גורילה ומלאך בענן של תגיות
רוביק רוזנטל מציג את מילון הסטארטאפ המלא, שבו מקנוורטים כל הדרך לאקזיט, אלא אם הבולשיט דטקטור זיהה שאתה לא ויסי קומפטיבל
באזוורדס, ובאנגלית: "מילים מזמזמות", הם ביטויים או מילים בודדות המשתלטים תוך זמן קצר על השיח בזירה הטכנולוגית?עסקית. הם מייצגים את האופנה החמה, הקרויה "באז", וזאת גם בעולם הלא הייטקי. בדרך כלל כרוכים הבאזוורדס בערפל סמנטי מסוים, אבל השימוש בהם הוא פריט חובה בקיום החברתי והמקצועי של אנשי התעשייה. יש להם גם ערך שיווקי במה שקרוי "באז מרקטינג", שיווק רעיון על ידי יצירת אווירת עניין סביבו באופן יזום על ידי אנשי שיווק ויחסי ציבור.
יש המלעיגים על הבאזוורדס ועל היסוד הפלצני שבשימוש בהם, אבל הבאזוורדס הם גילוי של עובדת מפתח בתעשייה הטכנולוגית: המילים הנכונות הן נכסים, המילים הן כוחות מניעים, אי אפשר בלעדיהן. קצב ההתפתחות המסחרר מחייב להציג לכל רעיון חדש, טכנולוגיה חדשה או מודל שיווקי-עסקי חדש שם, ואחרי השם כבר נגררים יזמים ומתכנתים ומשקיעים ומנסים להתאים אליו את מהלכיהם הבאים. אווירת ההתלהבות הסדרתית הזו קרויה גם "הייפ", מילה אמריקנית שחדרה לשפה הכללית, ותרגומה העברי המדויק: רעש וצלצולים.
אז מה זה בכל זאת ווב 2.0? צפריר בשן, עיתונאי הייטק לשעבר ואיש יחסי ציבור של חברות שונות בתחום כיום, מגדיר: "בווב 1.0 היו בקצה אחד יצרני תוכן, ובקצה השני צרכנים. בווב 2.0 כולם מייצרים תוכן". "תוכן", כידוע , היא מילת מפתח גורפת בתחום ההייטק והטלקומוניקציה, כמו באותו מקצוע חדשני ומכניס "יועץ תוכן לסלולר". המונח "פורטל" (ובעברית "פורטן"), שער כניסה לעולם אינטרנטי, יצא כמעט לגמרי מהמילון. היום מדברים על "אתרי ווב", שההתרחשות בהם היא על פי כללי השיתוף החדשים.
קורבן אחר ההולך ונשחט על מזבח ווב 2.0 הוא ה"דסקטופ", גולת הכותרת של עולם המחשב הביתי, ואותו הולך ומחליף "וובטופ", מעין פורטל אישי הפועל בתוך הרשת הגדולה.
את מהפכת ווב 2.0 בישרו במובן מסוים הבלוגים. "בלוג", למי שעדיין אינו יודע, הוא יומן רשת. כל אדם יכול לפתוח בלוג, להצטרף לאחת מאכסניות הבלוגים הגדולות או לפרסם אותו באתר אישי. מספר כותבי הבלוגים בעולם בעלי המחשבים גדל בקצב מסחרר ונאמד בעשרות מיליונים ברחבי העולם ובעשרות אלפים בישראל הקטנה. לתרבות הבלוגים נוצרו בישראל כמה שמות. האחד בעקבות השם הגלובלי: "בלוגוספרה", ולצדו המהדורות העבריות "בלוגיה" ו"בלוגיאדה". הריבוי הטבעי המבהיל של הבלוגים יצר בעיה: אדם מן היישוב עלול להחמיץ בלוגים המעניינים אותו, וכך נולד אחד ממונחי היסוד של התרבות החדשה: ה"תג" או ה"תגית". תג, במקרה זה, היא מילה עברית לכל דבר, אך היא משעתקת את המילה האנגלית המקבילה Tag . באתרי בלוגים ניתן למצוא ריכוזי תגים שאינם אלא מילות מפתח הקשורות ברשימה שביומן. מי שמחפש בלוג על אהבה, למשל, ילך לתג אהבה או לתגים קרובים. ברוח הווב 2.0, התגיות פעמים רבות אינן מסודרות במשבצות ובטבלאות אלא במעין כאוס, בגדלים שונים. ריכוז תגיות זכה לכינוי החביב ענן תגיות.
בווב 2.0 מתפתחת גם מגמה שהחלה עוד לפני שזה יצא לאוויר הרשת, והיא מפגשים חיים הנולדים מהקשר האינטרנטי. אין מדובר רק בעולם הדייטים, שבו עשה האינטרנט מהפכה של ממש, אלא בסתם פגישה מיידית בין המתכתבים, הקרויה באנגלית מיט-אפ (meet up), וזכתה לכינוי ישראלי: כנופיית בזק. כנופיית בזק נולדת במהירות הבזק בעקבות העברת מסרים ברשת. כך נולדה למשל מלחמת הכריות בכיכר רבין לפני כמה חודשים.
ווב 2.0 הוא אחד הכוחות המניעים את תעשיית ההייטק ואת מנועי העזר שלה, הסטארטאפים. הצרכים והאופנות שהוא מציע פותחים כר נרחב לרעיונות חדשים, שהם נשמת אפה של קהילת הסטארטאפים. רצוי שהרעיון יתייחס ל"שוק בתול", ושהחברה לא תהיה "חברת מי טו" (Me Too), כלומר חברה חקיינית. עולם הסטארטאפים לא סבל אף פעם מחוסר רעיונות. הוא קם ונפל על הדרכים הפתלתלות של המימון וההצלחה העסקית. זו מהותה של תקופת מעבר האלף שנקראה בכל העולם "הבועה". הבועה הישראלית הושפעה גם מ"אפקט מיראביליס": מיראביליס היתה חברת סטארטאפ שפיתחה את האייסיקיו, מוצר וובשתיימי שהקדים את זמנו, נמכרה כבר ב-1998 בכ-400 מיליון דולר והפכה חמישה אנשים, כמה מהם עלמים צעירים, למולטי מיליונרים.
וכאמור, העולם החדש זקוק לשפה חדשה. היא מתנהלת באנגלית המתגאה בשם "גלובלית", אך למעשה היא מותאמת באופן מלא לאנגלית האמריקנית. צפריר בשן מסביר שהאמריקניזציה הלשונית בתחום ההייטק חריפה במיוחד מאחר שרוב הדמויות המובילות בהייטק הישראלי, ובפרט בסטארטאפים הבולטים, זכו להשכלה עסקית בארצות הברית ומחזיקות בתואר אקדמי בתחום הניהול.
האנגלית זורמת אל העברית עשרות שנים בפסים
שפת המחשבים משתמשת בעברית במשורה. חבר הכנסת אלכס מילר הציע אמנם לא מזמן לחייב בחוק לקרוא לאינטרנט "מרשתת", מילה שנקבעה על ידי האקדמיה ונותרה במילונים, כמו "מארג" (ווב), אך ההצעות זכו להרמת גבה עד לגלוג מופגן. בצד העברית יש לציין שהאינטרנט נקרא יותר ויותר בשפת העם "הרשת", וכי מילות חומרה מובילות נקלטו בגרסה העברית, כמו "מחשב", "צג" ואחרות. מצד שני, מונחי חומרה פשוטים כמו "מחשב נייד" נדחקים, והיום כל פרח בועה נושא איתו לבית הקפה, למטוס ולרופא השיניים את הלפטופ שלו, מניח על הברכיים ומתחיל לתקתק. אין מערכות תקשורת, רק נטוורקינג. למילים נפוצות כמו פודקאסטינג, אייפוד ואם-פי-שלוש לא נולדה חלופה. למוצר החביב
דיסק-און-קי, שהומצא על ידי חברה ישראלית, נקבע דווקא שם עברי מגניב: דיסקון. הצלחה מרשימה נרשמה דווקא בתחום יצירת הפעלים החדשים; דוגמאות בהמשך.
הסטארטאפים מייצרים גם שפה עסקית-פיננסית חדשה, והיא המנוע הלשוני של התעשייה. מילון העסקים העולמי והעברי רחב ומקיף כל, ויכול לכאורה לפרנס גם את עולם הסטארטאפים, אבל השפה החדשה מעידה שהסטארטאפים הם חיה מסוג שלא הכרנו.
סטארט-אפ נולד בדרך כלל במוחו הקודח של יזם, בדרך כלל תפרן, ועל פניו נראה הרעיון ואף נשמע תמהוני. אין לו כסף. הוא מקבץ חבר או שניים, יושבים בדירת רווקים או אצל ההורים ומתקתקים את התוכנה שתשנה את פני העולם. במקרה הגרוע הם נאלצים גם למלצר למחייתם. לסגנון הפתיחה
הזה קוראים Bootstrap, רצועת המגף. למה? לאמריקנים פתרונים. ומהו חלומו של כל יזם ומשקיע? להפוך ל"אקזיט", דהיינו סטארטאפ שהתממש, אם על ידי הנפקה ראשונה לציבור הקרויה IPO ואם על ידי רכישה. מי שמשקיע ראשון בחברת סטארטאפ, זוכה להגדרת הביטוי האמריקני החביב "שלושת האפים": Family, Friends, Fools. דהיינו , משפחה, חברים וטיפשים. כינוי סימפטי יותר הוא "השקעת אהבה", Love Money. הביטויים האלה ורבים אחרים אופייניים ליצירתיות הראויה להערכה באנגלית האמריקנית, המולידה ביטויים מסוג זה מדי יום ביומו.
עם אהבה קשה להגיע רחוק, וכאן משמש ביטוי חביב שהועתק כמות שהוא לעברית: אנג'לים, דהיינו מלאכים. אנג'ל הוא משקיע פרטי המחפש דרכים להשקעה בסטארטאפ, או נתקל בדרך מקרה ביזם ומעניק לו סכום התחלתי. יוסי ורדי, שניתן לראות בו "אנג'ל" של כמה וכמה סטארטאפים אינו אוהב את המונח: הוא מזכיר לו כינויים לדמויות פטרוניות מסוג "שוגר דדי". האנג'לים מתאגדים לעתים לתמיכה משותפת בסטארטאפים, וכך נוצר "מועדון אנג'לים" (Angels Club).
לעתים פותחים יזם ומשקיע ישות פיננסית משותפת, שבתוכה פועל היזם עד שהכסף נגמר. חברות כאלה קרויות "חברות צ'ק פתוח". מי שנתקל פה ושם בביטוי "השקעת סיד" מתבקש לרשום לעצמו שאין מדובר בשיפוצניקים המטייחים את קירות המשרדים, אלא באימוץ המילה האנגלית Seed, זרע, דהיינו השקעה בשלב המוקדם ביותר.
היזם בעל הרעיון, המעוניין בהשגת כסף, יוצא בשלב מסוים ל"רוד שואו" (Road Show), או בעברית, סבב הופעות לשיווק הרעיון וגיוס משקיע. יוסי ורדי מציע גם את הביטוי החביב "אלווייטור פיץ'" (Elevator Pitch), הקרוי גם אלווייטור ספיץ', "נאום מעלית". זהו הכישרון והכוונה להציג את המהות והיתרונות של הסטארטאפ שלך בזמן הנחוץ לעלייה במעלית בבנייני המשרדים מרובי הקומות במנהטן או ברמת גן, בערך 30 שניות. הביטוי מזכיר ביטוי נושן מתחום הפרסום/שיווק הישראלי: "תן לי את זה בעבודי", כלומר, תסביר לי את הרעיון בשמונה מילים.
ככלל, עולם השיווק מוצף בביטויים, רובם באנגלית, שמהותם אחת: אין לי זמן להקשיב לך. דבר מהר, מעט, ולעניין.
מול האנג'ל עומדת החלופה המובילה היום בשוק הסטארטאפים, קרנות הון הסיכון, ובקיצור ויסי:Capital Venture. ויסי הוא עוד אחד מראשי התיבות באנגלית שהפכו למילים ואומצו על ידי התעשייה הישראלית. בדרך כלל מדובר במילים בנות שלוש אותיות, מה שקרוי באנגלית TLA (Three Letter Acronym).
האנליסט דני יכין מחברת IDC (עוד מין נוטריקון תלת עיצורי שכזה) מציין בצניעות שהמציא אקרונים שנקלט ברחבי השוק הגלובלי: ILP, או Information Leakage Prevention. דהיינו, מניעת דליפת מידע. ובקיצור, זמן רב חלף מאז ש-IBM התחילו להפיץ את ה-PC ועד ימינו, שבהם שלטת שפת ה-PHP, ה-CD אאוט, ה-CRM, תוכנת ניהול ארגונית פופולרית, פורחת, וחיינו מתנהלים P2P, דהיינו ממחשב למחשב (Peer to Peer).
אם האנג'ל הוא מלאך רחום וה"חממה" הציבורית המסייעת לסטארטאפים היא מקום מוגן ותומך, קרנות הון סיכון עובדות ללא רחמים ודואגות היטב לכיסן. שפת הויסי תועדה בהקצנה מסוימת בתוכנית הטלוויזיה "הכרישים". בעולם הזה הביטוי "יזרקו אותך מכל המדרגות" (לעתים בלשון עבר) הוא ביטוי שכיח. אנשי הויסי נחשבים חשדנים, וברשותם "בולשיט דטקטור", שבאמצעותו הם מזהים יזם חרטטן. משחק החיים של היזם מול המשקיעים מצוי כמעט כולו ביד הלשון.
דני יכין מציין את המשפט שאסור להגיד לויסי: "ימכרו אותי תוך שנתיים ב-50 מיליון דולר". אנשי הקרנות טוענים שמי שמפתח מוצר במגמה שיימכר, לא ימכור אותו. זאת למרות שבשנים האחרונות כמעט אף חברה לא הונפקה, והמצליחות דווקא נמכרו. הביטוי החשוב על פי יכין בהקשר זה הוא "ויסי קומפטיבל", תואם קרנות, ובלשון פשוטה: מי שאומר לקרנות מה שהן רוצות לשמוע.
הקרנות עצמן אינן עשויות מעור אחד ומעוצבות בדרך כלל על פי דמותו של מנהל הקרן. אחדות מחכות בפינתן להצלחה או לכישלון, "נבלות" בלשון היזמים. אחרות מלוות את הסטארטאפ על פי המודל הקרוי "הנדס-און מנג'מנט", ניהול מעורב. קרנות הון סיכון אינן חבורת מתאבדים או ספורטאי אקסטרים. דני יכין מצביע על פרדוקס לשוני. הביטוי "השקעה אופורטוניסטית" נשמע רע, אבל פירושו בעצם שהמשקיע בחן היטב את הסיכויים והחליט שהסיכון נמוך. "השקעה אסטרטגית" נשמעת טוב, אבל בדרך כלל היא שם כיסוי לכישלון מתגלגל: "אמנם הסטארטאפ ממשיך להפסיד, אבל יבוא יום והרווח יגיע". יש משקיעים מבוססים, המעדיפים לבחור רק סטארטאפים מבטיחים מאוד, מה שקרוי בז'רגון האמריקני Cherry Picking, ליקוט דובדבנים.
הסטארטאפים מצדם זוכים לתארים כאילו היו חבורת דוגמנים, על פי המוצר שהם מציעים: מוצר "חזק", מוצר "חם", " בוננזה", לציון מוצר המבטיח רווחים מפליגים, "מוצר סקסי" ואפילו "מוצר אקזוטי". ומה קורה לאנג'ל לעתים קרובות? הוא רואה בעיניים כלות איך כספו העתידי עובר "דילול", כאשר המשקיעים החדשים הנכנסים נוגסים עוד ועוד בחלקו ברווחי החברה העתידיים. הדילול גרם לכך שנרשמת ירידה מסוימת בקהילת האנג'לים.
וכך יוצא הסטארטאפ לדרך, והכסף מתחיל להישרף. דימוי השריפה אופייני לעולם הסטארטאפים. אם בעולם העסקי הרגיל הפסדים רצופים בהשקעה חדשה קרויים Bleeding, שתיתת דם, בעולם ההייטק החדש הם קרויים Burning, ללמדך שהכסף נעלם במהירות האש. דני יכין מסביר שבעוד "בלידינג" הוא מונח שלילי המרמז על אסון מתקרב, "ברנינג" אינו בהכרח שלילי, שכן הוא מעיד שהסטארטאפ עובד במלוא הקצב; מדובר אפילו על "ברן רייט", קצב שריפה משביע רצון. המצב הזה מתקבל כדרך העולם, או מה שקרוי בהווי הסטארטאפיסטים OPM, או Other People's Money: כסף של אחרים. שלוש אותיות כבר אמרנו? משקיע נמדד בעיני היזמים על פי מה שקרוי "כיסים עמוקים", ממש כמו עומק הספסל בכדורסל: מה שיותר עמוק יותר סבבה.
המשקיע והיזם חותמים על חוזה ובו נקבע אחד ממונחי היסוד של התעשייה: אבן דרך (Milestone), דהיינו שלבים בתהליך בניית הסטארטאפ שהיזם חייב לעמוד בהם. רצוי מאוד שהיזם יציע "מודל עסקי". כאן נחשף מאבק סמוי שימיו כימי התעשייה, בין אנשי הטכנולוגיה, המאמינים שאם יפתחו מהר ובהצלחה מוצר טוב, הכסף יבוא אחריו, לבין אנשי "המודל העסקי", הטוענים שמוצר טוב חייב להיות בנוי מלכתחילה בתוך תוכנית מובנית שתבטיח לו הצלחה. מבחן התוצאות מצדד בדרך כלל בקבוצה השנייה. בעולם הסטארטאפ, "עסקי" הוא שם תואר מנצח: מי שמזהה "הזדמנות עסקית" ועובד עם "תוכנה עסקית" על פי "מודל עסקי" עשה צעד ראשון למטרה המיוחלת, ה"אקזיט", כלומר מימוש החברה באמצעות הנפקה בבורסה או מכירה.
היזם שהצליח לשרוף את כספו יוצא לסיבוב שני, או בלשונו "ראונד בי", לגייס כספים נוספים. הדרך הארוכה אל האקזיט קרויה בעברית "מרחק מהשוק" ובאנגלית, במדויק יותר, Time to Market. בעברית צה"לית קוראים לזה פז"מ, אבל שלא כמו בצה"ל, רוב רובם של הסטארטאפים מהדור הקודם לא הגיעו לשלב האקזיט, אלא הלכו לעולמם ללא הכסף שנשרף וללא מוצר. כך התפוצצה הבועה.
אחדים מאלה שנכוו ממנה אך שרדו, כמו גם אלה שזכו לאקזיט, הפכו ל"יזמים סדרתיים". אלה מקימים סטארטאפ, הולכים איתו כברת דרך, משאירים את העובדים להמשך הדרך ופונים להקמת סטארטאפ חדש. חלקם היו ל"יזמים מקביליים", ביטוי שנטבע בעיתון "גלובס", דהיינו מקימים ומובילים כמה חברות במקביל. לעתים עושה חברת הייטק שהצליחה "ספין אוף", מונח הלקוח מתחום הבידור: מוצר מסוים שפיתחו הופך בסיס להקמת חברה חדשה בבעלותם.
האקזיטים אינם ערובה להישרדות. אפשר ליפול גם אחרי שהחברה הונפקה, או להימכר ולהיעלם, כפי שאירע לאקזיט האקזיטים, כרומטיס. אחרות התבססו, וכמה מהן הפכו לאושיות העולם ההייטקי – חברות גדולות וחסונות, מובילות בתחומן. הגדולות מכולן זוכות בלשון התעשייה לכינוי גורילות. למרות ההתפוצצות המכאיבה, צמחו חברות ישראליות לא מעטות והקנו מוניטין להייטק הישראלי. ובכל זאת מסתובבת בחלל הישראלי מעין שאלת באז: "למה אין נוקיה ישראלית?".
אז מה היה לנו? המנהיגות הלשוניות של העולם החדש, כולו בן פחות מעשר שנים, וכבר ענק ונפוח: ווב 2.0, ויסי, אקזיט, תוסיפו להם את "הדור השלישי" בסלולר ואתם מעודכנים נכון לשעתיים הקרובות. אבל דומה שאת העיקר שכחנו. הרגל הטכנולוגית של העולם החדש בנויה על מהפכת "הפס הרחב": הפס הרחב מספק את התנאים הדרושים לחזון הוובשתיימי. מבחינת המתכנתים, המונח המוביל הוא הקוד הפתוח (Open Source), עקרון תכנות המאפשר שימוש חופשי בכל תוכנה באמצעות הרשת.
האנגלית שולטת ותשלוט, אבל אנשי ההייטק הישראלים גילו ומגלים יצירתיות רבה בסיגול השפה החדשה לעברית. סיגול נפוץ הוא הריבוי. מונחים אקרונימיים באנגלית בעולם התכנות העכשווי, כמו Ajax ו-XML, הופכים בקלות לאג'קסים ואקסמלים. יש לנו יוזרים (משתמשים), ריסורסים (משאבים) ואוטו-רספונסים (תגובות אוטומטיות); גם כשהביטוי האנגלי אינו יכול להפוך למילה ונותר רצף אותיות הוא יקבל ריבוי נוסח ג'יי-פגים (ולעתים בשילוב דו-לשוני: JPG-ים).
כן נוצרים בעברית שמות לבעלי מקצוע או תכונות על ידי תוספת הסיומת הלועזית "-יסט". טוקבקיסט, קיואיסט (איש QA – בקרת איכות) ופלאשיסט (מתמחה בתוכנת פלאש) הם ביטויים ישראליים למהדרין. לאלה נוסף הביטוי המתפשט "טלפוניה", מעין צורה חצי עברית של המונח Telephony, המתייחס למכלול תחום הטלקומוניקציה.
דרך גזירה נוספת האהובה מאוד על אנשי ההייטק היא, כאמור, גזירת שורשים ויצירת פעלים חדשים. על "לקנפג" ו"לקמפל" כבר נכתב רבות, אך הרשימה הולכת ומתרחבת, ואליה הצטרפו למשל לקנברט (to convert), לאקספט (להקליק על התגית accept במהלך אקט שיווקי או אחר באינטרנט) ולהסטרים (to stream) – צפיה בסרט וידאו ברשת תוך כדי הורדתו. לדלוור (to deliver), מסביר צפריר בשן, ביטוי שמשמעותו להעביר קבצים או חומר אחר ברשת, הפך למושג מפתח: למלא את הציפיות של המשקיעים. מפתח המשחקים אילן גרייצר מביא את אחד הפעלים החדשים בתחום: "לרנדר", דהיינו להפוך מידע דיגיטלי למוצג ויזואלי על המסך, על פי הפועל האנגלי to render.
השיח ההייטקי מכיל כמה מרכיבי ביטויים מודולריים שניתן להדביק אותם לפריטים שונים. ראשון בהם הוא הריבוי "טכנולוגיות", ממשפחת "רכבים" ו"אוכלוסיות". "טכנולוגיות ליבה" הן באז ישראלי, שעל פיו נוטות חברות הייטק לפתח מוצרים המיועדים לארגונים נותני שירות טכנולוגי. ככלל, אומר צפריר בשן, הבאזוורד החשוב היום הוא "סרוויס". כולם מוכרים שירות.
תופעה חשובה בשפת הרשת היא מונחי הסמיכות המודולריים: מילה שניתן להדביק אליה מגוון מילים וכך ליצור משפחה חביבה גם אם פלצנית משהו. כאן פועל הערוץ שנזכר לעיל של תרגומי שאילה. העולם ההייטקי המשולהב חובב את הפתיח "עתיר", ועל כן כל מוצר שני הוא "עתיר סיכונים" או "עתיר הון" או "עתיר משאבים". חברה עולמית גדולה תהיה בדרך כלל "ענקית השבבים" או "ענקית הטלקומוניקציה". המתכנתים אוהבים מאוד את "יישומי...": יישומי דסקטופ, יישומי ווב. הם גם תרגמו את המונח האנגלי Based ל"מבוססי" ומשבצים צירופים כמו "מבוססי קוד פתוח", "מבוססי ווב" ו-"מבוססי אינטרנט". גם "סביבה" ו"סביבות" מככבות, כגון "סביבות מחשוב" או "סביבת נט". המהדרין אפילו מדברים על "תרבות", כגון "התרבות הסקייפית", כאשר סקייפ אינה אלא שיטה אינטרנטית לדיבור סלולרי מוזל. תרבות רכיבי הסמיכות המודולריים האלה אינה אלא יישומי לשון היוצרים סביבה לשונית מבוססת באזוורדס ועתירת חשיבות עצמית.
אז זהו העולם הלשוני החדש, שבו האפליקציות של הפלטפורמה הרב שכבתית של הארכיטקטורה הטכנולוגית נמכרים לויסי עם אוריינטציה של HOM. בדרך כלל יוצא מזה GMG, כלומר גורנישט מיט גורנישט; לפעמים יוצאים ל-IPO ועושים BCAH (בוכטה שחבל על הזמן). אנחנו מה אכפת לנו? העיקר שהמחשב עובד, ושהאימיילים יגיעו בלי פגע, ושמישהו כבר יעיף את כל הספאם הזה. ואם בכל זאת משהו קורה, אל דאגה. פשוט תפתחו בלוג, ותבלגו על זה.
נא להמתין לטעינת התגובות
