אגרוף ברזל
הגנבים הקטנים שמרוויחים פרוטות מעקירת עמודים ומצבות, בעלי המגרשים שקולטים את הסחורה בלי לדעת שהיא גנובה, והיצוא שמתנהל ללא הפרעה - כל הדרך עד סין. כך פועלת תעשיית המתכות הגנובות הישראלית, שמסבה למשק נזקים של מאות מיליוני שקלים
המכסה שווה לחברה מאות שקלים - אבל הגנב ירוויח ממנו לא יותר מ70-60- שקל. מנגד, 20 מכסים הם כבר הכנסה לא רעה ליום אחד.
תופעת גניבת המתכות בישראל רק הולכת וגוברת. הסיבה: מחירי המתכת בעולם עולים כל הזמן, וכך גם מחירי גרוטאות המתכת, המהווים כשליש מחומרי הגלם של תעשייה זו. סוחר גרוטאות יכול להרוויח היום 1,100-1,000 שקל מטונה של ברזל, לעומת 200-100 שקל לפני 7-6 שנים. הגורם לעליית המחירים המטורפת הזו הוא בעיקר סין. הפריחה הכלכלית במדינה בשנים האחרונות והבנייה המאסיבית לקראת אולימפיאדת בייג'ינג בשנה הבאה הגדילו מאוד את צריכת הברזל בסין - וכל העולם המערבי עובד בשבילה.
בהתאחדות התעשיינים מעריכים כי היקף המסחר הלא חוקי בגרוטאות מתכת הוא 500-400 מיליון שקל בשנה, מתוך מסחר שהיקפו כ-2 מיליארד שקל בגרוטאות מתכת בכלל. בין המתכות הנגנבות נמצאות נחושת, אלומיניום, נירוסטה, פליז וניקל, שהן יקרות בהרבה מברזל.
אז מה גונבים? מספרי מכוניות, מכסי ביוב ומכסי מתכת אחרים, רשתות מתכת לניקוז גשמים, שלטי דרכים, מעקות בטיחות בכבישים, שערים, פסי רכבת, אנדרטאות, פסלים (כולל פסל של יגאל תומרקין שמשקלו 2.5 טונות, שנגנב מגן פסלים בדרום אך נמצא בסופו של דבר), מכונות, ציוד רפואי, אותיות לכיתוב על גבי מצבות, כבלי חשמל וטלפון - וגם קני תותחים, פגזים, פצצות, נגמ"שים ואף טנקים שלמים, חלקי מזל"טים וחלקי צוללות. לפני שנתיים קראה המועצה לשימור אתרים לשר הביטחון לעגן לקרקע את שלדי המשוריינים ממלחמת השחרור שבצדי הכביש לירושלים, לאחר שנגנבו 10 שלדי משוריינים.
גם משה כהן, הבעלים והמנכ"ל של מפעל המתכת יהודה פלדות, המספק את רוב הברזל לבנייה בארץ, נתקל לא פעם בתופעה: "אנחנו קונים משאיות ישנות ממתכת, ופה ושם מגלים שהשחילו לנו כל מיני 'צעצועים' שאנחנו בטוחים שנגנבו. חוץ מעשרות מכסי ביוב של עיריות נס ציונה, תל-אביב ומודיעין ושל בזק - שאת כולם החזרנו בלי לבקש אגורה, כי אני לא יכול להרשות לעצמי להיות מעורב במסחר במתכות גנובות - מצאנו פעם גליל שנראה כמו פצצה של מטוס בלי מרעום. קראנו למשטרה, היא הזעיקה את חיל ההנדסה, והתברר שזו היתה פצצה חודרת בונקרים. מזל שלא נגענו בזה, כי היינו טסים לירח. בהזדמנות אחרת הגיעו אלינו הורים שכולים, שהאנדרטה שהקימו לבנם נגנבה. לא מצאנו אותה אצלנו, אבל תרמנו להם אנדרטה מאבן".
כשליש מגרוטאות המתכת הנאספות בארץ מיוצא לחו"ל. חוץ מסין, הביקוש למתכת גובר גם בטורקיה וביוון. לפני שנתיים נתפסה בנמל אשדוד אונייה קמבודית עמוסה במאות טונות של מתכות, שאמורה היתה להפליג ליוון. בין השאר נמצאו בה פגזים, שלדות של מטרות דמי צבאיות, עמודים וכבלי חשמל.
שרשרת האספקה - שמתחילה בהרמת מכסה הביוב ומסתיימת במפעל בסין - עובדת כך: "יש סוחרים זעירים שעוברים ואוספים כל מה שהם רואים: קפיצים של מזרנים, קולטי שמש וצינורות", אומר יהודה היימן, מנהל אגף המתכת והחשמל בהתאחדות התעשיינים, "אחרים נכנסים באופן לא חוקי לחצרות בתים ומפעלים וגם לשטחי אש של צה"ל, או עוקרים שלטים. השלב הבא הוא מכירת הסחורה למגרשי גרוטאות קטנים ובינוניים, שכמותם יש מאות בארץ. ההערכה היא שיש כ500- מגרשי גרוטאות רשומים, ועוד 400-300 שאינם רשומים ועוסקים בעיקר בסחורה גנובה.
חלק מהסחורה הגנובה מגיע לסוחרי הגרוטאות החוקיים והמורשים. אחד הסוחרים מסביר: "אני מקבל מאות טונות של גרוטאות, ואין לי זמן ואפשרות לבדוק מה גנוב. אם אני שם לב, אני לא מוכר הלאה - אבל ברוב המקרים מדובר בערימות על גבי ערימות. לפעמים חותכים ודוחסים הכל יחד, ואי-אפשר לדעת מה גנוב".
לדברי היימן, "בשכם ובמקומות נוספים בשטחים יש בתי יציקה של אלומיניום, שם מייצרים פרופילי אלומיניום ומתכות אחרות. משכם הסחורה עוברת דרך גשרי הירדן לירדן, ומירדן היא מיוצאת לחו"ל דרך עקבה. חלק מהסחורה חוזר אחר כך לארץ כמוצרים מזויפים, עם לוגו וחותמת של יצרנים מוכרים של פרופילים לחלונות ולדלתות.
לדברי אלי יפה, יו"ר איגוד המתכת והחשמל בהתאחדות התעשיינים ומנכ"ל חישולי כרמל, התעשייה היא הנפגעת העיקרית מגניבת המתכות ואחריה צה"ל, חברת החשמל, מקורות, החברה לדרכים (מע"צ) והציבור הרחב, שנאלץ להתמודד עם גניבת חפצי אמנות ואותיות נחושת ממצבות.
כ-700 מפעלים דיווחו על גניבת מתכות בשנה האחרונה, בהם מפעל בפתח תקווה שספג גניבת נחושת בשווי 250 אלף דולר, ומפעל בנתניה שנגנבו ממנו 6 טונות אלומיניום בשווי 610 אלף שקל. רובם עושים דין לעצמם - ומשקיעים יותר מתמיד במיגון ובאבטחה. "לא ירחק היום שבו נראה תעשיינים שמסתובבים עם נשק בחצר המפעל, כמו שהחקלאים מסתובבים עם נשק בשדות בניסיון למנוע גניבות", אומר היימן. לדבריו, הנזק למפעלים רב: "לפני חצי שנה נסגר מפעל וולקן יציקות ו70- עובדים הלכו הביתה בשל התופעה הזו, שהפכה למגיפה של ממש".
במפעל יהודה פלדות החליטו להתקין גדר חשמלית סביב האתר, ובמקום מועסק קצין ביטחון יוצא שב"כ במשך כל שעות היום. "לא היתה לנו ברירה", אומר כהן, "והחלטנו להגביר את האבטחה בעקבות שני מקרי גניבה רציניים. במקרה אחד גילינו בתוך המחסן משאית שהוטענו עליה חלקי מכונות ייצור. לנהג היתה תעודת משלוח, והוא לא ידע שהוא גונב. מתברר שבמשך כל הלילה נכנסו ויצאו משאיות ורוקנו את המחסן. הנזק הסתכם ב-14 מיליון שקל. כל מכונה כזו עולה 300 אלף דולר, והגנבים מקבלים תמורתה 700 שקל כגרוטאה.
בינואר שעבר, בהנחיית מפכ"ל המשטרה דאז משה קראדי, החל מבצע "מרכבות הפלדה" ללכידת גנבי המתכות. המבצע כלל פשיטות של המשטרה על מגרשי גרוטאות מתכת, חלקם חוקיים. כמה מהפשיטות נשאו פרי של ממש: במגרש באזור קריית אתא נמצאו שלדת אוטובוס ותותח מסוג "דווידקה", שנגנב כנראה מאתר הנצחה ברמת הגולן. בוואדי ערה נמצאו מכשירי קשר צבאיים, כבלי חשמל, תמרורים ומנוע של מזל"ט. בכפר יפיע שליד נצרת נמצא חלק של צוללת, תחמושת צבאית וכמות משמעותית של אלומיניום. במקום אחר נמצאו מאות בתי מנורה שנגנבו ממצבות בבתי-קברות. כהן: "מה עשו לגנבים האלה? כנראה שכלום, כי התופעה רק הולכת וגוברת ובקרוב ייראו כל מפעלי המתכת, שהם לב התעשייה, כמו יעד מבוצר".
בהתאחדות התעשיינים הכינו הצעות שיכולות, לדעת התעשיינים, לצמצמם את תופעת הגניבות במידה ניכרת. לדברי היימן, "צריך להטיל חובת רישוי עסקים על העוסקים בסחר בגרוטאות ועל יצואני הגרוטאות, והדבר יחייב אותם לנהל ספרים ולערוך רישום מסודר. מעבר לכך, צריך לפקח כמו שצריך - בעזרת 15 פקחים או שוטרים מדינת ישראל יכולה לפתור 90% מהבעיה. בסך-הכל השוק לא גדול: יש 4-3 מפעלי פלדה גדולים, כמו יהודה פלדות, חוד מתכות ואורדן, שאמנם לא קונים סחורה גנובה, אבל היא מגיעה בסופו של דבר גם אליהם. צריך להציב פקח או שוטר בנמלי הים, שיבדוק באמצעות שיקוף המטען שאין סחורה גנובה שיוצאת מהארץ. פעם מצאו קנה תותח ובו פגז בבטן אונייה. מה היה קורה אם הוא היה מתפוצץ בלב ים?
"יש כ-8 סוחרים גדולים בארץ, שחלקם פועלים בשטחים. המשטרה יודעת בדיוק מי הם - היא רק צריכה לשלוח לשם פקחים".
נא להמתין לטעינת התגובות
