מכוסים מכל הכיוונים
בועה או לא בועה? כלכלני הבנקים וחברות ההשקעות מתחרים ביניהם מי יציג את התחזית הכלכלית המדוייקת. הדרך: לכסות עצמם מכל הכיוונים. יאיר קלדור מספק תחזית משל עצמו: אף אחד לא באמת יודע מה הולך להיות
ובכן ידידי, קחו עצה בחינם מאחד שאין לו מושג אבל לפחות מקבל את הבמה להגיד את הדברים: אף אחד לא יודע מה הולך להיות בבורסה. לא צריך להיות כלכלן מומחה כדי לדעת את זה. מספיק להסתכל על הסקירות הכלכליות שמוציאים אותם כלכלנים, שמהוות דוגמאות ברורות למדי ללשון מעורפלת, שכל תפקידה לכסות את כל האופציות האפשריות, כך שלא משנה מה יקרה בשוק, יוכלו אותם כלכלנים להצביע על אותה סקירה ולומר – אמרנו לכם.
הנה, כלכלני בנק לאומי יוצאים בהכרזה ברורה: רמת הסיכון במשק נותרה גבוהה. כך מופיע שחור על לבן בכותרת הסקירה השבועית של שוק ההון שמוציא הבנק. טוב, אם רמת הסיכון גבוהה, היינו מניחים שכדאי אולי לצמצם את החשיפה למניות בתיק ההשקעות. ההנחה הזאת הייתה מחזיקה מעמד עד לשורה התחתונה של אותה סקירה, הקובעת כי שנת 2007 צפויה להיות עוד שנת עליות בבורסה הישראלית. כלומר, למשקיע הפשוט אין מה לדאוג – בין אם הבורסה תעלה ובין אם תרד – הוא יכול להיות בטוח בדבר אחד - כלכלני בנק לאומי בכל מקרה ייצאו בסדר.
היומרות של כלכלני בנק הפועלים הן לכאורה פחותות יותר. הרי בסקירה שהוציא הבנק נקבע מלכתחילה כי שוק המניות נמצא 'על צומת
אחרי ניתוח מבריק זה, אין פלא שההמלצה של הבנק היא המשך אחזקה מלאה במניות, תוך כדי הקטנת הסיכון באמצעים שונים. המשך אחזקה במניות – למקרה שהבורסה תעלה, הקטנת הסיכון – למקרה שהבורסה תרד. וברגע שסגרנו את שתי הפינות האלה, מה נותר להם בעצם לעשות חוץ מלהישען אחורה, לשים את הרגליים על השולחן ולגרוף עמלה נאה על כל מכירה או קנייה של ניירות ערך שמבצעים לקוחות הבנק.
בועה נוצרת כשרמת המחירים של חברות ציבוריות, כלומר שווי השוק שלהן כפי שנקבע על ידי המשקיעים, אינו תואם את השווי הממשי של החברות כפי שיכול לבוא לידי ביטוי בהיקף הפעילות, ברווחים שהחברה מציגה או בציפיות לרווח בעתיד. אבל הנחת היסוד של הבורסה היא שהשוק, דהיינו המשקיעים, יודעים לתמחר את החברות בצורה הטובה ביותר. לפי היגיון זה, אין ולא יכולה להיווצר בועה.
אבל עד כמה באמת אפשר לסמוך על ההיגיון של הבורסה? הרי מספיק שלב לבייב ישחרר אמירה אופטימית בראיון לעיתון ומייד אפריקה ישראל מזנקת בעשרה אחוזים. ודאי יהיו כאלה שיגידו שאחרי עליות כאלה הבורסה מתקנת את עצמה, ובכלל – מדובר במידע חדש שאמור לקבל גילום במחיר המניה. ייתכן. אך על סמך מה נקבע כי האופטימיות של לבייב שווה עשרה אחוזים? בהקשר זה, אפשר לחשוב על ניסוי תיאורטי.
נניח שוורן באפט היה מגיע לביקור נוסף בישראל, ובראיון לאחד העיתונים הכלכליים היה אומר שחברה זו או אחרת נראית לו השקעה חיובית למדי. אמירה כזו מצד גורו ההשקעות העולמי הייתה מביאה ודאי לזינוק במנית החברה ביום המסחר הבא. האם זינוק זה ישקף משהו ממשי אודות החברה? האם שווין של חברות נקבע על סמך מילה של באפט?
"הציבור קונה ניירות ערך של חברות לא איכותיות" הזהיר בתחילת שבוע שעבר יו"ר הרשות לניירות ערך, משה טרי. טרי מודאג מלהיטות היתר של המשקיעים, אשר קונים מכל הבא ליד, בעיקר אג"ח של חברות. לדבריו, הרשות לניירות ערך מחייבת את החברות לפרסם את כל הנתונים הבעייתיים בתשקיפי החברות שמוגשים לבורסה, אך המשקיעים, כך נדמה, אינם מתייחסים למידע השלילי, ורק מעמיסים עוד ועוד על עגלת הקניות הפיננסית שלהם.
אזהרה שכזו מצד הרגולטור של שוק ההון אינה עניין שכיח, והיא מעידה יותר מכל על כוחה של התקשורת בקביעת שווי החברות והאג"ח שהן מנפיקות. לרשות לניירות ערך יש את הסמכות לקבוע מה חייבות החברות לפרסם ולהבליט, מתוך הנחה שעצם כל מידע שלילי על החברה יקבל גילום במחיר של נייר הערך שהחברה מנפיקה.
כשטרי שם לב שהמשקיעים קוראים בעיון את התשקיפים ואת המידע שהוא מחייב את החברות לפרסם, ואחר כך מתעלמים ממנו באופן אלגנטי, הוא החליט לעשות מעשה ולצאת בהצהרה לתקשורת. טרי מבין היטב שכותרת בעיתון קובעת הרבה יותר. גם בתי ההשקעות, חברות הדירוג והאנליסטים מבינים זאת היטב. לכן הם דואגים להפיץ בתפוצה רחבה ככל האפשר כל סקירה, הערכה או המלצה שהם מוציאים. ברגע שאנליסט קובע כי חברה מסוימת מתומחרת בחסר ונותן המלצת קניה – לעצם הקביעה הזאת אמורה להיות השפעה על השוק, כמו בדוגמת וורן באפט מקודם לכן. אבל מה לעשות – לא כל אנליסט הוא וורן באפט.
הרי אם נחשוב על זה בהיגיון, כולנו נגיע לאותה מסקנה: אם יועצי השקעות ואנליסטים מבינים בשוק ההון יותר מכולם – מדוע הם עדיין עובדים כשכירים בבתי השקעות, ולא גורפים הון ופורשים לאיזה אי? מצד שני, אולי הם שם בגלל תחושת השליחות, ולא בשביל הכסף..
נא להמתין לטעינת התגובות
