נכתב בדם
נכון, להקליד במחשב זה יעיל יותר, קל יותר ובכלל – מה שעושים היום. אבל אבי בטלהיים מעדיף את אתמול
להקליד במחשב זה מהלך טכני, קר ומנוכר, נטול אווירה. זה אולי יעיל יותר, אפילו קל יותר, וזה גם "אין" ונחשב לכתיבה של היום, על סף המחר. אבל בעניין הזה נראה לי שאשאר איש האתמול. איך ניתן להמיר כתב יד יפה, עגול, מסודר, סימני זיהוי להתכוונות, לאישיות, למצב רוח, בהדפסה מונוטונית, אחידה וחסרת אופי?
תחשבו על זה: הישיבה מול המחשב עניינית, משרדית. הכתיבה בכתב יד היא אנושית, אישית, תלויה בה? מון דברים ויוצרת קשר. כתב יד אינו אחיד. הוא משתנה בגודל ובסגנון בגלל נסיבות כאלה או אחרות. במחשב זה תמיד אותו דבר, תלבושת אחידה משעממת.
שירבטתם משהו על הנייר, לא מוצא חן בעיניכם, איזה כיף לתלוש את הדף, למעוך
אותו באגרסיביות, להפוך אותו לכדור ולהשליך לפח. ומה מציע המחשב? "מחק"? בסופו של יום מחיקות על נייר, בכל זאת יעיד סל הניירות שעשינו משהו, שהתאמצנו, גם אם לא יצא כלום. מול צג המחשב ירצד רק תווין, בפינה ימנית עליונה של מסך ריק. זהו. לא עשינו כלום.
טקסט שמגיע ממחשב תלוי כולו בתוכן. הוא ירגש, יצער או ישמח רק אם באמת נכתב בידי מחבר מוכשר. בכתב יד התוכן חשוב וקובע, אבל גם הצורה – האותיות שיצרה יד אדם עשויות לטלטל, לזעזע, להשפיע, להצחיק עד דמעות, לכאוב עד דמעות. תחשבו על פתק ראשון מילד בן שש. מה שנכתב במחשב בדרך כלל נדפס בעותק ועוד עותק, או נותר בו, בדיסקט או בכונן קשיח. מה שמגיע בכתב יד נשמר – במגירה, בארנק, בכיס, באלבום וגם בלב.
שלא תהיינה אי הבנות. אני כותב במחשב, והרבה. ענייני העבודה כופים זאת עלי. אבל את הדברים החשובים, בוודאי האישיים, לעולם אכתוב בכתב יד לעצמי ולאהובי.
כי כתב ידי זה אני. הדבר האמיתי.
נא להמתין לטעינת התגובות
