אולי תלבשו משהו?
דורה קישינבסקי לא קונה את המניפסט העלק-אלטרנטיבי בסרט התיעודי על הפורנו הרך, הוורוד והאוורירי של נערות Suicide Girls
עכשיו כוונו עליה מצלמת וידאו.
מה שיצא הוא "Suicide Girls: The First Tour", הסרט התיעודי האוהד והמתקתק שעוקב אחרי מופע בורלסקה (שזה כמו חשפנות, רק נורא הזוי ולא מחרמן) שנערך ברחבי אמריקה ב-2004, בכיכובן של הכוסיות הגותיות מ-SuicideGirls.com. במופע הן עולות על הבמה, מתפשטות, מרקדות, מתלקקות, מצליפות אחת בשניה וכדומה; בסרט הן מתראיינות מאחורי הקלעים, מצחקקות, מתפשטות עוד קצת, מדברות על כמה משוחררות הן מרגישות וכמה כיף להן, משחקות "אמת או חובה", שוחות בעירום בבריכה לא להן ומשתינות בחצר.
וזה מעניין להפליא. כלומר, מעניין עד כמה זה לא מעניין. הצפיה בסרט גרמה לי לחשוב לעומק בפעם הראשונה על SuicideGirls, אתר הפורנו הרך בעל האסתטיקה האלטרנטיבית, כתופעה וכתופעת רשת. זה לא סתם אתר פורנו, כידוע: נערות ההתאבדות הן ידועניות-על, תופעת רשת מטורפת שלקחה טרנד אופנה שמכנים אותו בשמות כמו "גותיקה" או "פאנק" או "אלטרנטיבי" ורכבה עליו בצורה מבריקה עד שהפכה לקהילה עולה ופורחת, שעושה עבודה נהדרת בלקשר בין בעלות ציצים לבין חובבי (וחובבות) ציצים. סיבוב ההופעות הראשון שלהן, שתועד בסרט, התרחש ב-2004; בימים אלה נערך הסיבוב השני.
שווה ראשית כל להתעכב על האופנה שבבסיס העסק, כי היא התכונה הבולטת של האתר, והיא רחוקה מלהיות פשוטה. ה"אלטרנטיביות" של האתר ושל דוגמניות-העירום שלו מערבת סממנים חיצוניים של קשיחות וגבריות, כמו קעקועים, פירסינג, קוצים, קללות וידיים שמנופפות בתנועת "זין עליך", ומצד שני הרבה פרחים, לבבות, תחרה, ורוד, שמלות של פיות וכל מה שהולך עם ילדותיות וקלות-דעת מופגנות. והתערובת הזו של קישוטים חיצוניים, שאפשר לשער שמקורה מיפן, אמורה לסמל כוח פנימי, וספציפית מרדנות ונאמנות לקול אישי.
זה הקסם של SuicideGirls.com, שמייחד את האתר משאר חומרי הפורנו שמסתובבים ברשת ומחוצה לה: הדוגמניות מוצגות כבעלות קול משלהן, כאשר העירום שהן מוכרות נתפס כאחת מהדרכים שבהן הן מבטאות את העצמאות והייחוד שלהן. כדי ללמוד קצת על הצדדים האחרים באופיין, האתר מתפקד גם כרשת חברתית והדוגמניות מנהלות בו בלוגים אישיים.
מייסדת האתר, סלינה מוני כחולת-השיער, שמעדיפה להציג את עצמה כ"מיסי סואסייד", מספרת בסרט שהפרוייקט התחיל מהחברות שהכירה בפורטלנד – נשים מקועקעות ומפורסנגות, שהרשימו אותה בעצמאות שלהן, ושהיא רצתה להציג לקהל. בראיון לאמזון היא מספרת על כך כמעט באותן מלים: היא הכירה "בנות שהרגישו מאוד נוח ומאוד בטוחות בגוף שלהן ובמי שהן", והיא רצתה "לצלם אותן באותה צורה שבה נערות הפין-אפ הקלאסיות צולמו, איכשהו לקחת את ההעצמה הנשית החדשה הזו ולהציג אותה בצורה שדומה לפין-אפ הקלאסיות".
למה? כי "הרגשתי שהבנות האלה היו דמויות מופת שאנשים צריכים להעריץ, לא נערות 'משמר המפרץ' או דוגמניות-על. פשוט חשבתי שנשים אמיתיות הן כל כך סקסיות, שבחורה עם מוח אינטליגנטי, עם מחשבות ורגשות היא כל כך הרבה יותר סקסית מסתם תמונה של גוף עירום".
אותה משנה נפרסת גם מפי כל ה"בנות"
אין לי בעיה עם פורנוגרפיה לסוגיה. כלומר, חוץ מזה שמופעי בורלסקה לוקחים עירום נשי והופכים אותו איכשהו למשהו לגמרי לא סקסי, שזה סוג של פשע. גם אין לי בעיה עם הטרנדים האופנתיים הגותיים/לוליטיים המוזכרים למעלה, ביחד או לחוד. אבל להגיד שכשמערבבים את הכל יחד, מה שיוצא הוא דגל פמיניסטי, זו יומרה מטופשת – במיוחד כשהבנות שהסרט מציג, ההן שאמורות להוות אלטרנטיבה לפלסטיות חסרת-התוכן של נערות "משמר המפרץ", בעצמן מאוד רחוקות מלהיות מדעניות טילים.
חלקית זו ודאי אשמת הבימוי והעריכה, אבל אף אחת מהדוגמניות המשתתפות בסרט לא אומרת מילה על הפרויקט, על התוכניות שלה לעתיד או אפילו על עולם הסקס, שלא היתה יכולה להיאמר במסגרת ראיון עם פקאצות עליזות שמשתתפות בסרט פורנו מיינסטרימי לחלוטין מז'אנר "הבחורה מהבית השכן". "הייתי טום-בוי כשהייתי קטנה", "הבנות האחרות הן כמו אחיות שלי", "את לא נחשבת לדו-מינית רק בגלל שאת מתמזמזת עם בנות, נכון?" – הכל לעוס כמו מסטיק. היציאות היחידות מהשגרה הזו הן הקטעים שבהן הבחורות מנסות להוכיח עד כמה הן גותיות, כולל איסוף עצמות בני אדם ואנקדוטה של אחת הבחורות, שנשכה את פטמתו של הדייט שלה חזק כל כך שהוא דימם ונזקק לתפרים. מסטריאוטיפ השרלילה לסטריאוטיפ המופרעת האפלה ובחזרה.
בין אם הסרט מייצג את האתר באופן נאמן ובין אם לא – וההימור שלי הוא שלא, כלומר שהאתר יותר מעניין, ולו רק בגלל שמופיעות בו גם בחורות בגדלים, צבעים וגילאים שונים, לעומת הלבן-רזה-עשרים-ומשהו האחיד של הסרט – שניהם מבוססים על העקרון הילדותי-משהו שאומר שמראה קצת פחות ממיינסטרימי עושה אותך מגניב. והאמת, אם מדברים על פורנו, אז זה יכול להיות נכון. אבל SuicideGirls – האתר, התופעה והנשים שמדברות בשמו – מתיימרים לדבר על יותר מפורנו. והגולשים אוכלים את זה בתאווה.
או שהם סתם נכנסים לאתר כדי להסתכל על ציצים, ואני התמימה היחידה שטרחה בכלל להקשיב למה שהן מקשקשות שם מהצד.
נא להמתין לטעינת התגובות
