הליך מהיר
38 עבירות תנועה, 14 פשיעות קלות ו-25 פשעי אלימות טופלו בין עשר לעשר ועשרים בבוקר. אבל אז הגיעה הגברת רודניצקי • מעשיה עתידנית
כל אלה טופלו בין עשר לעשר ועשרים בבוקר, ולפקיד בית המשפט לא היתה כל סיבה להניח שעבודת היום, לאחר עוד כמה עשרות תביעות מסוגים שונים, לא תסתיים לאחר אחת בצהריים, שאז הוא תכנן ללכת למשחק כדורזז אמיתי עם בנו הבכור.
הוא טעה.
הסיבה לטעותו עמדה במסדרון בית המשפט והביטה סביבה בחשדנות. הגברת חסיה א. רודניצקי – פקיד בית המשפט עדיין לא הבחין בה – לא הבינה מדוע זומנה אל בית המשפט, אך לא התכוונה לתת לכך לעמוד בדרכה. מבטה נפל, לבסוף, על הנאשם שעמד לפניה בתור, צעיר לבוש גרבונים וכפיה שעליה כומתת צנחנים.
"ביהמ"ש, תיק פלילי שתיים-שבע-ארבע-ארבע-חמש-אחת-קו-נטוי-שמונה-שלוש, הנאשם: מר בוריס יעקובוביץ', האשמה: הסתה לבניית בסיס נתונים שלא כדרך הטבע. הסנגוריה והקטגוריה הוטענו? הוטענו. מר יעקובוביץ' מעוניין להוסיף משהו? לא. האם הנאשם מסכים לשיפוט מהיר? כן. תודה." הפקיד אמר כל זאת בנשימה אחת, עצר לרגע, ואז הוסיף, "כבוד השופט."
"ביפ," אמרה קופסה שנמצאה על השולחן שלו, וגליון פלסטיק זינק החוצה ממנה.
"אשם, שנתיים בכלא ועוד שנה על תנאי," קרא הפקיד בקול מתוך הפלסטיק. "הנה טיעוני הקטגוריה והסנגוריה, אתה מוזמן לעיין בהם למקרה של ערעור. הלאה!" הוא הושיט את הפלסטיק לנאשם. מיד נשמע קול שאיבה, רוח עזה באה, ורגע לאחר מכן כבר לא היה שם דבר.
"הלאה!" חזר הפקיד. "אין לנו את כל היום!"
חסיה התקדמה לאיטה והתייצבה במקום בו עמד הנאשם רגע לפני כן.
"ביהמ"ש, תיק אזרחי מספר שתיים-שבע-ארבע-ארבע-חמש-שתיים-קו-נטוי-שמונה-שלוש, הנאשמת: חסיה א. רודניצקי, האשמה: אי תשלום במועד. הסנגוריה והקטגוריה הוטענו? הוטענו. הגב' חסיה מעוניינת להוסיף משהו? לא. האם הנאשמת..."
"סליחה!" אמרה חסיה. "דוקא כן מעוניינת!"
הפקיד כבר היה מורגל בכאלה. "גברתי," הוא אמר, "אבקש ממך שלא להפריע להתנהלותו התקינה של בית המשפט."
"זו זכותי החוקית לדבר בבית המשפט!"
"אכן, והרגע ניצלת אותה. אם כן, האם הנאשמת מסכימה לשיפוט מהיר? כ..."
"לא!"
"סליחה?"
"לא מסכימה לשיפוט מהיר," אמרה חסיה. "יש לי זכויות!"
"ראי,
"זה מה שאני רוצה. אני לא מבינה בכלל מה אתם רוצים ממני."
"האישום נמסר לך בפשטות ובבהירות, כדין," אמר פקיד בית המשפט והרים את אפו.
"ואני לא הבנתי. תסביר לי, או שתביא שופט ועורכי דין וכל זה."
"האשמה," קרא הפקיד בקול, "אי תשלום במועד. פשוט."
"אי תשלום של מה?"
"מה אכפת לך?" אמר הפקיד. "יש האשמה, יש עונש קבוע בחוק, יש שיפוט מהיר! מה את עושה עניין מכל דבר? גברת, תעזבי את העורכי דין והשופט וכל זה, ותראי מה את עושה: את מעכבת את התור!"
"אז מעכבת! עד שאני לא מבינה..."
"מה יש פה להבין? אני אומר 'האם הנאשמת מסכימה לשיפוט מהיר? כן, תודה', ואז אני אומר 'כבוד השופט', ואז..."
ואז הקופסה שעל שולחנו אמרה "ביפ", וגליון פלסטיק זינק החוצה ממנה.
"ואז אני אומר 'אשמה, חמש שנים בכלא ועוד שלוש על תנאי', ומוסר לך את הפלסטיק -" הוא מסר לה את הפלסטיק - "וזהו."
וקול שאיבה נשמע, ורוח עזה באה ולקחה את הגברת חסיה איתה.
"ואז אני אומר - 'הלאה!'"
הנאשם הבא בתור היה נוח בהרבה.
ועדיין, בסוף יום העבודה המפרך, הפקיד האומלל איחר בחמש דקות למשחק הכדורזז עם הבן שלו.
הנבואה, כידוע, ניתנה לשוטים ולעקרבים (אנשים אף פעם לא קוראים פתגמים עד הסוף). אבל לעתים, דווקא המבט על מה שלא בטוח שיקרה, או מה שבטוח שלא יקרה, הוא המעניין יותר. בטור זה, המתפרסם מדי יום רביעי, מביא סופר המדע הבדיוני ניר יניב תמונות מעתידים אפשריים-למחצה, מכאלה שלא יתכנו, ומכאלה שהנם כה מופרכים עד שוודאי יהיו מוכרים מאד לנכדים שלכם. שלא תגידו שלא אמרנו לכם.
ארכיון "מה יהיה?"
נא להמתין לטעינת התגובות
