לא מספקים את הסחורה
חנות המוזיקה האינטרנטית של אורנג' היא אמנם פשרה מקורית – אבל כל עוד אי אפשר להוריד את השירים, אין סיבה לשלם
הבשורה המעניינת היא שכל חברות המוזיקה הגדולות בארץ משתפות פעולה עם אורנג', וכיום ניתן למצוא בשירות כ-5,000 שירים. הבשורה המאכזבת היא שהלקוח יכול להאזין לשירים רק בסטרימינג (מחייב חיבור זמין לאינטרנט), ואינו יכול להוריד את הקבצים למחשב או לטלפון. הסיבה לכך לא קשורה לרצון הטוב של המפעילה הכתומה, אלא לצרות העין של חברות המוזיקה הישראליות, שפשוט לא מבינות שהעולם כבר הפסיק להשתמש בתקליטים ובקלטות. חובב המוזיקה הישר יצטרך להסתפק בקובץ שנמצא רק בשרתים של אורנג'.
חנות המוזיקה של אורנג' היא בעצם השלב השני של שירות My Playlist, שהחל לפעול לפני כמעט שנה. עד עכשיו הלקוח יכול היה לבנות בסלולרי רשימה של השירים האהובים עליו ולהאזין להם בעזרת חיבור הטלפון לרשת הדור השלישי. הפתרון החדש מאפשר לאותו לקוח להקשיב לאותה רשימת השמעה – גם במחשב בבית. השירות עצמו עולה כ-7 שקלים לחודש, ועלות כל שיר היא כ-5 שקלים.
מובן שהשירות לא חף מבעיות. ראשית, הלקוח לא מקבל בעלות מלאה על השיר שעליו שילם במיטב כספו. אם אדם שרכש שיר ירצה להאזין לו בנגן המוזיקה הנייד שלו או בנגן ברכב, הוא יגלה שהוא לא יכול לעשות זאת. שנית, נחמד מאוד שיש רשימת השמעה של שירים באינטרנט, אבל מה קורה כאשר רוצים לערבב את אוסף השירים שכבר נמצא במחשב בבית עם אותם שירים שכבר נרכשו מאורנג'? התשובה היא שאי אפשר כרגע לעשות את זה: השירים משירות My Playlist יישארו בעולם האינטרנטי,
והשירים שבמחשב יישארו בספריה המקורית שלהם.
בעיה נוספת היא שכדי שהלקוח יצליח ליהנות מהשירות, הוא חייב לצבור אוסף מינימלי של כמה עשרות שירים, ומהלך כזה מחייב השקעה ראשונית של כמה עשרות שקלים.
בקיצור, כל הסיפור הזה הופך את השירות לרעיון מקורי וחביב, אבל עד שהלקוח לא יקבל בעלות מלאה על השיר שרכש, אותם חובבי מוזיקה כנראה ימשיכו למצוא דרכים אחרות להשיג שירים – ולא משנה אילו פתרונות יצירתיים יפותחו בשבילם.