נפל לו תפוח על הראש
בגיל 25 עלה מרוסיה לגמרי לבד, ובגיל 59 הוא רוצה לפתוח בישראל סניף של אפל סטור המצליחה. ראיון עם איציק רדשקוביץ, מנכ"ל ידע מחשבים
רדשקוביץ לא מאלף עכברים בזמנו החופשי, לא אוסף בולים מגרוזיה ואפילו לא מקפיד על ג'וגינג. האהבות שלו, אחרי אשתו וילדיו, מסתכמות בכלבת המשפחה לייקה ובחברים. הוא לא חש צורך מיוחד להתנצל על כך שאין לו תחביב ביזארי שידהים אותנו.
מצד שני, כמה אנשים יכולים להתגאות בכך שייצגו את נבחרת ישראל בשחמט באולימפיאדה שהתקיימה בניס בשנות ה-1970 – ועוד חזרו משם עם מדליית זהב? כנראה שאין יותר מדי כאלה. "הייתי צריך לבחור", הוא משחזר, "כי כדי להמשיך להיות מקצוען צריך להקדיש לכך את החיים. ספורט הוא דבר טוב, אבל החיים מעניינים יותר".
אבל הסיפור המעניין מתחיל עוד קודם: בשנת 1972 עלה רדשקוביץ מסנט פטרסבורג. הוא היה לבדו, בן 25 ובעל תואר שני במתמטיקה. המשפחה לא ממש אהבה את ההחלטה של הבן הנחוש: אביו רצה אותו בקרבתו וגם האחות הסתייגה, אבל זה לא ממש עזר. בהתקף ציונות הוא ארז את הפקלאות והגיע לישראל: "הרגשתי כיהודי שלא חי בארצו", הוא מסביר.
בארץ הופתעו נציגי הסוכנות היהודית לגלות כי בניגוד לשאר העולים, לעולה הצעיר רדשקוביץ לא ממש משנה איפה ימקמו אותו – לכן הם בחרו בדימונה. עם עוד שתי משפחות הוא הועמס על מונית ויצא לדרך. המשפחה הראשונה נשלחה לקרית מלאכי, השנייה לבאר-שבע.
"בבאר-שבע אמרתי לנהג המונית: 'זה נראה לי רחוק מספיק, אני יורד כאן'", הוא נזכר בחיוך. "הנהג ניסה להסביר שאין דבר כזה ושאי-אפשר. הוא אפילו נפנף במסמכים שלי, שהיו אצלו, ואמר: 'אתה לא יכול
התחנות הבאות היו אולפן ללימוד עברית ומכון ויצמן, שם המשיך רדשקוביץ בלימודי המתמטיקה שלו. אחר כך הגיע זמנו של הצבא, כור ההיתוך האולטימטיבי. בתקופה ההיא אפשר היה לחשוב ולומר כך, בלי שנימה של ציניות תשתרבב לדברים. "חשבתי שצבא הוא הקליטה הכי טובה", הוא משחזר. "הייתי כמעט בן 27 והתגייסתי עם כל בני ה-18. זה באמת היה האולפן הכי טוב", הוא מצהיר.
למרות שיכול היה לשרת שירות מקוצר, הוא בחר בשירות המסורתי: טירונות וקורס מ"כים, ואחר כך שירות כמפתח מוצרים תוך התבססות על הידע שלו במתמטיקה. ארבע שנים נמשך הרומן עם הצבא, מהן שנה אחת בקבע. במהלך התקופה הזו הוא פגש את ד"ר יהורם פרידמן, "אדם מקסים", שאיתו יקים מאוחר יותר את ידע מחשבים.
"כיוון שכבר אז עסקנו במחשבים", הוא מסביר, "הגינו רעיונות על השימוש שאפשר לעשות במחשב אישי, קטן. הרגשנו שאם היה דבר כזה, היה לו ביקוש". כשפשט את המדים בגיל 31, הוציאו השניים את הרעיונות האלה לפועל. "זה היה בשנת 1978 או 1979. התעניינּו וגילינו שבארצות הברית עושים את זה. התחלנו לייבא את המחשבים לארץ ולעשות לאנשים היכרות איתם".
מי היה קהל היעד?
"בהתחלה היו אלה אנשים שעסקו בהנהלת חשבונות, בדברים רציניים. אבל די מהר זה התפשט ונכנס גם למערכת החינוך. בשנת 1983 נפתחה החנות הראשונה של ידע מחשבים בדיזנגוף סנטר".
אפרופו חנויות, בימים אלה ממש נעשים מאמצים קדחתניים לאתר בתל-אביב מקום מתאים ולפתוח בו חנות של אפל, כפי שנחשף במעריב. העניין הוא שעל מתווכי הנדל"ן שעוסקים בכך להיות חרוצים ויצירתיים במיוחד, כי לרדשקוביץ יש שאיפות גדולות. אתם מכירים את החנות של אפל בשדרה החמישית בניו-יורק? כזו הוא רוצה.
"כן, החלום שלי הוא לפתוח מקום כמו בשדרה החמישית בניו יורק", הוא אומר ומעדיף לא להתחייב בנוגע לתאריך הפתיחה. אבל כשזה יקרה, הוא מבטיח – זה יקרה בגדול. "ככה זה כשעובדים עם אפל, הם פדנטיים מאוד לגבי המקום", הוא מסביר. אלא שמתברר שהוא עצמו בררן לא פחות. "כבר הוצעו מקומות אחדים, אבל אף אחד מהם לא עשה לי קליק", הוא משתף. "אבל אם נהיה אופטימיים", הוא מוסיף בתקווה, "נוכל לחגוג את הפתיחה בתוך פחות משנה".
מה צפוי לנו שם? מתחם ששטחו 400-300 מטר , שבו ירוכזו המוצרים (לא רק של אפל, אבל בעיקר שלה), וכל מי שירצה יוכל לבוא, לגעת ולהשתמש. ניתן יהיה להתייעץ, להאזין להרצאות ולקבל שירותים. "השאיפה היא להפוך את החנות למרכז עם הרבה שירותים, כמו בעולם", אומר רדשקוביץ.
יש סיכוי לא רע בכלל שהיוזמה החדשה תחזק את המיצוב של אפל, אף שהחברה לא ממש זקוקה לחיזוקים אחרי ההצלחה הגדולה של האייפוד. אבל לעתים נדמה שבניגוד לכל מה שניתן היה לצפות, רדשקוביץ היה מעדיף לשמור על האינטימיות של אפל, וההצלחה שלה היא כמעט קונפליקט מבחינתו.
לשאלה מה הוא חושב על האבחנה הזאת הוא משיב: "אין שום קונפליקט, אבל כיוון שההצלחה הגיעה אחרי שנים קשות, לא קל להבין שקורה משהו גדול, ולא פשוט להתמודד עם זה. אפל היא חברה מפתיעה מאוד, וכיוון שאני עובד איתם כל-כך הרבה שנים, הייתי איתם בכל המצבים: בשיא הצלחתם בשנות ה-1980 המוקדמות ובשיא התרסקותם בשנות ה-1990 המוקדמות . נדרש זמן כדי להסתגל ולעבור ממצב למצב, ואחרי תקופה שבה אתה מחשב את צעדיך, להתחיל לרוץ זה דבר דינמי מאוד ולא פשוט, אבל אין בזה רגע משעמם".
נא להמתין לטעינת התגובות
