבויים הגדולה בעולם. התחום של אנטי־וירוס מאוד עניין אותם. נוצר קליק וזה קרה. העסקה הזו היתה קפיצת המדרגה".
כשחזר לארץ וביקש להשקיע ולקבל הלוואות, הבנקים לא נתנו לו אשראי. ברקת מספר על משבר גדול עם בנק דיסקונט שאילץ אותו להחליף בנק ולהגדיל את הערבות האישית שלו.
יצא לך לדבר עם דיסקונט מאז?
"כן. הם היו המומים מההצלחה. זה היה פספוס עצום מבחינתם, כי העברנו את כל העסקים לבנק לאומי. מאז בנק לאומי הוא שותף אסטרטגי לתהליכים שלנו. לא אשכח שמנהל הבנק הסתכל לי בעיניים ואמר: 'אני מוכן לתת לכם את האשראי'. חודשיים אחר כך הבאנו את החצי מיליון דולר הראשונים".
לא רע.
"עם כל הכבוד לצ'ק פוינט ולעסקאות שבאו אחר כך, זה היה רגע השיא. להגיע מאפס למיליונים הראשונים זה הרבה יותר קשה מלעבור ממיליונים לעשרות מיליונים".
ברקת אולי מפחית מחשיבות הקשר שהיה לו לצ'ק פוינט, אבל נדמה כי לחברה היה חלק מכריע בהתבססותו: "כשהקמנו את MRB התעסקנו בטכנולוגיית אנטי־וירוס ואחר כך בטכנולוגיית גיבוי. באותה תקופה הכרנו גם את השחקנים האמריקאים בתחום והיה לנו ידע באבטחת מידע. גיל שוויד שירת עם עמרי מן ביחידה הנכונה בצבא. אחרי שמייסדי צ'ק פוינט, שוויד, מריוס נכט ושלמה קרמר, שמעו שאנחנו מתעסקים באבטחת מידע, והיו לנו הרבה מאוד רקע וניסיון בתחום הרלוונטי - כלומר, עבודה עם חברות אמריקאיות - היה מאוד טבעי שנבחן שיתופי פעולה וככה זה התחיל. הכרנו זה את זה והקמנו את צ'ק פוינט יחד".
איך בדיוק?
"בתחילת שנות התשעים האינטרנט רק התחיל, וחברות חששו להתחבר לרשת בגלל בעיות אבטחת מידע. גיל ומריוס פיתחו מערכת שנקראת חומת אש, firewall, המערכת הזו יודעת לאפשר כניסה לאתר הארגון ויציאה ממנו מאובטחות. שיתופי הפעולה הביאו לחשיפה ולחשיבה על פיתוח מוצר בסגנון אמריקאי. אני זוכר שנסעתי עם גיל למסעות ברחבי ארצות הברית עם מחשבים על הגב, כדי לפגוש את הלקוחות העסקיים הראשונים שם ולמכור להם את הרעיון. זו היתה תקופה מרתקת ולא פשוטה מבחינת החדרת הטכנולוגיה והמוצר החדש לשוק. ב-95 החברה התחילה לתפוס תאוצה יפה מאוד".
בעצם זה השלב שבו התבססתם כלכלית, לא?
"את המיליונים הראשונים עשינו לפני צ'ק פוינט. כשפגשתי את גיל ומריוס השקענו מהוננו, כסף שהצלחנו להרוויח לפני כן בחברה החדשה. אין ספק שזו היתה קפיצת מדרגה ברמה אחרת לחלוטין".
מה קרה שם, למה עזבתם?
"זה לא נכון שעזבנו. אנחנו עדיין מחזיקים במניות. בשלב מסוים עמרי רצה ללכת לאקדמיה ולעזוב את העסקים, וזה יצר את המוטיבציה למכור חלק מחלקה של MRB בצ'ק פוינט לקרנות הון סיכון אמריקאיות. במכירה הזו מכרנו את חלקו של עמרי למשקיעים אמריקאים. זה היה הימור בטוח: עמרי קיבל את חלקו ונכנסו משקיעים אמריקאים בעלי ידע וניסיון בשוק האמריקאי. אני ממש לא מצטער על זה. נכנסו עוד שותפים ל־MRB וזה עשה טוב לחברה. זה ביגר אותנו. עזר לנו לעבור תהליכים ולייצב את החברה. בהנפקה מכרנו חלק קטן והחלטנו על מדיניות שמאוד נהוגה אצל חלק גדול ממשקיעי הון סיכון - למכור כל פעם קצת. העניין הוא שמבחינה משפטית אתה לא יכול למכור כל פעם קצת אם אתה יושב בדירקטוריון. החלטנו שכדי לממש בשלבים ולאורך שנים את חלקנו בצ'ק פוינט עדיף לצאת מהדירקטוריון. על כל פנים, MRB החליטה להתמקד ולהיות חממה ליזמויות. הפכנו לקרן הון סיכון".
אתה בקשר עם גיל שוויד?
"אנחנו בקשר קורקטי ונפגשים מדי פעם. אחי אלי קצת יותר בקשר איתו".
אגב השירות הציבורי, זהו היעד האחרון של ברקת. "אני עדיין עושה עסקים אבל הם שונים. עמותת סטארט־אפ ירושלים שהקמתי - זה עסקים. לייעל את הכסף שהממשלה משקיעה בירושלים - זה עסק. אני מסתכל על העבודה הציבורית בצורה עסקית. בסופו של דבר, ניהול העיר זה ניהול קופה ציבורית שצריך לבצע באופן נכון. ניהול זה ניהול וחייבים את הדיסציפלינה הזו כדי להוציא את עיריית ירושלים מהבוץ שהיא נמצאת בו".
כל התככים הפוליטיים והעסקניים לא דוחים אותך?
"לא. שלא כאחרים, אני לא נמצא בפוליטיקה לחפש ג'ובים ואי אפשר לקנות אותי כמו את האחרים. אני בא בראש נקי ופתוח. אני לא מחויב להנחתות פוליטיות, ולכן הפעילות שלי היא אופרה אחרת לחלוטין. אין לי פרות קדושות. אם אני רואה משהו לא נקי באיכות השלטון - אני נכנס בו".
למה לא לנסות להשפיע דרך הכנסת?
"הרמה הלוקאלית היא אתגר מדהים. זה כבוד לשבת באופוזיציה, להיכנס לשירות הציבורי ולהשפיע. סטאז' באופוזיציה הוא הטוב ביותר לפני ניהול עירייה. כמות החצץ שאני אוכל היא בלתי רגילה, אבל אין לי טענות. הבנתי שזה הולך להיות ככה עוד לפני שנכנסתי לפוליטיקה ואני מתמודד".
הראיון המלא - בגיליון ספטמבר של המגזין "BIGTIME". להזמנת מנוי ל"BIGTIME" חייגו: 6200*
נא להמתין לטעינת התגובות
