סודות הקומפוזיציה
לצלם בפשטות, לשחק איקס עיגול, לשכב על הספסל ועוד טיפי קומפוזיציה חיוניים ליצירת תמונות עם אופי
קומפוזיציה מאפשרת לכם, הצלמים, לשחק עם תשומת הלב של הצופה ולכוון אותה למסר הספציפי שרציתם להעביר. חשוב להדגיש כי אין קומפוזיציה "נכונה". שלושה צלמים שיצלמו את אותה הסצנה בהחלט יכולים ליצור שלושה צילומים שונים, שיהיו טובים ומעניינים באותה מידה. עם זאת, על קומפוזיציה גרועה לרוב אין ויכוח: כל מי שיביט בצילום שבנוי רע ירגיש כי משהו מפריע לו, גם אם הוא לא יידע לומר מהו הדבר בדיוק.
אבל איך בונים קומפוזיציה מוצלחת? הנה כמה כללי אצבע שכדאי לזכור. קל ליישם אותם, והתוצאות ישתפרו מיידית.
סוד ההצלחה של רוב הצילומים הטובים הוא פשטות. ככל שהתמונה נקייה וישירה יותר, כך המסר שביקשתם להעביר יהיה ברור יותר לצופים. ספרו סיפור אחד בתמונה. למרות שכל תמונה מורכבת מכמה אלמנטים שתורמים לה, ודאו כי אף אחד מהם לא גוזל תשומת לב רבה יותר מהנושא המרכזי של התצלום.
נקודת העניין המרכזית בתמונה (point of interest) צריכה להיות ברורה. לכל צילום צריך להיות
הנטייה הטבעית שלנו היא למקם את אובייקט הצילום במרכז התמונה. למרות שמיקום שכזה נשמע הגיוני למדי, ברוב המקרים נקבל תמונה סטטית ומשעממת. כאן בדיוק נכנס לפעולה "כלל השלישים".
דמיינו שעל גבי עינית העדשה, או מסך המצלמה, קיימת רשת של קווי איקס-עיגול. מקמו את נושא התמונה על גבי אחת מ-4 הצטלבויות הקווים (מודגשת בעיגול אדום בתמונת ההדגמה), והתמונה שתצלמו תהיה הרבה יותר דינמית ומעניינת מתמונה שבה האובייקט ממוקם במרכז הפריים. שימוש בכלל השלישים מסייע לנו ליצור תמונה בעלת עומק, כזו שהמתבוננים ימצאו בה עניין.
איך גורמים למשהו בצד התמונה לקבל את כל הפוקוס?
במצלמות היותר משוכללות של ימינו קיימים מצבי מיקוד (פוקוס) שיאפשרו למצלמה לדעת היכן נמצא מוקד העניין בתמונה, אולם בכל מקרה רצוי שנדע להשתמש כראוי בנעילת מיקוד על מנת לבנות קומפוזיציה נכונה.
כל מה שצריך לעשות הוא למקם את האובייקט החשוב במרכז התמונה וללחוץ חצי לחיצה על כפתור הצילום. כשהכפתור עודו לחוץ והמיקוד מקובע על האובייקט המרכזי בתמונה, יש להזיז את המצלמה בעדינות לכיוון שבו נחפוץ ולמקם את האובייקט הראשי באחת ההצטלבויות של קווי השלישים, בהתאם לאווירה שנרצה ליצור בתמונה. עכשיו יש ללחוץ על כפתור הצילום עד הסוף.
אם אתם מצלמים אובייקט חי (אדם או בע"ח) במצב מנוחה, ודאו כי נותר מקום בפריים שאליו יכול האובייקט לבהות (אם אינו מישיר מבט למצלמה). בצורה זו אינכם "חונקים" את האובייקט, והתחושה שמקבל הצופה נינוחה ולא קלסטרופובית.
אחת מדרכי המניפולציה היעילות ביותר שעומדות לרשות הצלם היא נקודת המבט וזווית המצלמה. יש לנו שלוש נקודות מבט: גבוהה, נמוכה ובגובה העיניים. צילום מנקודות מבט שונות יכול להוסיף מימד דרמטי לצילום ולסייע להוציא מנושא הצילום איזשהו היבט יוצא דופן.
רוב האובייקטים שתצלמו הם תלת ממדיים, ומומלץ לצלמם מזווית כלשהי, כדי לאפשר לצופה לראות צד אחד או יותר שלהם. אל תתביישו: עלו על ספסל, התכופפו או אפילו שכבו על הרצפה, גם אם זה באמצע הרחוב.
צילום מנקודת מבט נמוכה (ביחס לנקודת העניין המרכזית בתמונה) משמש צלמים כשהם רוצים להוסיף דומיננטיות ועוצמה לדמות שהם מצלמים, ובכך להקנות ממד דרמטי לתמונה. ההיגיון שמאחורי זה הוא שכשנקודת המבט שלנו נמוכה, אנו מן הסתם מסתכלים על דברים מלמטה, מנקודת חולשה.
היגיון זה עובד כמובן גם הפוך: אם נבחר לצלם מנקודת מבט גבוהה, הצילום יראה את סך רכיביו בצורה שווה יחסית, ובכך ימזער את החוזק או את ממדיו של נושא הצילום.
אם נושא התמונה העיקרי שלכם אינו השמיים, והם אינם תורמים לסיפור שאותו אתם רוצים להעביר, השתדלו להוציא אותם אל מחוץ לפריים.
אם בכל זאת חשוב לכם להציגם, מקמו אותם על פני הקו הגבוה של קווי רשת השלישים, ומקמו את קו האופק בחלק הנמוך של התמונה, כך שלצופים תהא פרספקטיבה על הסצינה אותה צילמתם.
תכננו היטב את הצילום שלכם עוד בטרם תצלמו, בידקו כמה זוויות צילום שונות, והחליטו מה הסיפור שאתם רוצים לספר לאנשים שיראו את התמונה, גם אם לא תהיו שם לידם כשהם יתבוננו בה.
צבי טלית הוא צלם עצמאי ובעל בלוג הצילום "הצביץ השואג"
נא להמתין לטעינת התגובות
