המחשב שיציל את העולם
מיזם הפילנתרופיה OLPC שואף לשים בידיו של כל ילד עני, מאפריקה ועד הרשות הפלסטינית, מחשב נייד עמיד, זול ופשוט לשימוש. במרכז פרס לשלום התחברו לרעיון, בישראל עדיין לא
זה נשמע כמו חלום היפי מתוק ורחוק כשפרופסור ניקולס נגרופונטה ממעבדת המדיה של MIT הכריז בינואר 2005 על פרויקט "מחשב לכל ילד" (One Laptop per Child, ובקיצור OLPC). אבל די מהר התברר שעם מספיק להט פילנתרופי וקצת עזרה מחברים אפשר לפתור כל מכשול. הסיסמה "מחשב ב-100 דולר" הוצבה בפני המהנדסים שבצוות כאתגר שאין ספק שאפשר לעמוד בו, ונגרופונטה הניח למוחות הטכניים לחשוב איך בדיוק, בזמן שהוא עצמו עסק בגיוס שותפים נוספים לתוכנית, מלבד הרשימה הראשונית המכובדת שכללה את גוגל, יצרנית התוכנה Red Hat ויצרנית המעבדים AMD.
ממשלות מניגריה ועד תאילנד הביעו עניין ביוזמה הדרושה כל כך לאזרחיהן הצעירים, ובנובמבר 2005 כבר התכבד מנכ"ל האו"ם דאז, קופי ענאן, לאחוז באבטיפוס ראשוני. כפי שנגרופונטה מדגיש בכל הזדמנות שהפרויקט עוסק בחינוך, והטכנולוגיה היא רק אמצעי, כך הבהיר גם ענאן בנאומו שהמחשב הנייד אינו קסם: "הקסם נמצא בתוכם – בתוך כל ילד, בתוך כל מדען, חוקר או פשוט אזרח לעתיד. היוזמה הזו מיועדת להוציא אותו לאור היום".
בינתיים, במעבדות הפרויקט, הגיעו מהנדסי הצוות לאסופה של פתרונות מבריקים: הקטנת המחשב הופכת אותו לקל לנשיאה ולשימוש עבור ילד. אם בונים את המקלדת מיריעה גמישה אחת, היא תהיה עמידה למים ולחטטנות של אצבעות קטנטנות. טכנולוגיה חדשנית הופכת את הטקסט שעל המסך לקריא גם בשמש הקופחת, ואילו שתי האנטנות המוּבְנוֹת יודעות לא רק לחפש את אותות האינטרנט באוויר, אלא גם לשאול מחשבים אחרים מאותו הסוג שנמצאים בקרבת מקום אם אפשר לרכוב על חיבור האינטרנט שלהם. האבטיפוס הראשון למחשב כלל גם ידית להטענת המחשב באזורים שבהם רשת החשמל לא אמינה, מה שהיה גימיק נהדר לצרכי יחסי ציבור, אבל אפעס – לא כל כך מעשי. באבטיפוסים הבאים הוחלפה הידית בדוושת הטענה רגלית, שכנראה תתחבר למטען של המחשב בדגם הסופי.
לצד החומרה הזולה והעמידה, גם התוכנה דרשה טיפול מיוחד – גם היא היתה צריכה להיות זולה, ולא פחות חשוב, מובנת גם לילדים שלא ראו מחשב מימיהם, ונוחה ככלי עזר לפעילויות לימודיות וחברתיות. כך נזנחה מערכת ההפעלה היקרה והסבוכה של מיקרוסופט לטובת מערכת לינוקס מבוססת קוד פתוח, עם ממשק משתמש ידידותי הרבה יותר – Sugar ("סוכר"), שזונח את המטאפורות הוותיקות של חלונות, ספריות, קבצים ושולחן עבודה לטובת מעגלי קירבה – מסביבת הרשת הרחבה, דרך הסביבה המיידית והמשתמש היחיד, אל הפעילות הספציפית שהוא עוסק בו (סקירה מלאה של Sugar אפשר לקרוא כאן).
בניגוד לעומס המוכר ממערכות ההפעלה המסחריות, הממשק של OLPC מתאפיין בנקיון עיצובי ולאקוניות גרפית – סמן חץ גדול ופשוט, אייקונים לבנים על רקע אפור, ומיעוט לחצנים בדפדפן, במעבד התמלילים ובשאר התוכנות שהותאמו לו, הכל במסגרת התפיסה שהילדים אינם מכירים מושגים שאנחנו, כמשתמשי מחשב ותיקים, מקבלים כמובנים מאליהם, כמו סידור תיקיות, הרשאות משתמש, חיבור לרשתות אלחוטיות שונות וססמאות גישה.
ארבעה מקשים על המקלדת וכפתורים בממשק מאפשרים מעבר בין הרמות השונות. בתצוגות הרחבות יותר ניתן לראות את המשתמשים המחוברים לרשת המקומית (שיכולה להיות גם רשת ספונטנית שנוצרת על ידי מספר מחשבי OLPC סמוכים), או את השכנים שהוזמנו להצטרף לפעילות הציור/כתיבה/משחק. בתצוגה האישית מופיעות התוכנות השונות במעגל; כאשר המעגל מתמלא, לא ניתן להפעיל יותר תוכנות בו-זמנית.
המערכת
אבל אל תטעו לחשוב שמדובר במערכת סגורה ומוגבלת למספר פעולות מצומצם וקבוע מראש. ב-MIT החליטו לא לשים שום מחסום, וצירוף מקשים פשוט מעלה את המסוף ונותן לילד גישה אל מאחורי הקלעים של מערכת ההפעלה. ילדים סקרנים כבר ילמדו לשחק איתה בעצמם, באמצעות מידע מהאינטרנט ועם קצת עזרה מחברים. בסופו של דבר, המטרה היא לתת לילדים שמעוניינים בכך, את החופש לעשות במחשבם ככל העולה על רוחם. תחושה זו קריטית לתפיסה שהילדים יתייחסו אל המחשבים כאל רכושם הפרטי, ולא רכוש המדינה, המשפחה או בית הספר.

במקביל לפיתוח המחשב, החלו אנשי OLPC לחפש אנשי קשר ברחבי העולם שעשויים לעזור להפצת המחשבים כל אחד באזורו. שמעון פרס, המשנה לראש הממשלה, התגלה כאחד כזה כאשר הוצג לו אבטיפוס של המחשב בפורום הכלכלי העולמי בדאבוס בינואר 2006. מרכז פרס לשלום עוסק בין השאר בבניית כיתות מחשבים בעזה ובגדה וגם באזורי פריפריה בישראל, ויזם מספר פרויקטים של קשר ממוחשב בין ילדים משני הצדדים. המרכז עוסק גם במחקר לגבי אפשרויות השילוב של מחשבים בתהליך שיפור החינוך והחיים של ילדים. מנכ"ל המרכז, ד"ר רון פונדק, מסביר בפשטות כי "ילד שלא יודע להפעיל מערכות מידע ומחשבים יגיע לגיל בגרות ויהיה מוגבל יותר".
בעקבות הקשר שנוצר עם פרס, הגיעו למרכז בתחילת השנה הנוכחית כמה מהלפטופים המפורסמים, שטרם נראו באזורנו, לצרכי היכרות הדדית. חלק מהמחשבים שהגיעו לארץ חולקו לאנשי מחשבים ואנשי חינוך שנמצאים בקשר עם המרכז לצרכי בדיקה וניסוי.
כמעט כל חלק בהם נמצא עדיין בשלבי פיתוח, כך שרעיונות שיצוצו כאן עשויים להשפיע באופן משמעותי על הדגם הסופי של המחשב שיחולק ברחבי העולם. זה נכון במיוחד לגבי רעיונות לתוכנות. מלבד הדפדפן, מעבד התמלילים, תוכנת הציור ותוכנת הווידאו שמפעילה את המצלמה המובנית, המחשב אמור גם להכיל מגוון של לומדות שאותן צריך עכשיו לפתח מאפס עבור מערכת ההפעלה החדשה. חידושי החומרה, כמו המסך הקומפקטי של המחשב, שיודע להתקפל לאחור כדי להפוך את המחשב לספר אלקטרוני, והכפתורים שמקיפים את המסך, קוראים גם הם למפתחים למצוא להם יישומים יצירתיים.
עם זאת, במרכז פרס מנסים לחשוב כמה צעדים הלאה. פונדק מסביר שאת אנשי תוכנית OLPC מעניין כרגע הצד הטכני, ואילו "אותנו מעניין בשלב הבא איך אפשר ליישם את הפרוייקט הזה למטרות של חינוך ושלום". נראה גם שמרכז פרס עתיד לאכזב את ראשי התוכנית בכל מה שנוגע ללקיחת האחריות הכללית על הפרויקט באזור. "אנחנו לא מפיצים, לא רוצים להיות הגורם שאליו פונים", אומר פונדק. המרכז מעוניין בטכנולוגיה החדשה במסגרת המחויבות שלו "לרתום כל טכנולוגיית מידע כדי לקדם דיאלוג". בינתיים ישראל רשומה כמדינה ש"הביעה התעניינות" בפרויקט, ואינה נמנית על הארצות שישתתפו בשלב הראשון שלו – שהן ארגנטינה, ברזיל, לוב, ניגריה, רואנדה, תאילנד ואורוגוואי

אנחנו פגשנו את המחשבים במשרד מרכז פרס לשלום בתל אביב והתאהבנו מיד, אבל גם טכנופובים גמורים לא יוכלו להתכחש לסקס-אפיל הגאדג'טי שלהם.
על פניו, נראה שהילדים יסתדרו מצויין עם המחשב. היישום במערכות החינוך מותנה כמובן בפיתוח תוכניות למידה מתאימות והכשרת כוח אדם, אבל הגישה של הילדים לטכנולוגיה, ההעברה החופשית והמהירה של מידע, הגישה לאינטרנט בתנאים-לא-תנאים, מהווים צעד ראשון לשחרור ממגבלות של עוני וחוסר השכלה.
"הלפטופ הוא לא קליע קסם נגד העוני", נכתב באתר של פרוייקט המחשב במאה דולר, אבל לא קשה לדמיין את אנשי הפרויקט טופחים לעצמם על השכם ומחייכים בחיוך רחב, מצחצחים בעיני רוחם את המדליה של פרס נובל ומתמוגגים ממבטיהם אסירי התודה של ילדי העולם העניים. עכשיו נותר לראות מי צודק – התומכים הרבים של הפרויקט, או האנשים הרבים באותה מידה שחושבים שאין לו סיכוי, עליהם נמנים מנהלי אינטל וגם ביל גייטס, מייסד מיקרוסופט, שאמר עליו בלעג: "תשיגו מחשב סביר שאפשר לקרוא בו טקסט ושלא צריך לסובב את הידית בזמן שמנסים להקליד".

כתבי וידאו: עידו קינן ודורה קישינבסקי; צילום וידאו: רותם פלדנר; צילומי סטילז: AP, רויטרס, אסף מרגלית ובהדד אספהבוד (cc-by); עריכת וידאו: שלומית חביב ואלכסיי טקצ'ב