50 דייטים ראשונים
תיעוד המגעים הראשונים בין האייפונים לבין משתמשיהם, כולל פורנו הגאדג'טים הבלתי נמנע – מהאירוטיקה של הפשטתו מעטיפתו ועד הסנאף של פירוקו לחתיכות
על דבר אחד אין ויכוח – צג המגע המתקדם, והממשק האינטואיטיבי שמפעיל אותו, אכן מהפכניים, יעילים ומקסימים, ואין ספק שהם מבשרים את העתיד. תתחילו להגיד ביי ביי לעכברים.
את אווירת ההתלהבות מייצג היטב כתב קומפיוטר וורלד מייקל דאגוניה, שמספר שהוא כבר לא מקנא בגאדג'טים המצפצפים של כוכבי הסדרה האהובה עליו, מסע בין כוכבים. "תשכחו מקומוניקטורים ומפייזרים", כותב המומחה המאוהב. "יש לי משהו טוב יותר, וכנראה מתקדם יותר".
"הטלפון עצמו לא דומה לכל סלולרי אחר שהשתמשתי בו", מאשר כתב הטכנולוגיה המנוסה של הוושינגטון פוסט, רוב פגוררו. תחילת מערכת היחסים עם האייפון, לדבריו, קלה עד גאונות: ההרשמה לספקית השירות הסלולרי (כרגע רק AT&T) נעשית מתוך המכשיר עצמו, לאחר קנייתו, באמצעות תוכנת אייטיונז. בוחרים מסלול שיחות, מכניסים פרטי כרטיס אשראי ומתחילים. מחירי התוכניות
הבלוגר ג'ון גרובר התלהב מהרזולוציה הגבוהה על המסך ובעיקר מממשק המגע החדשני. הוא מציין כי הגלילה של המסך למטה ולצדדים עוקבת במדויק אחרי תנועת האצבע, כך שזה "מאוד ריאליסטי" – כלומר, ההרגשה היא של גרירת חפץ באופן פיזי.
כתב הניו יורק טיימס דייוויד פוג מתאר עוד חידוש מועיל ביותר באייפון – הטיפול הוויזואלי היעיל בהודעות קוליות. לא עוד הקשבה מתסכלת לקול מוקלט איטי כביאת המשיח: האייפון מתרגם את רשימת ההודעות הקוליות לטקסט ומציג אותן על המסך כמו אימיילים.
הקילר-אפ של האייפון, היהלום שבכתר, הוא דווקא יוטיוב, כך אומר כתב קומפיוטר וורלד סת' וויינטראוב, שהתמכר לצפיה בווידאו באיכות מצויינת באמצעות היישום המיוחד שמחבר את האייפון לאתר שיתוף הסרטונים הפופולרי.
על רקע השריקות וקריאות ההידד, בולט קולו של בלוגר הטכנולוגיה הוותיק דן גילמור, שטוען חד משמעית: מוכרים לנו (כלומר, לאמריקאים) מוצר בטא. האייפון מקסים, הוא חמוד, הוא חדשני בדרכים רבות, אבל על פי שלל הבאגים והמוזרויות – הוא באמצע תהליך הפיתוח שלו, לא בסוף. יותר מדי תכונות פועלות בדרך מסוימת, בלי אפשרות להתאמה אישית; הגלישה איטית; המקלדת הוירטואלית בלתי אפשרית לשימוש כשהמכשיר מכוון לגובה; הסאונד בשיחות טלפון לא משהו; למרות תכונות הגלישה, האימייל ועריכת הטקסט המתקדמות, אין קופי-פייסט (!).
גילמור כועס במיוחד על טאצ'ים ערמומיים כמו הסוללה הבלתי ניתנת להחלפה: כשהיא תדעך, בעוד כשנתיים, הלקוחות יהיו מוכרחים לקנות מכשיר חדש (רע לחשבון הבנק, רע לאיכות הסביבה). כמו כן, אין שום צורה של מסרים מידיים, וזאת, גילמור משער, כדי להבטיח את הרווחים של AT&T מהודעת סמס. והוא מסכם: "אני אשקול לקנות אייפון כשאפל תתחיל למכור אותו באירופה או באסיה עם יכולות דור שלישי; כשאני אוכל להתקין בו כרטיס GSM/דור שלישי מהספקית שאני בוחר, לא אפל; כשהבאגים הראשונים בתוכנה יתוקנו; ולאחר שיפורים רבים נוספים".
ב-Slate היו החלטיים לא פחות: אפל הבטיחה מהפכה והביאה גימיק, הם מכריזים. אם החברה היתה רוצה להצעיד אותנו קדימה באמת, היא היתה מאפשרת למשתמשי אייפון להתחבר לכל ספקית סלולר, להתקין על המכשיר כל תוכנה שהיא, להעביר אליו קבצים מהמחשב באופן חופשי וכדומה. כל עוד המכשיר סגור, נעול ולא גמיש, מדובר בסלולרי עם אגו מנופח בלבד – לא במשהו שמתחיל להתנהג כמו מחשב.
עוד השגות? מנכ"ל אפל סטיב ג'ובס עצמו הודה ביום שישי בראיון לוול סטריט ג'ורנל שמהירות הגלישה באינטרנט באמצעות האייפון לא תהיה משביעת רצון, בגלל מגבלות הרשת של AT&T. ואם האיש שברא את האייפון בצלמו וכדמותו מודה, אפשר לסמוך על כך שאף אחד אחר לא ישתוק. מצד שני, ברגע שהאייפון קולט נקודת אינטרנט אלחוטית, הוא קופץ אליה וגולש באמצעותה במהירות (לפעמים) הרבה יותר גבוהה.
עוד סיבה לא לאהוב את AT&T היא שירות הלקוחות. דיווח בבלוג הגאדג'טים גיזמודו משווה בין השירות הידידותי והיעיל בחנויות אפל ביום השקת האייפון לבין השירות האיטי והאימפוטנטי בחנויות של ספקית הטלפוניה, ותוהה אם זוהי בשורה רעה להמשך הדרך, שכן לקוחות אייפון ייאלצו להתמודד בעיקר עם AT&T. אין ספק שהתדמית התאגידית האנטיפתית של AT&T לא מתחברת היטב לקוליות המהפנטת שאפל מצליחה לשדר בשנים האחרונות.
הוויכוח על המקלדת הוירטואלית של האייפון, אגב, ודאי לא יסתיים בימים הקרובים. פגוררו מהוושינגטון, נציג בית שמאי, קובע: המקשים הזעירים המצוירים על המסך ישגעו אנשים עם ידיים גדולות – ובכל מקרה אי אפשר להקליד עם האגודל כנהוג, רק עם האצבע המורה. שני ז'רדן מבלוג הגיקים בוינגבוינג, דוברת בית הלל, מבקשת מהגברים להפסיק להתבכיין: מתרגלים לזה די מהר, והתוכנה של האייפון מאוד מוצלחת בלזהות ולהתעלם משגיאות הקלדה. וג'ון גרובר מוסיף: התוכנה מכירה את המילה "פאקינג". מרשים.
הסכמה כללית שוררת בעניין משקלו של האייפון: הוא אולי חטוב, אבל הוא קצת כבד מדי, כמו שמציין סת' וויינטראוב מקומפיוטר וורלד. אבל אין ספק שהכל שרירים.
בבלוג הגאדג'טים אנגאדג'ט אפשר היה למצוא ביום שישי את גלריית ה-unboxing המסורתית, המועילה-מביכה, שבה כתב הבלוג מצלם את המוצר הנחשק בתנוחות שונות ובשלבים שונים של התערטלות מעטיפתו. מועילה, אמרנו – כי מי שרוצה לקנות כזה, יידע מהתמונות הללו בדיוק מה הוא מקבל, מבחינה עיצובית לפחות; מביכה – כי משהו בקלוז-אפים מרמז שיש אנשים שצופים בגלריה הזו עם יד אחת.
PC World, לעומת זאת, שייכים לאסכולת ה-BDSM, והתעללו באייפון כדי לדמות תאונות שעלולות לקרות לו בשימוש יומיומי – מהתנגשות עם מפתחות ושאר חפצים שורטים בכיס, ועד נפילות מגבהים שונים (יש גם סרטון). מסקנות: הצעצוע השברירי הזה יותר עמיד ממה שהוא נראה. הוא ממשיך לעבוד גם לאחר חבטות, וכדי לשרוט את המסך המשוריין שלו צריך כנראה גרזן.
האנשים באתר החומרה AnandTech בכלל מעדיפים סנאף, ומיד עם קניית האייפון הם מיהרו לפתוח אותו כדי לראות מה יש בפנים – במילים אחרות, לפרק לו את הצורה. יש גם תמונות תקריב עגומות מזירת השחיטה.
נא להמתין לטעינת התגובות
