שקיות או לא להיות
שקיות הניילון הזולות סומנו כאויב הסביבה. באירופה עוברים לשימוש בסלים, ואפילו בבנגלדש אסרו את השימוש בהן. הבעיה היא שגם הפתרונות האלטרנטיביים רחוקים מלהיות מושלמים
הרומן של אגר עם שקיות הניילון החל מתוך מודעות סביבתית. "השתדלתי להשתמש בכמה שפחות שקיות ועדיין הן המשיכו להצטבר. חיפשתי פתרונות יצירתיים באינטרנט וגיליתי שיש אנשים שסורגים משקיות. התחלתי לסרוג סלים ותיקים וגם יצרתי שטיחי קיר דקורטיביים". לדבריה, השקיות הן אלה שגרמו לה לנטוש את מקצועה וכיום היא מעבירה סדנאות אמנות לילדים, שבמסגרתן היא מלמדת אותם להכין את שטיחי הקיר ובאותה נשימה מעבירה להם שיעור במיחזור. את חומרי הגלם היא מספקת. אחרי הכל, היא אוגרת מספיק בשביל כולם.
לא ברור איזו נטייה ישראלית גורמת לאגירת שקיות: אולי העובדה שהן מחולקות בחינם, או אולי זהו היצר הפולני שגורם לאגור אוכל וחפצים, סתם שיהיה. כנראה שזהו שילוב של השניים. בכל מקרה, לא נדיר לראות אנשים שמסיימים את קניותיהם בסופרמרקט ונוטלים עימם ערימה של שקיות, כי זה לא עולה כסף.
שקיות פלסטיק, המכונות בעגה היומיומית שקיות ניילון, שמתחילות את דרכן כנפט גולמי, גז טבעי או חומר אחר ממקור פטרוכימי, הן אחד ממוצרי הצריכה הנפוצים בעולם. הן קלות, עלותן נמוכה והן עמידות במים. השקיות הראשונות, שנועדו לנשיאת מוצרי מזון ואחסונם, יצאו לשוק בארצות הברית ב-57'. בשנות השישים המאוחרות הן הופיעו גם בדמות שקיות אשפה. פריצת הדרך האמיתית שלהן התחוללה בשנות השבעים, כשפותח הליך לייצור זול של שקיות פלסטיק נפרדות. ההליך אפשר לרשתות המזון להציע ללקוחותיהן חלופה לשקיות נייר.
מאז אותם ימים הפכו שקיות הפלסטיק למפגע סביבתי חמור משום שהן עשויות מחומרים שאינם מתכלים או מתפרקים באופן טבעי. רבות מהן פשוט מתעופפות ברוח, פוגעות בנוף על החוף ובאלמוגים שבים, והורגות בעלי חיים שמנסים לאכול את החפץ המסתורי שחדר לשטח המחיה שלהם. האמריקנים, מתברר, משליכים מדי שנה מאה מיליארד שקיות קניות מפלסטיק. גם בארצות העניות הן הופכות לנפוצות יותר, ושקיות המיוצרות באסיה מהוות כיום רבע מכלל השקיות שבהן משתמשות המדינות העשירות, מה שאומר שהזיהום שנגרם היום יישאר ככל הנראה לנצח.
לכאורה, הפתרון המתבקש, שאכן היה מקובל בשנים הראשונות של המודעות לנזק הסביבתי, היה מעבר חזרה לשקיות הנייר. אולם לייצור שקיות פלסטיק נדרשים 40 אחוז פחות אנרגיה ומים מאשר לייצור שקיות נייר, והוא גורם פחות זיהום אוויר ומותיר פחות פסולת מוצקה. כך על פי "ניתוח מחזור החיים", כלי סביבתי שפותח בשנות השבעים בארצות הברית ונועד להעריך את השפעת ייצורם של מוצרים שונים על איכות הסביבה, את השפעתו הישירה של השימוש בהם ואת תוצרי הפירוק שלהם. מחקרים אחרים שבדקו מה עדיף, נייר או פלסטיק, מצאו ששקיות הנייר שוקלות פי עשרה משקיות הפלסטיק, כך שגם כמות האשפה שהן יוצרות גדולה בהרבה. בהתאמה, בתעשיית הפלסטיק מציינים שהשקיות תופסות פחות מקום במטמנות אשפה.
טרנד המודעות הסביבתית והדאגה הגוברת מפני ההתחממות הגלובלית, שעלולה לגרום לכלייתו של המין האנושי, גורמים לכך שמדינות העולם המפותחות מנסות למצוא פתרונות שייטיבו עם הסביבה. אפילו מדינות מתפתחות כמו בנגלדש וחלקים מהודו אסרו לחלוטין את השימוש בשקיות הניילון. באיחוד האירופי מדובר על ניסיון לשנות את התפישה בנוגע לאיכות הסביבה באמצעות שינוי ברמה האישית של כל תושב. בהתאם לכך, כיום קשה למצוא סופרמרקט שיספק שקיות בחינם. הפתרון שנמצא שם הוא תשלום על השקיות המצויות בחנויות, ורוב האירופים כבר התרגלו להצטייד בסלים ובשקיות רב פעמיות כשהם עושים קניות.
בנובמבר 2006 אישרה הכנסת בקריאה טרומית שתי הצעות חוק הקובעות כי השימוש בשקיות פלסטיק ייאסר, ובמקומן ייכנסו לשימוש שקיות נייר. מומחים לאיכות הסביבה הרימו קול צעקה, וטענו כי מעבר שכזה הוא בגדר החלפת מחלה באחרת. בינתיים הוקפאה הצעת החוק הנוכחית. מלשכתו של ח"כ דב חנין, מיוזמי הצעות החוק, נמסר כי הם מכירים את הבעייתיות האקולוגית הקיימת בשקיות הנייר וכי היוזמה נועדה בעיקר לעורר מודעות לנושא. כשהצעות החוק יוגשו לקריאה ראשונה, קרוב לוודאי שישונו לאחר שהמשרד להגנת הסביבה יגבש את המלצותיו. עם זאת נראה שהיוזמה השיגה את מטרתה משום שהמשרד הרים את הכפפה והחל לגבש תוכנית בשילוב מומחי סביבה, תעשיינים וסוחרים.
"אני שמחה לשמוע שהתוכנית הוקפאה", אומרת ד"ר אופירה אילון, מרכזת תחום איכות הסביבה במוסד שמואל נאמן בטכניון. "המחשבה ששקיות נייר עדיפות על פלסטיק היא מיתוס. לייצור שקיות פלסטיק נדרשת פחות אנרגיה מאשר לייצור שקיות נייר. בשקיות פלסטיק לפחות ניתן לעשות שימוש חוזר: לזרוק זבל, לאסוף אחרי הכלב וכדומה. הדרך היחידה להתמודד עם בעיית השקיות היא במתן קנס - תשלום עבור כל שקית. כך אנשים יחשבו פעמיים לפני שיבזבזו". אילון מסבירה שלצד המיסוי נדרש גם שילוב של חינוך והדרכה. "רשתות המזון אומרות לנו שזהו חלק מהשירות שהן מספקות. זה לא מדויק, כי מחיר השקיות נכנס לתמחור המוצרים. צריך לשלב פרסום והסברה של משמעות הנזק הסביבתי שיוצרות השקיות. זהו הליך ארוך שלא יצמצם את השימוש לאפס, אבל יביא לירידה משמעותית".
ד"ר עדי וולפסון מהמחלקה להנדסה כימית במכללה האקדמית להנדסה בבאר שבע, סבור אף הוא שמעבר לשקיות נייר אינו הפתרון. "מצד אחד שקיות הפלסטיק בעייתיות, אינן מתכלות, הן עפות ברוח ופוגעות בחיות.
בימים אלה עורך וולפסון פעילויות חינוכיות-סביבתיות עם ילדי בתי ספר בבאר שבע. כחלק מהפעילויות הללו מתרגלים הילדים להביא את ארוחותיהם בקופסאות אוכל, ללא שקיות, ממש כמו בעבר. הם אף מגדילים לעשות ומכינים בעצמם את הקופסאות מאריזות ישנות של מוצרים. "הבעיה העיקרית שנתקלתי בה היא לחנך את ההורים", מספר וולפסון. "הם באים אחר כך בטענות על כך שהילד רב איתם בבוקר כי הוא לא מוכן לשים את האוכל בשקיות. אני חושב שבסופו של דבר הילדים יחנכו גם את ההורים".
במבט בוחן נראית הפעילות בתחום שימור הסביבה אינטנסיבית למדי, אבל באופן די מצער ישראל מפגרת מאחור. קשה למצוא בה חלופות לשקיות ואת הצדיקים הבודדים שמנסים לקחת יוזמה באופן עצמאי ניתן לספור על יד אחת. אחת החנויות היחידות שבהן ניתן לקנות שקיות בד רב פעמיות היא "שתיים", חנות למיחזור אופנה בתל אביב. "הרעיון התבסס על המחשבה שכמעט לכולם יש בגדים שלא משתמשים בהם", מספרת דניאלה לבנסארט, שפתחה את החנות יחד עם מוניקה אדלר. "הם מביאים אותם אלינו ומקבלים זיכוי לבגדים אחרים". לדבריה , בעיית השקיות עלתה כבר בתחילת דרכה של החנות. "התלבטנו בין שקיות נייר לשקיות בד. חשבנו גם על נייר ממוחזר אבל לא היינו מצליחות לכסות את ההוצאות. בסוף קנינו שקיות ניילון פשוטות ללא הדפס".
כשהחלו לקבל כמויות עצומות של סדינים ישנים, וילונות וכדומה, החליטו השתיים למחזר אותם ובשיתוף פעולה עם מפעל שיקום לאנשים בעלי מוגבלויות בבאר שבע החלו לתפור מהבדים שקיות בד עם לוגו החנות. "השקיות האלה עולות שלושה שקלים עם כל קנייה ועשרה שקלים כשהן נקנות בפני עצמן", מסבירה לבנסארט. "זה התפתח בצורה שעלתה על כל ציפיותינו. בשלוש שנים מכרנו אלפי שקיות בד, שהפכו להיות מאוד פופולריות בקרב תיכוניסטיות, למשל". השתיים יצרו גם שקיות מתנה קטנות, עשויות מעיתונים. "הבנו שזה יכול להיות קצת מדכא לקבל מתנות בעטיפה שעליה יש את כותרות העמודים הראשונים, אז התחלנו להשתמש במדורי האופנה והכל הסתדר".
אף על פי שתיקי הבד הפכו כבר למעין טרנד אופנתי, נראה שעדיין לא מיצבו עצמן כתשובת הנגד הסביבתית לשקיות הניילון. "אני שמה לב שגם לקוחות שלנו, שיש להם כבר שקית רב פעמית, לא זוכרים לקחת אותה כפי שהם לוקחים בטבעיות את הארנק", אומרת לבנסארט. "הם בדרך כלל פשוט יקנו עוד שקית מאיתנו". בימים אלה עובדות השתיים על יצירת שקיות חדשות מעיתונים ממוחזרים. הן כבר יצרו במתפרת המפעל דגם, שאמור להיות חזק מספיק לנשיאת חפצים כבדים, והן שואפות לחלק את שקיות העיתון בחינם, לאחר שיבחנו את עלות ייצורן. "הבעיה עם הניילון", מחדדת לבנסארט, "היא שהוא זול בצורה לא הגיונית. מדובר בכמה אגורות בלבד שיוצרות אחר כך נזק סביבתי עצום. בינתיים אנחנו מנסות לאסוף שקיות ניילון משומשות במצב טוב ולחלק אותן בחנות. אנחנו לא מתכוונות לחדש את מלאי שקיות הניילון שלנו כשהנוכחי ייגמר".
חלוצה אחרת בתחום המודעות הסביבתית היא "עלמה", חנות הבגדים של המעצבת קרן בנקר-כהן, שנפתחה לפני כחמש שנים. "ההחלטה הראשונה שלנו עם פתיחת הבוטיק היתה שאנחנו רוצים שקיות רב שימושיות שיהיו עשויות מבד ולא מנייר", מספרת בנקר-כהן. "היום כל לקוחה שקונה פריט כלשהו זוכה לשאת אותו בשקית בד שאנחנו מייצרים מדי עונה בהתאמה לבגדים שעיצבנו".
גם ברשת כותון, המתבססת על אג'נדה סביבתית ומציגה קולקציה אורגנית, נתקלו הבעלים גלית ברוידא וארז מעודד בדילמת השקיות. "החלטנו להשתמש באופציית הנייר הממוחזר", אומרת ברוידא. "אנחנו מחלקים בחינם את השקיות על כל קנייה". בשנה האחרונה חילקה הרשת כמתנת יום הולדת ללקוחותיה תיק בד לשימוש רב פעמי, אולם ברוידא מציינת כי מעטים הלקוחות שהגיעו לקניות כשהם מצוידים בו. "אני חושבת שהשימוש בתיקים ושקיות מבד מבורך", היא אומרת. "אמנם לא יצאנו בקמפיין רשמי, אבל אנחנו משתדלים לעורר מודעות בשיחות עם לקוחות. אישית, אני מכירה כמה וכמה אנשים שהושפעו והחלו ליישם. אני בהחלט מאמינה שמהפכת איכות הסביבה תתחיל מהאנשים, מלמטה".
נא להמתין לטעינת התגובות
