הגיבור שלי!
מה יכול להיות יותר טוב משילוב של טלוויזיה ורוקנרול? אילאיל גינות התאהבה במשחק Guitar Hero II ובגיטרת הצעצוע הקטנה שמגיעה איתו
אך התברר לי שהדרך להיכל התהילה של הרוקנרול לא קלה כמו שחשבתי. אולי כי הגיטרה שלי היא גיטרת פלסטיק חמודה להפליא, בסך הכל גרסת הצעצוע של הגיבסון SG. אם לא הבנתם עד עכשיו, הדיבור הוא Guitar Hero II, ומדובר במשחק בן זונה.
למי שלא מכיר, במשחק המשובח הזה הג'ויסטיק הוא גיטרה צעצוע, והמטרה היא לנגן שירים כמה שיותר מדויק. שני שחקנים יכולים לשחק אחד נגד השני, אחד יחד עם השני או אפילו להתחיל לפתח קריירה מוזיקלית בכאילו.
לא התכוונתי בכלל להתדרדר לזה, באמת שלא. מאז שהפלייסטיישן של ימי התיכון נארז ונקבר לו איפשהו בעליית הגג של ההורים, לא הקדשתי יותר מדי זמן למשחקי וידאו. אפילו שכנעתי את עצמי שזהו, עכשיו אני כבר זקנה מדי, ועליי להתעסק בדברים אחרים במקום להשקיע את כל זמני ב-Sims או בשיפור הביצועים שלי ב-Tekken. טוב, בעצם Sims זה בסדר.
הסימנים הראשונים לסדקים בחומת המשחקים שלי נצפו עם נפילה קשה, עמוקה ומהירה ל-Civilization 4. אחרי שראיתי שאני יכולה לבנות אימפריות באמצעות המשחק, הייתי נוחה יותר להשפעה של גורמים סביבתיים, ש הצליחו לשכנע אותי להרים גיטרה מפלסטיק ולתת בראש. למרות הבושה, רגשי הנחיתות והפחד האדיר מכשלון (אמנם השתעשעתי מעט עם גיבסון אמיתית בזמנו, אבל הרפרטואר שלי היה מוגבל
האם הייתי טובה? לא ממש, ואנחנו עוד מדברים על הרמה הקלה ביותר שיש ל-Guitar Hero להציע. האופי התחרותי והאובססיבי שלי גרם לי להתעצבן מכל תו שהתפספס לו. בניסיונות הראשונים בעיקר רציתי לפרוץ בבכי. הרגשתי שאני ממיתה קלון על גלן דנציג בגלל הדרך שבה חירבתי את שירו Mother. רק מתוך כבוד לאדון המקסים שהוא בעל הפלייסטיישן והגיטרה, לא ריסקתי אותה לרסיסים מיניאטוריים.
אבל ברגע שלמדתי להניח את הזעם האינפנטילי בצד, לקחת איזו שאיפה בריאה לריאות ולהתממשק עם גיטרת הצעצוע הקטנה, התחלתי ליהנות ברמות קיצוניות. קצת Danzig, קצת Motley Crue, ואפילו תלמידה קשוחה כמוני נותנת לליבה המריר לשחרר מעט קיטור ולהתפרע.
ב-Guitar Hero II מחכים לכם 64 שירים וההזדמנות לנגן בלהקה פיקטיבית אך מגניבה להחריד. כל מה שצריך לעשות זה לבחור את הדמות שתייצג אתכם על הבמה ואת הגיטרה שבעזרתה תשנו את פני הרוקנרול. ישנן 4 רמות קושי שונות, ככה שאפילו הגרופי הכי גדול ימצא את עצמו מפשל מתישהו.
את קריירת ה-Guitar Hero מתחילים, ממש כמו בחיים האמיתיים, בהופעות במקומות גרועים שלא מגישים אלכוהול, כמו אולם בתיכון מקומי. לאט לאט השחקן מתקדם למקומות שבהם מחלקים מנות ענק של הרואין, כלומר, מועדוני הופעות ואצטדיונים. מה לא תקבלו מ-Guitar Hero? מציצה מאחורי הקלעים, כנראה, אבל אולי יטפלו בעניין זה בגרסאות עתידיות של המשחק.
ועכשיו אם תסלחו לי, אני זזה לאימוני גיטרה מפרכים לקראת יציאת הגרסא החדשה של המשחק, שמתמקדת בשירי אייטיז.
!For those about to rock, we salute you
נא להמתין לטעינת התגובות
