הוט ויס נאבקות - הצרכנים מפסידים
עם איחודן המשפטי המיוחל של שלוש חברות הכבלים הוותיקות (תבל, ערוצי זהב ומתב) לכדי חברה ששמה הוט, מתעוררים סימני שאלה רבים. האם ישכיל משרד התקשורת לאפשר כניסה של ספקי תוכן נוספים לשוק לפני שהמילה "תחרות" תאבד ממשמעותה? אל תבנו על זה
השאלה הגדולה כיום היא מה הלאה? האם השלמת תהליך המיזוג המפרך אכן תפתח אופקים חדשים לחברת הכבלים החבוטה? מה יקרה לשליטה בחברה, הנמצאת כיום בשליטת שלושה בעלי מניות דומיננטיים? האם הבנקים יממשו בקרוב חלק מאחזקותיהם? האם החברה תגייס הון מהציבור? כיצד מצבה הנוכחי של החברה וההתפתחויות הצפויות ישפיעו על התחרות בשוק הטלוויזיה הרב-ערוצית? וכמובן - וזו השאלה הגדולה ביותר - כיצד יושפעו מכך צרכני התקשורת?
הגורם העיקרי שישפיע בשנים הקרובות על תעשיית הטלוויזיה הרב-ערוצית בכלל ועל בעלי המניות שלה בפרט הוא החוב האדיר של החברה: הוט חייבת לבנקים 3.2 מיליארד שקל ואשראי שוטף של 755 מיליון שקל; הרווח התפעולי שלה בניכוי פחת (EBITDA) מסתכם ב-350-300 מיליון שקל בשנה, הוא מכסה בקושי את הוצאות המימון ומותיר מעט מאוד רווח לבעלי המניות, אם בכלל. למעשה, הוט מוכרת היום שירותי טלוויזיה ואינטרנט מהיר רק כדי להחזיר את החוב האדיר שלה לבנקים. עד שהחברה תצליח להגדיל את רווחיותה ולצמצם את היקף החוב שלה, בעלי המניות של הכבלים יכולים רק לחלום על תשואה בדמות רווחים ודיווידנדים. על-פי ההערכות, יידרשו שלוש שנים עד שבעלי המניות יזכו להחזר כלשהו על השקעתם.
הבסיס להבנת התהליכים הצפויים בחברה הוא מבנה השליטה בה: כיום השליטה בהוט נחלקת בין שלושה בעלי מניות גדולים: נוני מוזס (16.7%), יצחק תשובה (15.9%) ואליעזר פישמן (14.6%). אין ביניהם הסכמי שליטה, והדבר עלול להקשות על החברה להחליט החלטות משמעותיות כמו הנפקה וגיוס אג"ח. ארבעת הבנקים הגדולים, שלהם נזקף חובה של הוט, מחזיקים יחדיו ב-28.6% ממניותיה והיתרה בידי הציבור.
על-פי אחת ההערכות הרווחות בשוק, מבנה הבעלות הזה צפוי להשתנות בשנה הקרובה. מדברים על כך שאחד מבעלי השליטה - כלומר תשובה, מוזס או פישמן - יגדיל את אחזקותיו בחברה כדי לזכות בשליטה הבלעדית. כמו כן, ייתכן שהבנקים יצליחו למכור חלק מאחזקותיהם בהוט למשקיע חיצוני, אשר ירצה להשתלט על החברה. בהסכמי המיזוג ניתנה לבנקים אפשרות נוחה יחסית למכור את אחזקותיהם בהדרגה, ללא צורך באישורם של בעלי המניות האחרים.
אף-על-פי שההערכות הללו נפוצות, נראה כי הסיכוי שהן יתממשו נמוך עד אפסי. אף אחד משלושת בעלי השליטה בחברה לא ירצה להגדיל את אחזקותיו לכדי שליטה, שכן במקרה זה ייזקף לחובתו החוב האדיר של הוט. התופעה הזו מכונה "מגבלת לווה בודד", והיא אחד הסיוטים של אנשי עסקים פעילים אשר מרבים ללוות מהבנקים. על-פי הוראות המפקח על הבנקים, במקרה כזה לא יוכלו הבנקים לתת עוד אשראי לבעל השליטה בשל ריכוזיות יתר של סיכון האשראי.
אם כן, מבחינת פישמן, תשובה ומוזס רכישת השליטה בהוט תהיה בגדר "סגירת ברז" המימון הבנקאי גם ליתר הפעילויות העסקיות שלהם. שלושתם עדיין לא רואים את הוט כעיסוקם העיקרי, והם לא ייתנו לחוב שלה להגביל את הפעילויות האחרות שלהם
נעבור לבנקים: אמנם הם רוצים מאוד למכור את אחזקותיהם בהוט - אבל למי? איזה איש עסקים או קרן השקעות ירצו לרכוש חברה שצברה חוב כה גדול, שאינה מסוגלת לחלק דיווידנדים ואינה צפויה לעשות זאת לפחות בשלוש השנים הקרובות?
מי שבכל זאת ירצה לרכוש את מניות הבנקים בהוט ייאלץ להביא את הכסף מהבית כהון עצמי, שכן הסיכוי לקבל מימון מהבנקים נמוך מאוד. הבנקים לא ימהרו לתת לקרן או לחברת השקעות הלוואה כנגד רכישת מניות הוט, כי המניות הללו לא יניבו לבעליהן כל הכנסה. בבנקים יחששו שהרוכש יתקשה מאוד לעמוד בתשלומי ההלוואה כל עוד הוט אינה מחלקת דיווידנד. האפשרות היחידה היא שהבנקים יצליחו למכור חלק קטן מאחזקותיהם למשקיעים פיננסיים כמו קופות גמל או קרנות פנסיה, אולם גם אפשרות זו אינה סבירה, שכן להוט אין דירוג אשראי בגלל החוב האדיר שלה. עובדה זו מרתיעה מאוד את הגופים המוסדיים, והם לא ימהרו לרכוש נתחים מהחברה או להלוות לה כסף. על כן גם הסיכוי שהוט תגייס הון בשוק ההון באמצעות הנפקה או גיוס אג"ח הוא נמוך למדי.
למצבה של חברת הכבלים ולמלכוד שבו נתונים בעלי מניותיה אין פתרון פשוט. על-פי הנסיבות, הדרך היחידה שבה בעלי המניות עשויים להיחלץ מהמלכוד היא לחכות. הסכם המימון של הוט עם הבנקים חושף, כי ניתנה להוט תקופה בת שלוש שנים שבמהלכה לא תצטרך לשלם את תשלומי הקרן על החוב שלה, אלא רק את תשלומי הריבית. בתקופה קצובה זו תצטרך החברה להתייעל, לצמצם את הוצאותיה ולהגדיל את הכנסותיה. בשלוש השנים הקרובות הוט חייבת למקד את כל משאביה המוגבלים בהגדלת רווחיותה ובצמצום החוב לבנקים. בעוד שלוש שנים עליה להיות במצב טוב מספיק כדי שתוכל לגייס כסף בשוק ההון ולהחזיר באמצעותו חלק מהחובות לבנקים.
מכך משתמע כי התמריץ של הוט להגדיל את רווחיה הוא קריטי, שכן רק לאחר שזה יקרה יוכלו בעלי המניות לדבר על מהלכים גדולים כמו הצפת ערך לבעלי המניות, מכירת מניות, שינוי השליטה או גיוס הון מהציבור. התמריץ של הוט להציג רווחים נאים בתום שלוש שנים בוודאי יקרין על הצרכנים. למזלה של הוט, המתחרה הגדולה שלה - כלומר, חברת הלוויין יס-נמצאת במצב דומה ורובץ על כתפיה חוב כבד מנשוא. גם בעלי המניות ביס הודיעו לא מכבר כי תקופת ההזרמות והסבסודים נגמרה: הגיע הזמן לצמצם את ההוצאות ולצבור רווחים.
הוט ויס יקדישו את שנת 2007 לצמצום ההוצאות על התוכן ולהגדלת ההכנסה מכל לקוח, ובמילים בוטות יותר: להעלאת מחירים. היות שמטרתן הברורה של שתי החברות היא למקסם את רווחיהן, יהיה להן קל למדי להעלות את המחירים - כי לצרכן אין אלטרנטיבות. כל עוד הדבר תלוי בחברות הטלוויזיה הרב-ערוצית, בשנת 2007 הצרכנים יהיו עדים לתהליך דומה למדי לזה שמתרחש זה שנה וחצי בשוק הסלולר: שחיקת התחרות והתייקרות.
תהליך זה כבר החל: לאחרונה נודע כי בכוונת הוט לצמצם את מבחר הערוצים שבחבילה הבסיסית ולהעביר יותר תוכן לשירותי הווידיאו בתשלום (VOD) ולערוצים בתשלום. בשנת 2007 יתרגל הצרכן הישראלי לשלם יותר תמורת תוכני הטלוויזיה. מנגד, טכנולוגיות חדשות כמו VOD יאפשרו לו לשלוט טוב יותר בתוכן שנכנס לביתו ובהיקף החשבון החודשי שלו.
נוכח ההתפתחויות הצפויות מעניין יהיה לעקוב אחר תגובת משרד התקשורת. ההיסטוריה מעידה כי המשרד לא מגיב בזריזות וביעילות לשינויים המתרחשים בשוק, אף שהוא יכול למנוע את ההפחתה הצפויה ברמת התחרות באמצעות הכנסת ספקי תוכן נוספים לשוק. בימים אלה המשרד שוקל לאפשר לחברת יס לספק שירותי VOD באמצעות האינטרנט המהיר (ADSL) של בזק. כחלק מאישור זה הוא צפוי לחייב את בזק לאפשר לספקי תוכן נוספים לספק שירותי VOD בעזרת אותה התשתית. התנאים של משרד התקשורת הם שיקבעו כמה כדאי יהיה לגופים עסקיים כמו קבוצת אי.די.בי לספק תוכן היישר ללקוח, וכך הם ישפיעו על התחרות הצפויה בתחום.
מגמה שלילית נוספת שעשויה להתפתח בשנה הקרובה היא התייקרות שירותי תשתית האינטרנט, שכן הוט מספקת גם שירות זה. אמנם בזק, המתחרה בהוט בתחום זה, אינה סובלת מחוב או מבעיות בתזרים המזומנים, אך היא לא צפויה להתנגד בתוקף למהלך העלאת המחירים שתיזום הוט. בבזק כבר מתלוננים זמן רב כי קיים סבסוד צולב בין עלות הגישה לאינטרנט לבין מחיר שיחות הטלפון, והם היו שמחים להוריד את מחיר השיחות ולהגדיל את התשלום הקבוע, שחלקו נועד לממן את הגישה לאינטרנט.
לסיכום, ניתן לומר על 2007 את המשפט הבא: צרכני הסלולר כבר התרגלו לשלם יותר, ועכשיו הגיע תורם של צרכני הטלוויזיה והאינטרנט.
נא להמתין לטעינת התגובות
