בלי סודות
ותרו על הפרטיות, כי אין לה עתיד בעולם הדיגיטלי, מציע ג'ון פרי בארלו, אחד ממייסדי ארגון החופש הדיגיטלי EFF ולוחם בולט למען פרטיות. ראיון בלעדי
"ממשלות העולם המתועש, אתן, ענקיות יגעות של בשר ופלדה. אני בא מהסייברספייס, ביתה החדש של המחשבה. בשם העתיד אני מבקש מכן, הבאות מן העבר, להניח לנו לנפשנו. אתן לא רצויות בינינו. אין לכן ריבונות במקום שבו אנו מתאספים". במילים האלה נפתחת "העצמאות של הסייברספייס הכרזת העצמאות של הסייברספייס" שחוברה בשנת 1996 על ידי ג'ון פרי בארלו, תמלילן-לשעבר של להקת הגרייטפול דד, חוואי, מהתורמים להקמת תנועת זכויות היוצרים החלופיות Creative Commons, מרצה למשפטים בהרוורד, יועץ בנושאי טכנולוגיה ומייסד-שותף וסגן היו"ר של ארגון החירות הדיגיטלי EFF. בעשור האחרון ניצבים בארלו וארגונו בראש המאבק נגד תאגידים, ממשלות וטכנולוגיות שמנסים להגביל את החירות הדיגיטלית. בארלו עצמו נחשב לאחד האנשים המשפיעים בתולדות האינטרנט.
לכן מפתיע לשמוע את בארלו, בן 60 בחודש הבא, מכריז שהוא כבר מזמן ויתר על הפרטיות שלו, וממליץ לכולנו ללכת בעקבותיו. את ההמלצה הוא השמיע בראיון בלעדי ל-nrg הרשת בביקורו הראשון בישראל בחודש שעבר, כשהגיע על מנת לייעץ לחברת הסטארטאפ הישראלית StreamSoft, שעובדת על פרויקט בתחום הטלוויזיה ברשת. "לא שציפיתי אחרת, אבל זו ארץ מאוד חופשית", הוא אומר על ישראל.
ה-EFF, ראשי תיבות של Electronic Frontier Foundation (ארגון החזית האלקטרונית), הוקם בארצות הברית בשנת 1990 על ידי בארלו, ג'ון גילמור ומיטש קאפור, בעקבות פשיטת השירות החשאי של ארצות הברית על חברת סטיב ג'קסון גיימז, שלטענת השירות פרסמה "ספר הדרכה לפשעי מחשב" – מה שלמעשה היה ספר שליווה משחק תפקידים (עוד על הסיפור ראו כאן). במהלך הטיפול בתיק הזה ובאחרים, אנשי ה-EFF גילו שמנגנוני ההגנה על זכויות בעולם הפיזי פחות יעילים בעולם הווירטואלי. בארלו: "הבנו שנצטרך להבטיח שהדרך בה האינטרנט תיבנה מאותה נקודה והלאה תהיה כזו שתעודד באופן טבעי רשתות פתוחות".
המטרה המוצהרת של הארגון היא לשמור על החירויות של אזרחי ארצות הברית במרחב הדיגיטלי, עולם וירטואלי ענקי שמורכב, בין השאר, מהאינטרנט, רשתות טלפוניה, תוכנות מחשב, לווייני איכון ושבבי מעקב. "אנחנו מרגישים שיש לנו אחריות, כגיקים, לספק התרעה מוקדמת בסוגיות שהציבור לא מספיק מתוחכם טכנית בשביל להבין אותן בזמן", אומר בארלו. "הרבה פעמים, בנושאים שאנחנו מטפלים בהם, כל מה שצריך זה קמפיין שיעורר מודעות אצל אנשים שדבר כזה קורה".
ה-EFF נמצא במאבק מתמיד עם השלטון, שמחפש דרכים לעצור את מה שהוא תופס כשטפון של טכנולוגיות חדשות שמגבירות את החופש של האזרחים על חשבון היכולות של המדינה לשלוט בהם, למשל על ידי ציתות ומעקב. "הדבר הנפלא בנוגע לממשלה הוא שהיא חדלת אישים", אומר בארלו. "ניצלנו מהרודנות שלהם הרבה פעמים בזכות חוסר היכולת שלהם. [...] הם יוצרים יכולות עצומות ליירט נתונים, אבל היכולת שלהם להפיק מהנתונים האלה מידע הולכת ומידרדרת במקום להשתפר. [...] במובן מסוים, חלק מהההצלחות שלהם תרמו לחירות במקום לפגוע בה, בכך שהן נתנו להם יותר נתונים לחטט בהם. הם בונים לעצמם ערימת שחת גדולה יותר".
מה העצה שלך לממשלות להתמודדות עם מהפיכת המידע, האינטרנט, אמצעי התקשורת החדשים? הרי יש גורמים זדוניים שמנצלים זאת לרעה.
"אחד הדברים הכלליים העיקריים שהייתי ממליץ להם זה לא לבזבז כל כך הרבה זמן על מלחמה בקדם-פשעים [pre-crimes, מעשים בעלי פוטנציאל להפוך לפשע, כמו בסרט "דוח מיוחד"], מגמה מאוד מסוכנת בעיניי. אני חסיד גדול של תפיסה והענשה של אנשים שעשו משהו לא בסדר, ולא אנשים שעשויים לעשות משהו כזה".
בארלו אומר
"היו מקרים שעבדתי בשביל מוסדות שעשויים להיתפס כעויינים לעקרונות שלי, אבל זה כי חשבתי שאוכל להפוך אותם פחות עויינים לעקרונות שלי", אומר בארלו, בעבר רפובליקני והיום ליברטריאני (חירותן), שמאמין בממשלה כמה שיותר קטנה וכמה שפחות מתערבת, מה שלא גורם לו להדיר את רגליו ממסדרונות השלטון. "היו הרבה דברים לחבב בממשל קלינטון במובנים רבים, אבל באופן שיטתי הם טעו בכל התחומים שלי. [...] דבר אחד טוב היה שיכולתי ללכת לבית הלבן ולהתווכח על זה. לא תמיד ניצחתי, אבל דברים גרועים יותר היו קורים אם לא היתה לי אפשרות לקיים את השיחות האלה. היו לי עמיתים בממשל שעשו דברים טובים".
על הנשיא הנוכחי, ג'ורג' וו. בוש, יש לו מחמאות לא כל כך מחמיאות. "הממשל הזה – אני לא יודע אם זה דבר טוב או רע, אבל אני חושב שרק לאחרונה הם גילו שהאינטרנט קיים. יש לנו נשיא שמתגאה לספר שהוא מעולם לא שלח או קיבל אימייל".
זה מסיבות אחרות. הוא אמר שהוא לא שלח אימייל דרך כי הם נשמרים ברשומות ונפתחים אחרי 25 שנה.
"כן, אבל אני חושב שזה גם בגלל שהוא אדם בנסיגה".
אולי זה לטובה.
"היה לנו שם מצב של הזנחה שפירה. ממשל קלינטון ידע הרבה על האינטרנט, והם היו יותר בעייתיים בדברים שחשובים לי מאשר ממשל בוש".
בראיון איתך מ-2002, מיקרוסופט היתה האויב הגדול.
"הם עדיין אויב די גדול. מיקרוסופט מצליחה לאבד יציבות יותר ממה שחשבתי. אני באמת מאמין שבזמן הקרוב, מיקרוסופט תיפול באותה פתאומיות וטוטאליות בה נפלה ברית המועצות. יום אחד הכל יקרוס. אנשים יתפלאו שזה קרה כל כך מהר, כמו שהיה עם בריה"מ. למעשה, ציפיתי שזה יקרה מוקדם יותר, אבל יש להם הרבה מומנטום".
מאידך, בארלו חושש מהמעצמה החדשה של האינטרנט, גוגל. "יש כרגע הרבה דברים בגוגל שמדאיגים אותי. עם גוגל, אי אפשר לסמוך על חוסר היכולת שלהם. הם מאוד מוכשרים, והם רוצים את היכולת לחפש הכל, כל הזמן. יש סימנים מדאיגים על הכוונות שלהם, כמו העובדה שאי אפשר באמת למחוק גוגל מייל – לא בצורה פונקציונלית".
"ביפן, כשהתחלתי להרצות שם לפני שנים, התרגום פתאום הואט והייתי צריך להאט עד שהמתורגמן יסיים. גיליתי שאין מילה ביפנית ל'פרטיות', ולא היתה דרך להגיד 'חופש הביטוי'", נזכר בארלו, ומפרט את מדיניות הפרטיות האישית שלו: אין לו כזו. "אם להיות כן, וזה לא הקו הרשמי של ה-EFF, לי יש רגשות מעורבים בנוגע לפרטיות. אני בא מעיר קטנה בוויומינג בה כולם יודעים עלי הכל, ואני חושב שזה מצב בריא לחברה. כי יש לנו יכולת השמדה הדדית מובטחת. אם מישהו רוצה לעורר את השלדים בארון שלי, אני יודע איפה הגופות שלו קבורות. ובקהילה קטנה ומלוכדת, פרטיות פחות משנה. זו כנראה הסיבה שאין מילה לפרטיות ביפנית – כי זו קהילה מאוד מאוד מלוכדת".
בשנת 2005 השיקה אמזון שירות שהרכיב צילומים של רחובות על גבי מפות, ואיפשר לגולשים לערוך סיור וירטואלי ב-24 ערים. אחת המצלמות של אמזון תיעדה את קווין בנקסטון, עורך דין שעובד ב-EFF, כשהוא מעשן ברחוב, בעוד שהוא ניסה להסתיר את ההרגל המגונה ממשפחתו. ביוני השנה , ותפסה גם היא את בנקסטון מעשן. "הוא כל הזמן מתגנב", צוחק בארלו כשאנחנו מספרים לו על בנקסטון האומלל. "הפתרון לזה הוא לא לשקר לאשתך. אני יודע שזה נשמע מיושן".
אבל בקנה מידה רחב יותר, זה כמו להגיד "אם אתה לא עושה שום דבר רע, אתה לא צריך לחשוש כשעוקבים אחריך".
"אני יודע, אבל אני עדיין אומר, אל תשקר לאשתך. שקר לממשלה כמה שאתה רוצה".
גוגל לא מסוכנת יותר מהממשלה?
"אתה יכול לסמוך על חוסר היכולת של הממשלה, אבל לא של גוגל. אבל שוב, אני חושב שדינה של הפרטיות נחרץ. אבל זה צריך להיות תהליך הדרגתי, והסיבה שאני מגן בלהט על פרטיות של אחרים, למרות שלא אכפת לי משלי, היא שאני רוצה לוודא שאנחנו כל הזמן פועלים להפוך את המוסדות הללו לשקופים יותר, וכשנגיע לנקודה בה לא תישאר לנו פרטיות, יהיה איזון בין שני הצדדים של המשוואה".
הבעיה היא לא שהממשלה יודעת שאתה מעשן, אלא שמישהו יכול להשתמש במידע הזה נגדך.
"זו בדיוק הסיבה שאין לי פרטיות".
לא כל אחד יכול להרשות לעצמו את זה. מישהו שלח פרחים לפילגשו, והחנות שלחה אליו הביתה מכתב תודה, ואשתו קראה את זה והתגרשה ממנו.
"אל תשקר לאשתך. לאנשים יש סודות, וזה שלי אין סודות לא אומר שאני לא נזהר עם סודות של אחרים. אני חושב שלכל אחד יש זכות לקבל את ההחלטות האלה בעצמו. אני מאמין גדול בשמירה על הזכות הזאת. אני חושב שזו התפתחות בלתי נמנעת של התקדמות הטכנולוגיה. אני לא חושב שיש דרך לעקוף את זה. כדי לעצור את זה, צריך להתחיל להחיל הגבלות על טכנולוגיה שאני חושב שבטווח הארוך יהיו הרבה יותר מסוכנות. אני באמת מתנגד לרעיון של מידע אסור, של טכנולוגיה שחייבים לאסור על קיומה כי היא מסוכנת".
אתה חושב שהמידע שנחשף על אנשים באינטרנט מנוצל יותר על ידי הממשלה או על ידי אנשים אחרים?
"אני לא רואה את המידע הזה מנותח בכלל, מלבד על ידי אנשי שיווק".
אז הם האויב הגדול הבא?
"הם האויב הגדול הנוכחי. אני החלטתי בעבר שהגישה האישית שלי היא שלא תהיה לי בכלל פרטיות. מאוד קשה למצוא משהו נגדי, כי כבר הודיתי בו. אני מנהל חיים מאוד ציבוריים. אתה מגגל את השם שלי ומקבל את המספר שמצלצל בכיס שלי".
אתה חושב שזה פתרון אמיתי לחברה הגלובלית?
"אני חושב שלשם אנחנו הולכים. מה שחייב ללוות את זה, לדעתי, זה שבמקביל לכך שהפרטיות נעלמת, חייב להיות תהליך פירוק חימוש רב-צדדי, בו בעוד אנחנו מאבדים את הפרטיות שלנו, המוסדות שעשויים להשתמש במידע שלנו נגדנו יאבדו את החשאיות שלהם. אני חושב שלאינטרנט יש היכולת להפוך אותם לשקופים כפי שהיא הופכת אותנו לשקופים. אני לא חושב שפרטיות זה משהו שהיה לבני אדם מזה זמן רב. אחת הסיבות שזה לא הוזכר בחוקה האמריקאית היא שזה לא היה מוכר לאנשים שכתבו אותה – לא היתה להם פרטיות".
קשה לחבר בין המסלולים המקבילים שלך. אתה נאבק למען פרטיות, אבל רואה עתיד בלי פרטיות.
"אני רוצה להגן על פרטיות של אנשים אחרים. אני די אדיש לזו שלי".
זו העצה שלך? אנחנו צריכים להשיל מעלינו את הפרטיות ולדרוש מהממשלה לחשוף את הסודות שלה?
"זה בוודאי מה שאני מנסה לעשות. אני משיל מעצמי את הפרטיות באופן וולונטרי, ומנסה לתת דוגמה. אני עושה כל מה שאני יכול כדי לפתוח את התהליכים הממשלתיים. אני מייעץ לסוכנויות הביון בארה"ב, ואחד הדברים שאני משקיע בהם הרבה זמן זה לשכנע אותם להשתמש במקורות מידע פתוחים ולחשוף את מקורות המידע הללו, לטובת הדמוקרטיה וגם מסיבות מעשיות של יעילות".
אפילו לישראלים, שלטוב ולרע מחטטים זה לזה בחיים האישיים, קשה לקבל את הרעיון של חיים נטולי פרטיות. "זו התאמה חברתית", מודה בארלו. "מה שחייב לקרות זה שאנחנו נהפוך סובלניים יותר זה כלפי זה. כולנו נראים, אנחנו לא יכולים לחבוש מסכות, הדבר היחיד שאנחנו יכולים לעשות זה ללמוד לחיות יותר בנוח עם ההבדלים בינינו".
עכשיו אתה נשמע כמו מישהו מהסיקסטיז.
"אני באמת מישהו מהסיקסטיז, ואני חושב שזה נכון. שלום ואהבה, מאן", בארלו מחייך. "אני חושב שככל שאתה יודע יותר על האנשים סביבך, יש יותר סיכוי שתהיה סובלני כלפיהם".
נא להמתין לטעינת התגובות
