יום העצמאות של המוזיקה הדיגיטלית
תעשיית המוזיקה מותקפת מכל עבר על הגבלת השימוש בקובצי מוזיקה. האם הקלה בהגבלות תגדיל את הפיראטיות, או תחזיר את הלקוחות לחנויות המקוונות?
הנה עובדה: גם אם אתכם אישית זה לא מרגש במיוחד, סביב השאלה הזו מתנהלת בימים אלה מלחמת עולם ערכית-כלכלית-משפטית, כאשר התוצאות ישנו לא רק את פניה של תעשיית המוזיקה, אלא את עולם האמנות והבידור כולו. תעשיית הקולנוע ואפילו תעשיית הספרים מלכסנות מבטים אל תעשיית המוזיקה, הראשונה שעוברת משבר אמיתי בגלל האינטרנט, ביודען שהן יצטרפו אליה בקרוב. הטכנולוגיה ממשיכה להתקדם, ובקרוב כל ענף יצטרך לברר לעצמו מחדש מהי משמעות זכויות היוצרים ועל מה, בעצם, משלם הצרכן כאשר הוא קונה יצירת אמנות.
גורלה של המערכה הנוכחית, לפחות, צפוי להיקבע בקרוב. שיטת הנעילה וההגבלה של קבצי מוזיקה, DRM (קיצור של digital rights management, ניהול זכויות יוצרים דיגיטליות), היתה הסוגיה המרכזית ב-MIDEM, הכנס הבינלאומי של תעשיית המוזיקה שנערך השבוע בקאן. ההערכות הן שתוך מספר חודשים לפחות אחת מארבע חברות התקליטים הגדולות – ויונדי, סוני BMG, וורנר מיוזיק ו-EMI – תוותר על ה-DRM ותתחיל למכור שירים בפורמט MP3 פתוח.
"2007 תהיה שנה של נסיונות", אמר ל-AFP ג'ון קנדי, שמנהל את האיחוד המסחרי הבינלאומי של תעשיית המוזיקה, IFPI. קנדי כיוון לכך שחיל החלוץ של תעשיית המוזיקה כבר טובל את רגליו בבריכת הקבצים הפתוחים, בלחץ הצרכנים – בעוד שהשאר מחכים לראות אם הניסוי ייכשל או יצליח לפני שיצטרפו.
המונח "מלחמה" שאוב ישירות מהטונים הגבוהים והרגשיים שבהם משתמשים שני הצדדים בוויכוח כדי לתאר את עמדתם. אם תשאלו את תעשיית המוזיקה, היא תבכה על הגעתה ההרסנית של האינטרנט, כמו ענק מרושע ומגושם שהפך את כל הדוכנים בשוק הבידור. אם פעם מוזיקה הופצה באמצעות חפצים – קלטות, דיסקים – עכשיו היא עוברת באוויר, ממש הושט היד וגע בה. לכן יש לשים כמה שיותר מכשולים טכניים בדרכם של צרכני המוזיקה להשיג או להפיץ אותה באופן לא חוקי.
מעבר לכך, חובה לפעול נגד אלה שעושים זאת באמצעים משפטיים חמורים, אחרת אין סיכוי שבעתיד הקרוב יוותרו פראיירים שישלמו על מוזיקה שהם יכולים להשיג בחינם.
צרכני המוזיקה הדיגיטלית, לעומת זאת – לפחות החלק הקולני בחבורה, שיוצא נגד תופעת ההגבלה הטכנית של קבצי מוזיקה – שמחים להסביר שתעשיית המוזיקה המאובנת
עוד נעלבים הצרכנים מכך שהתעשיה מתייחסת אליהם כאל גנבים-בכוח, שייסטו מדרך הישר ברגע שיקרוץ להם משהו נוצץ משולי הכביש. כן, הם אומרים, אנחנו בהחלט מסוגלים לשלם על משהו שאפשר להשיג בחינם, בעיקר אם המוצר בתשלום הוא איכותי יותר או נוח יותר, אבל גם מתוך רצון עקרוני לתגמל את היוצרים.
במלחמה כמו במלחמה, הליבה של העסק היא כלכלית – איך עושים כסף ממוזיקה בתנאים החדשים שנוצרו. אבל שני הצדדים מעדיפים לדבר על מוסר, זכויות ואידיאולוגיה.
הגנות DRM נתפסות כמסובכות ומתסכלות עבור הצרכנים. אדם שקונה שיר מוגן ב-DRM מחנות מקוונת עלול לגלות שלא ניתן לנגן את הפורמט הספציפי הזה בתוכנה שבה הוא משתמש או על נגן המדיה שלו, שהוא לא יכול להעתיק את השיר למחשבים אחרים שברשותו, שלא ניתן לצרוב את השיר על דיסק או לדגום ממנו דגימות לצרכי עיבוד ולימוד, ועוד ועוד. חלק מהחנויות, כמו נאפסטר, מציעות שירים בשיטה שדומה יותר להשכרה מאשר למכירה: כאשר הלקוח יפסיק לשלם את המנוי החודשי, השירים שעל מחשבו יפסיקו לפעול.
זאת בשעה שבאופן פרדוקסלי, אדם שיוריד שירים באופן לא חוקי יגלה שהם שלו לנצח, שניתן להשתמש בהם בכל צורה שתעלה על דעתו ושהם יתאימו לכל שימוש שיומצא למוזיקה בעתיד.
ארגון EFF, הנאבק נגד הגבלות על העולם הדיגיטלי, מכנה את שיטת DRM "הלקוח תמיד טועה", וקובל על כך שדווקא הלקוחות המשלמים סובלים מהפרנויה של חברות התקליטים. אחת מההתארגנויות הצרכניות המובילות בתחום מדברת על קבצים מוגנים כעל Defective by Design – פגומים בכוונה – מכיוון שהצרכן אינו מקבל עבור כספו את מה שהיה מקבל אילו קנה דיסק (בישראל זכה ה-DRM לכינוי "נז"ק" – ר"ת של ניהול זכויות קניין). בצרפת ומדינות אירופיות אחרות נערכים נסיונות להגן על הצרכן באמצעות חקיקה המגבילה את השימוש של חברות תקליטים ב-DRM.
בישראל, בינתיים, חברות המוזיקה מעדיפות לא להיכנס לקלחת ה-DRM – ולכן גם לא מפעילות חנויות מוזיקה מקוונות, מלבד NMC, מפעילת אתר Songs, שבאומץ ראוי לציון מוכר מוזיקה בפורמט MP3 נקי מהגנות DRM.
בעיה חמורה נוספת של שירים מוגנים היא חוסר התאימות. שירים שנקנים בחנות המוזיקה אייטיונז של אפל ניתן לנגן רק על מכשיר אייפוד של אפל. קבצים שנקנים ממיקרוסופט אפשר לנגן רק על מכשירים אחרים. הבועות הצרכניות הללו, שכובלות את הקונים למכשיר אחד מרגע שקנו בחנות אחת וההיפך, מזכירות את התחרות ההיסטורית בין פורמט VHS לפורמט בטא של קלטות הווידאו, או את התחרות המתנהלת בימים אלה בין שני פורמטי הדור הבא של ה-DVD, בלו ריי ו-HD DVD – מצבים לא יציבים שהרחיקו לקוחות והזיקו לשוק, גם אם בטווח הקצר אפל ומיקרוסופט נהנות מהלקוחות השבויים.
ארגוני צרכנות בגרמניה, צרפת ומדינות אירופיות נוספות פצחו ב-2006 במאבק נגד האסטרטגיה של אפל, שלדבריהם פוגעת בזכויות הצרכן. כתוצאה מהמאבק, דיווחה השבוע סוכנות AP, רשויות צרפת ונורווגיה דרשו מאפל להפוך את השירים שהיא מוכרת לתואמים גם למכשירים שאינם אייפוד.
מיץ' ביינוול, שעומד בראש ה-RIAA, הארגון המייצג את תעשיית המוזיקה האמריקאית, אמר במסגרת כנס MIDEM שהבעיה היא לא בעצם קיום ההגנה על קבצי מוזיקה אלא ביישומים הנוכחיים של הרעיון. צורות קיימות של DRM מגבילות את התאימות של המוזיקה למכשירים שונים בגלל מגבלות טכנולוגיות או בגלל אסטרטגיה של חברות מסוימות – אך התחום עדיין בחיתוליו. "אנחנו בעד תאימות", אמר להרלד טריביון, "ואין שום תכונה אינהרנטית של DRM שנוגדת תאימות".
הפתרון לפלונטר הנוכחי עשוי להיות נקיטת גישה אחרת לגמרי להפקת רווחים ממוזיקה דיגיטלית. במקום לנסות לקבל סכום כלשהו על כל שיר שצרכן שומע, החברות יכולות לחתום על עסקאות חבילה עם הגופים שמספקים את המוזיקה לצרכן, להציע את המוזיקה להורדה בליווי פרסומות, או לכלוא את בכיריהן המתוגמלים היטב בחדרי הישיבות ולא לתת להם לצאת לפני שיעלו מודל עסקי חדש ומבריק.
חברות המוזיקה הגדולות מבצעות בינתיים ניסויים קטנים במודלים עסקיים חדשים. EMI חתמה על עסקה עם מנוע החיפוש הסיני המוביל באידו (Baidu), שבמסגרתה האתר ישדר מוזיקה זורמת (סטרימינג) ולא יאפשר הורדה. וורנר הסכימה לאפשר שידור מוזיקה וסרטים שבבעלותה באתר הסרטונים DailyMotion, מתחרה צרפתי של יוטיוב, בתמורה לאחוזים מרווחי הפרסום. בצרפת, ארץ עוינת במיוחד לשיטת ה-DRM, שתי חנויות המוזיקה החשובות Virginmega ו-Fnacmusic כבר מציעות 200,000 שירים וקבצי מדיה אחרים למכירה בפורמט פתוח.
תעשיית המוזיקה העצמאית לא מחכה לדינוזאורים, ופתחה השבוע פער מרשים מולם. מיד לאחר שעשרות לייבלים קטנים ברחבי העולם הכריזו על הקמת ארגון משותף בשם מרלין, שינהל עבורן דיונים מסחריים ויהנה ממשקל דומה לזה של כל אחת מ"ארבע הגדולות", הן הכריזו גם שמרלין חתם על הסכם להפצת מוזיקה במייספייס. המוזיקה תימכר בפורמט MP3 פתוח.
מבחינת המוזיקה העצמאית, הפורמט הפתוח כבר הוכיח את עצמו. ההתעקשות של החנות המקוונת אימיוזיק (eMusic) למכור רק קבצי MP3 הבריחה את חברות המוזיקה הגדולות – אבל בזכות קטלוג המוזיקה העצמאית העשיר שלה, יחד עם יחסי הציבור הטובים שקיבלה בקרב מתנגדי ה-DRM, היא הצליחה בכל זאת לצבור רבע מיליון מנויים. כיום, אימיוזיק היא חנות המוזיקה הדיגיטלית השניה בגודלה בעולם, אחרי אייטיונז.
"אימיוזיק זכתה להצלחה בארה"ב ובאירופה כי אנחנו מציעים ללקוחות שילוב ששירותי מוזיקה דיגיטלית אחרים לא מציעים", אמר השבוע ל-AFP מנכ"ל אימיוזיק, דייויד פרקמן. לדעתו חברות המוזיקה הגדולות יוותרו על ה-DRM בקרוב מאוד. "זה חייב להשתנות וזה ישתנה בשנה-שנתיים הקרובות, מכיוון שאין להם ברירה".
נא להמתין לטעינת התגובות
