הקומוניזם הקפיטליסטי של סין
הכלכלה בעלת הקצב צמיחה המהיר ביותר מנוהלת על ידי משטר של מפלגה אחת. יותר מ-30 שנה אחרי מותו של מאו, מה נשאר מהקומוניזם הסיני?
זאת אותה סתירה שבולטת לעין עם ההוצאה להורג של ראש מינהל התרופות והמזון לשעבר, זנג קסיאויו (Zheng Xiaoyu). קסיאויו, ששימש כראש המינהל 1998-2005, הורשע בלקיחת שוחד של מאות אלפי דולרים, תמורתו נתן אישורים לתרופות שטרם בוצעה בהן בדיקת בטיחות.
גזר הדין החמור נבע מהרצון של הסינים להראות את הרצינות בה הם מתייחסים לעבירות שחיתות בתחום, לאחר מספר פרשות שנחשפו מחוץ לסין בנוגע לבטיחות התוצרת הסינית, אשר איימו לפגוע בייצוא של המדינה. נדמה שבעוד שהמניע של המדינה הוא בעל אופי קפיטליסטי, התגובה מזכירה כי הפער בין סין לבין מדינות המערב שעושות איתה עסקים אינו קטן.
"בבסיס, הכלכלה הסינית מהווה כלכלת שוק", אומר ארתור קארבר מחברת המחקר דרגונומיקס, המסקר את כלכלת סין מאז 1991. "ההתערבות הממשלתית לא באמת משפיעה על איפיון זה. עם זאת, מדובר רק בהתחלה של כלכלת צריכה. המשק הסיני נסמך יותר מדי על השקעות זרות ולא מספיק על צריכה פנימית."
קארבר טוען כי הדעה הרווחת לפיה המשק הסיני מתבסס בעיקר על תמיכה ממשלתית אינה נכונה. לדבריו, חלקו של הסקטור הממשלתי עומד רק על 40% מהרווחים במשק. "ב-98' הממשלה ביצעה רפורמה מהותית בסקטור הציבורי", הוא אומר. "חברות ממשלתיות כושלות נסגרו, ובין 20 ל-30 מיליון עובדים פוטרו מעבודתם. החברות הממשלתיות הנותרות עברו תהליך התייעלות מקיף. הן עדיין לא יעילות כמו החברות הפרטיות, אבל רווחיות".
את השורשים למדיניות הנוכחית של ממשלת סין ניתן למצוא בתחילת שנות השבעים, עם ההתקרבות בין המדינה האסייתית למעצמת העל האמריקנית, שבאה במקביל לניתוק בין סין לשכנתה הקומוניסטית ברית המועצות. רעיון הדו-קיום עם העולם הקפיטליסטי קרם עור וגידים עם ביקורו ההיסטורי של נשיא ארצות הברית דאז ניקסון במדינה, וקבלתה של סין הקומוניסטית כחברה באו"ם באוקטובר 1971.
לאחר מות יו"ר המפלגה הקומוניסטית מאו צה-דונג בשנת 1976, החלה תקופה קצרה של מאבקי שלטון, בסופם הצליח דנג סיאו-פינג, בכיר במפלגה שסולק קודם לכן מתפקידיו בשל האשמות שונות, לקבע את מעמדו כאיש החזק במדינה. דנג החל לפעול למימוש תוכנית פיתוח ומודרניזאציה
מכאן והלאה חלה מגמה של פתיחת המשק לאלמנטים תחרותיים ותגמול על בסיס תוצאות. הממשלה עדיין קבעה מכסות ייצור בתחום החקלאי, אותם היו חייבים האיכרים להעביר למדינה, אך מי שייצר מעל המכסות שנקבעו היה רשאי למכור את התוצרת בשווקים הפרטיים שהחלו להתפתח באותה תקופה.
בכל הקשור למערכת היחסים עם חברות בינלאומיות זרות, אימצה סין מדיניות שעודדה השקעות ואימוץ טכנולוגיות זרות. המדינה הציעה הקלות מס לחברות שהסכימו להישאר בסין לטווח זמן ארוך, או פעלו בתחומים שהממשלה ראתה אותם כחיוניים לקידום הכלכלה.
מאז 1980 רשמה סין צמיחה ממוצעת של למעלה מ-8%, ובשש השנים האחרונות צומחת הכלכלה הסינית בשיעור ממוצע של 10%. לפי ההערכות, בשנים הקרובות תשמור סין על שיעורי צמיחה דומים. לפי בנק ההשקעות גולדמן-זאקס, תהיה זאת הצמיחה הכלכלית היציבה והארוכה ביותר בהיסטוריה.
"הפיתוח הכלכלי הוא מה שנותן לשלטון הסיני את יכולת השרידות שלו", טוען ד"ר יהוידע חיים, שגריר ישראל בסין. "הכלכלה הסינית צריכה לצמוח לפחות ב-7% כל שנה. כרגע הממשלה מנסה להאט את הקצב, כיון שזה מסוכן מבחינת האינפלציה, אבל הצמיחה היא זאת שמעניקה לממשלה הסינית את הלגיטימציה שלה".
חיים מציין כי הנשיא הנוכחי, הו ג'ינטאו (Hu Jintao), מוביל מדיניות של השתלבות המדינה במסגרת הבינלאומית ומיצוב השלטון הסיני כחלק מקובעי המדיניות בעולם. "זה קשור גם לרצון של סין להרגיע את המדינות השכנות באזור, שמודאגים מעליית כוחה של סין", הוא מוסיף. "כחלק ממגמה זו סין מצטרפת לארגונים בינלאומיים רבים".
כחלק מהמאמצים לשפר את תדמית סין לקראת אולימפיאדת בייג'ינג שתיערך בשנה הבאה, נקטה הממשלה במספר צעדים לשיפור מצב זכויות האדם בשטחה, ואף הוסיפה לחוקה פיסקה הנוגעת לסוגיה זו. למרות זאת, לפי דו"ח זכויות האדם של מחלקת המדינה האמריקאית לשנת 2006, הממשלה הסינית מגבילה באופן משמעותי את חופש הביטוי, ונוהגת לעצור ולכלוא עיתונאים ופעילים המתבטאים כנגד השלטון. הממשלה הסינית מצנזרת אתרי אינטרנט ואת שידורי הרשתות הזרות, ושולטת במרבית אמצעי התקשורת. במדינה בה אין לאזרחים זכויות הצבעה, הממשלה אינה מוכנה לסבול מחאה פוליטית.
"לא מדובר במשטר אימים", אומר נדב אשפר, קצין העיתונות של השגרירות הישראלית בבייג'ינג. "אנשים לא נעלמים, אבל הם בהחלט נענשים. עיתונאים מאבדים את עבודתם או נעצרים, עיתונים נסגרים. למרות שהעיתונות הפרטית במדינה הולכת ומתחזקת, הפיקוח הממשלתי עליהם הדוק למדי".
ליו ג'יין, העורך הראשי של האקונומיק אובזרבר( Economic Observer), העיתון הכלכלי הנפוץ ביותר בסין, מספר כי בעשור האחרון חל שינוי במדיניות הממשלה כלפי העיתונות. "עד לפני 10 שנים רק הממשלה הייתה יכולה לפתוח עיתונים", הוא אומר. "היום גם עיתונים יכולים להיות גם בבעלות חברות ממשלתיות, כמו במקרה שלנו, בו נציגי החברות מרכיבים את הדירקטוריון. עדיין לא מדובר בעיתונות פרטית, אבל יש התקדמות בתחום".
במקביל למהלך של פתיחת המשק לתחרות, חלה שחיקה משמעותית ברשת הביטחון הסוציאלית שהעניקה המדינה לתושבים. ב-1978 שירותי הבריאות הציבוריים כיסו כ-90% מאוכלוסיית סין. עד שנת 1997 צנח מספר זה ל-4%.
"בתקופה של הסוציאליזם המגובש היה מצב של תעסוקה כמעט מלאה במשק הסיני", אומר פרופסור אהרון שי, המופקד על הקתדרה לחקר מזרח אסיה באוניברסיטת ת"א. "במצב זה, מקום העבודה היה דואג למגורים, שירותי בריאות ושירותים סוציאליים נוספים עבור העובדים. עם המעבר לכלכלת משק ניתנה לכל יחידה כלכלית האפשרות לקבוע בעצמה את ההיגיון הפנימי לפיו היא פועלת, ואז, מטבע הדברים, פוטרו אנשים לצורך ייעול המערכת".
שי מציין כי גם עבור אלה שעדיין עובדים בחברות ממשלתיות, רשת ההגנה הסוציאלית הולכת ומצטמצמת. "ככל שקיימת יותר פתיחות כלכלית, גובר הצורך של החברות לשמור על יכולת תחרותית, דבר המוביל לירידה בהיקף השירותים הסוציאליים".
לדברי שי, כברת הדרך והשינוי שעברה סין בתחום הכלכלי גדולים לעין שיעור מהשינויים ברמה הפוליטית. " מאז מותו של מאו אנו לא רואים שיש הרבה יותר חופש", הוא אומר. "אמנם, אפשר לדבר על מידה גדולה יותר של זכויות אזרח אבל הדרך עוד רבה. ההתקדמות היא מאוד מאוד איטית. יש עדיין 6-5 תחומים בהם אתה לא תעיז לפתוח את פיך".
אופן הטיפול של הממשלה הסינית בפרשת העבדות במפעלי הלבנים והמכרות יכול לשמש אינדיקטור לגישת השלטון בבייג'ינג. כזכור, לפני כחודש נחשף כי כ-8,000 כבשני לבנים, מכרות ומפעלים נוספים במרכז סין מעסיקים ילדים ומבוגרים בכפייה ובתנאי עבדות. הפרשה נחשפה לאחר פרסום מכתב באינטרנט ובו קריאה לעזרה מצד מספר משפחות שילדיהן נחטפו ונמכרו למפעלים אלו.
פרסום המכתב החל גל של דיונים באמצעי התקשורת. בתגובה הורתה הממשלה על מבצע משטרתי נרחב, במסגרתו נעצרו כ-170 איש החשודים במעורבות, ביניהם גם פקידי ממשל. הממשלה אף שילמה לעובדים המשוחררים פיצוי של כ-1,000 יואן (140 דולר).
בהמשך לכך, העבירה הממשלה לפני כשבועיים חוק המחזק את ההגנה על עובדים, למרות התנגדות של חברות ומשקיעים זרים. לפי החוק, על המעסיקים לספק חוזים כתובים לעובדים, בניגוד לנהוג עד כה. בנוסף, מגביל החוק את השימוש בעובדים זמניים ומקשה על פיטורי עובדים. החוק צפוי להיכנס לתוקף ב-2008.
נדמה שבדומה לפעולות אחרות של ממשלת סין, מהלך זה אינו נובע ממניעים סוציאליים כמו מהרצון להקטין ככל האפשר את הסיכוי לתסיסה חברתית. בעידן הטכנולוגי בו אנו נמצאים, היכולות של הממשלה להגביל ולפקח על ערוצי מידע אינן בלתי מוגבלות, גם כאשר ענקיות אינטרנט כמו גוגל ויאהו משתפות איתה פעולה.
