נקמת המכונות
זה שאת טכנופובית לא אומר שהמכונות לא רודפות אחריך
הכל התחיל ביום שלישי, אז הפעלתי את מכונת הכביסה לשעה קלה ופניתי לנוח את מנוחת עקרת הבית הנואשת, כאשר לפתע פילחה את חלל החדר זעקה שהחלה ב"קחחחחח" טנורי מרשים ואז "אייייייי" גבוה.
בבהלתי הרבה זינקתי לעבר חדר הכביסה, כאשר באותו זמן פרצו ממנו 3 חתוליי המבוהלים. אחד רץ לסלון והפיל את הממיר, אחת נתלתה על המנורה, והשלישית רצה להתחבא בארון ועד היום היא סובלת מסיוטים. מכונת הכביסה, מבחינתה, המשיכה לפעול באופן תקין לחלוטין, ואני יכולה להישבע שהיא אפילו קרצה לי באמצע סיבוב. מכל הסיפור הזה אתם בוודאי יכולים להבין שגם הממיר הלך.
אמנם ב-5 הדקות הראשונות הכל נראה תקין, אבל כשהתחלתי לזפזפ, הממיר מצמץ ראשון. קודם כל הוא התנתק, ואז חזר, ואז התנתק שוב והודיע: "חלה תקלה, נא לנתק את הממיר מהחשמל ואז לחברו שוב". לאחר מכן הודיע על תוכנית שהוזמנה, ואז הודיע עליה שוב ושוב, עד שלא היתה ברירה אלא לנתק את הממיר מהחשמל, ואז לחברו שוב (ע"ע). לאחר מכן הוא נאלם דום ורק ציין: "המידע אינו זמין כעת", או בקיצור – "חומה!".
כשאין מה לראות בטלוויזיה פונים למטבח. הדיכאון משמש כזרז למשהו טעים, אך באופן מאוד מפתיע, שאין לראותו אלא כצירוף מקרים משונה – המיקרו הצטרף לאיגוד הפקידות במשרד הרישוי, ומעתה הוא מפסיק את עבודתו כעבור דקה בדיוק. לאחר חקירה אינטנסיבית גיליתי שבמקרה כזה יש לפתוח את הדלת, לכוון את השעון מחדש, ואז לסגור אותה שוב. הגיוני.
קשה לי לדבר על זה, אבל בשלב מסוים התחלתי להרגיש את שפיותי חומקת ממני. בלילות חלמתי שאני מנתקת את הממיר מהחשמל וטובלת אותו במים קדושים. בשעות היום הזיתי רובוטריקים קטנים האורבים לי בפינות הבית וחמושים במברג.
ואז הגיע השיא – באמצע המקלחת, כשאני עדיין מוקצפת כולי – נדם החשמל כליל. היות והייתי לבד בבית,
רגע לפני שבחרתי באופציית ההתעלפות הקלאסית מישהו החליט שהבדיחה הזו מיצתה את עצמה והאור במקלחת נדלק שוב, תוך כדי מצמוצים קלים. אכן, ניחשתם נכונה. מערכת החשמל בביתי עשתה יד אחת עם יגאל שילון, ועכשיו הם כולם מתחבאים מאחורי מראת הגילוח ונקרעים מצחוק עליי.
בערך בנקודה הזו פקעו כוחותי סופית, וקראתי לאריק. אריק הוא חשמלאי משכמו ומעלה, ויתרונו האדיר על חשמלאים אחרים בשוק הוא מוצאו ההולנדי וניסיונו העיקש לצלוח את נבכי השפה העברית.
אריק הופיע חמוש בכל הכלים הדרושים, הסתובב בבית, לחץ, פתח, גירד, שפשף, סגר, הזיז, ולבסוף קבע במבטאו החושני – "אין מה לעשות. זה בית אלטע זאכן. הסירקוליישן פה זה הארא". מבחינתי מדובר בחדשות טובות – זו לא אני שמאבדת את שפיותי, זה הבית שלי שעלול לקצר את עצמו למוות בכל רגע. איזה מזל, הא?
אז מכונת הכביסה משתעלת, הממיר מגמגם, מערכת הסטריאו חדלה לנגן שירים זוגיים, הקומקום מקצר והמקדחה מנגנת. אבל בבית משפחת שרייבר-גל החיים מעולם לא היו יפים יותר, אולי למעט בעיית ההרטבה של החתולה מהפיסקה הראשונה. את הממיר מחזיקה קופסת גפרורים פלאית שמצליחה לשמור אותו בזווית של 35% למשך יומיים לפחות, המקלחות בחושך תורמות את שלהן להווי המשפחתי, ואפילו לעוף הקר כבר התרגלתי.
גם האטיטוד של מכשירי החשמל עצמם התרכך עם הזמן, ולאחרונה הם מפסיקים את פעולתם בו-זמנית בשעות קבועות, בדרך כלל בדיוק כשאני עובדת על כתבות. אבל לא נורא, כל מה שצריך לעשות זה לזכור ללחוץ על השמ
נא להמתין לטעינת התגובות
