ראשי » כלכלה » טכנולוגיה

אג"ח זבל

ב-15% מ-55 מיליארד הודעות דואר הזבל שנשלחות מדי יום יש המלצה לרכוש מניה זו או אחרת. קניתם? אכלתם אותה. מי שגוזר את הקופון הוא האדם שמריץ את המניה הנשכחת. הפתי התורן יפסיד יותר מ-5% מכספו ביומיים בלבד

שיאן העולם בקבלת ספאם הוא לא אחר מהאיש העשיר בתבל, ביל גייטס. חברו ושותפו סטיב באלמר העיד לא מזמן כי מדי יום מגיעים לתיבת הדואר האלקטרוני של גייטס כ-4 מיליון הודעות דואר זבל (דואז). הדואז מהווה 86% מהדואר האלקטרוני בעולם, כלומר 55 מיליארד הודעות דואר זבל ביום, ורבים כבר נעשו אדישים לתופעה ולא שמים-לב להתפתחויות שחלות בה, אך כבר לפני כשנה וחצי חל שינוי מעניין בנושאים של הודעות דואר הזבל: אם בעבר דואר הזבל קידם בעיקר תרופות, פורנוגרפיה, מחסניות דיו למדפסות, מותגים מזויפים וכמובן הבטחות שווא להגדלת הפין, לאחרונה גדל חלקן של הודעות דואר הזבל המשמשות להרצת מניות. על-פי נתוני חברת ייעוץ האבטחה סופוסלאבז (Sophos Labs), כ-15% מדואר הזבל בעולם משמשים כיום להרצת מניות. לשם ההשוואה, בתחילת 2005 עמד שיעור זה על 0.8% בלבד מתנועת דואר הזבל בעולם כולו.

הרצת מניות אינה פטנט חדש, וחוקי ניירות הערך בעולם מתמודדים עמה היטב. עם זאת, התמקמותו המהירה של האינטרנט כערוץ כמעט בלעדי בכל הנוגע למידע פיננסי איפשרה לשכלל את השיטות הקונבנציונליות של הרצת מניות. זה התחיל בשנות ה-90 באופן מבוקר יחסית עם הודעות בפורומים של סוחרי מניות, המשיך בתגובות לכתבות באתרים פיננסיים מכובדים, ובשנה האחרונה התרחבה התופעה למשתמשי הדואל בעולם כולו בדמות מתקפות דואר זבל. בלחיצת כפתור פשוטה מריץ המניות יכול להעביר מסר למיליוני משתמשים בעולם. מרביתם לא ינגסו בפיתיון, אך די שמעטים יעשו זאת - ומחיר המניה ומחזורי המסחר בה יזנקו.

אחד ממריצי המניות הראשונים שניצלו את האינטרנט היה בחור אמריקני בן 15 ששמו ג'ונת'ן לבד (Lebed), שנלכד בשנת 2000 וחוייב לשלם קנס בסך 285 אלף דולר. לבד התחזה למומחה והעלה הודעות שקריות לפורומים של משקיעים. באמצעות חשבון הבנק של אביו הוא סחר במניות, ובימים מסוימים הוא ריכז עד 47% מהמסחר במניות מסוימות. יש הטוענים כי בצורה זו הוא הצליח להרוויח מדי יום 74-11 אלף דולר. בשלב מסוים נרשמו כ-400 אנשים שביקשו לקבל ממנו דואל יומי ובו פירוט המניות שיורצו באותו היום.

בדרך כלל, שיטת הרצת המניות מבוססת על כך שהמריץ בוחר לעצמו מניה שאינה מוכרת, שסחירותה נמוכה מאוד. השווי של המניות האלה, שבדרך-כלל אינן נסחרות בבורסות מכובדות אלא בבורסה מעבר לדלפק (OTC), הוא בדרך-כלל סנטים ספורים. הנוכל אוסף לעצמו כמות מכובדת של מניות, ומאחר שהמסחר במניות האלה מוגבל, איסופן עשוי להימשך ימים אחדים. מטרתו של הנוכל היא לאסוף את המניות בלי שהדבר ישפיע על מחיר המניה.

בשלב השני של ההרצה הנוכל עורך את הודעת הדואל שתישלח כדואר זבל לכמה שיותר נמענים. נוכלים מתוחכמים לא מסתפקים בסתם הודעה הקוראת לרכוש את המניה: הם גוזרים דוח אמיתי של אנליסטים ושותלים בו את המניה שברצונם להריץ, והמטרה היא להיראות משכנעים ככל האפשר. חלק מהנוכלים אף חוקרים בעצמם את החברה ומנסים להסביר באופן משכנע בהודעת הדואל מדוע יש לרכוש את מניותיה. ההסבר הנפוץ הוא שעיסקה גדולה צפויה להתפרסם.

חלק מהודעות מתוחכמות אף יותר: מריצי המניות לא בוחרים את המניות באופן מקרי. חלקם נצמדים להודעות אמיתיות מטעם החברות בניסיון להעצים את האפקט שלהן. אם חברה מסוימת הודיעה על שיתוף-פעולה עם חברה אחרת, זו סיבה טובה לנסות להריץ את המניה ביום שלאחר פרסום ההודעה - זאת, כמובן, בתנאי שהמריץ הצליח לאסוף מניות במחיר נמוך יחסית. במקרים אלה ערך המניה עשוי לזנק כבר ביום ההודעה, אך אם מישהו מנסה להריץ אותה גם ביום שלאחר מכן, הערך שלה עשוי להמשיך לזנק.

ההודעה שמגיעה בסופו של דבר למיליוני תיבות דואל בעולם כוללת

בדרך-כלל כמה אלמנטים החוזרים על עצמם. פרט לשם החברה ולסימול שלה במסחר, מופיעים מחיר המניה לפני ההרצה ושני מחירי יעד: אחד מהם לטווח קצר של ימים אחדים, והשני לטווח של 30 יום. ברור שמחיר היעד – גם המחיר לטווח הקצר – גבוה במאות אחוזים מהמחיר הנוכחי. כמו כן, במרבית ההודעות קיים הסבר בסיסי מאוד מדוע מומלץ לרכוש את המניה. בדרך-כלל נסיונות השכנוע האלה מתבססים על נתונים פיננסיים או על מידע פנימי (לכאורה) לגבי אירוע גדול שצפוי להתפרסם ולהשפיע על החברה.

אחד הגורמים החשובים ביותר בהודעת הדואל הוא תאריך ההרצה, כלומא מתי'חייבים' לרכוש את המניה. הנוכלים קוראים למקבלי ההודעות לרכוש לאלתר את מניית החברה, כי מחירה עומד כביכול לזנק. מן הסתם ההודעות האלה נשלחות ביום שלפני תאריך ההרצה המיועד. כמו כן, מרביתן מגיעות לאחר סוף השבוע, משום שבמהלכו קל יותר להחדיר הודעות דואר זבל דרך התוכנות לסינון דואל. רבים מסוחרי היום וסתם משקיעים פרטיים מגיעים בבוקר למשרדם - ומוצאים לפני פתיחת המחסר רשימת מניות שיורצו באותו היום.

אם מריץ המניות מצליח לגרום למספיק משקיעים לרכוש את המניה, ביום ההרצה חלה עלייה חדה במחירה ובהיקף המסחר בה. המסחר הער מאפשר למריץ המניות, שרכש את המניות ימים אחדים לפני כן, למכור אותן ברווח גדול בתוך דקות ספורות. מי שרכש ממנו את המניות האלה נותר עם מניות של חברה עלומה, שאותן רכש במחיר מופקע. בימים שלאחר ההרצה אין לו סיכוי למכור אותן בשל הירידה החדה בהיקף המסחר.

העלייה המטאורית במספר הודעות דואר הזבל המתמקדות בהרצת מניות מעידה על כך שאף שמדובר בנוכלות שקופה יחסית, רבים עדיין נופלים בפח. מחקר מעניין שפורסם בנושא בחודש אוגוסט האחרון קובע, כי "הרצת מניות באמצעות האינטרנט אכן עובדת". שני חוקרים אמריקנים, לורה פרידר מאוניברסיטת פורדיו וג'ונת'ן זיטרן מהארוורד, ניתחו 1.7 מיליון הודעות דואר זבל שהם קיבלו במשך כמה חודשים בשנת 2005. מתוכן החוקרים בודדו 75.4 אלף הודעות שעודדו רכישת מניות. הם בחנו את התנהגות המניה בימים שלפני מתקפת דואר הזבל, ביום המתקפה וכעבור כמה ימים.

תוצאות המחקר מראות מעל כל ספק כי הגורמים ששלחו את הודעות דואר הזבל ועודדו את הרצת המניה הרוויחו מכך בגדול. על פי ממצאי המחקר, נוכל שרכש מניה מסוימת ומיד החל לשלוח הודעות דואר זבל הקוראות לרכוש את המניה הרוויח 4.9% בממוצע ביום ההרצה. "ספאמרים אפקטיביים יותר יכולים להרוויח 6% בממוצע", כתבו החוקרים. ברור שגם מחזור המסחר במניות שכוחות-אל אלה מזנק במאות אחוזים ביום ההרצה. על פי ממצאי המחקר, הסיכוי לכך שמניה שהורצה באמצעות דואר זבל תהיה המניה הפעילה ביותר באותו היום הוא 81%, לעומת 6% בלבד ביום רגיל.

אך ממצאי החוקרים עשויים להיתפש כשמרניים מאוד: היות שמריצי המניות בוחרים מניות שהשווי שלהן נמוך, כלומר מניות שמחירן סנטים ספורים, שיעור הזינוק בערך המניה עשוי להגיע למאות אחוזים מדי יום הרצה. אותו ספאמר עשוי לקצור רווח אדיר ביום מסחר אחד בלבד, אך גם אם יצליח לרשום רווח יומי של 4.9% בממוצע, בסוף החודש הוא עשוי להכפיל את הונו פי 3. אין מה לומר – זה משתלם.

על כל אחד שמרוויח מהרצת מניות יש כמובן משקיע שמפסיד את מיטב כספו. על-פי ממצאי המחקר של פרידר וזיטרן, מי שרוכש את המניות לפי ההמלצות של דואר הזבל צפוי להפסיד 5.25% בממוצע ביומיים שלאחר יום הרצת המניות. כ-20% מהמשקיעים מפסידים 8%, ורבים מפסידים אף יותר.

עם זאת, לא כל המפסידים הם משקיעים תמימים. למרות הסכנה הגדולה ברכישת מניות ביום ההרצה, משקיעים רבים ובעיקר סחרני יום מנצלים את התנודתיות החדה במחיר המניה ביום ההרצה, והם רוכשים או מוכרים מניות בהתאם. משקיעים אלה, שסף החרדה שלהם גבוה מאוד, מנסים לרכוב על השור הזועם ולהצטרף לאלה שיזמו את הרצת המניות, כיוון שתאוות הבצע שלהם גדולה מהפחד להפסיד. אין ספק שמבחינת המשקיע הפרטי הקטן מדובר במשחק באש.

רשות ניירות הערך בארצות-הברית מנסה בשנים האחרונות למגר את התופעה, אך ללא הצלחה מרובה. חוקי ניירות הערך מתייחסים בעיקר לשימוש במידע פנימי ולהרצה קונבנציונלית של מניות. קשה להם מאוד לאכוף את החוקים, במיוחד כשהספאמר מצרף להודעתו פסקה קטנה שאמורה לחשוף את העובדה שהוא מחזיק במניה שעליה המליץ. טיפול שורש בתופעה יחייב את רשות ניירות הערך לטפל בתופעה רחבה יותר, כלומר בהמלצות לרכישת מניות בכלל-גם המלצות מטעם בתי-השקעות מכובדים. בינתיים משקיעים פרטיים שחסים על כספם חייבים להירתע ממניות שממליצים עליהן בדואר זבל. במקרה הזה עדיף להאזין לפחד ולא לתאוות הבצע.

נא להמתין לטעינת התגובות

מעדכן תגובות...