מה מקור העוצמה של השקל
זרימת הדולרים לארץ, צמיחת המשק והמשך האינפלציה הנמוכה מחזקים את המטבע הישראלי
עד הבחירות היה חשש מהלא נודע, והשקל המשיך את מגמת הפיחות של 2005. לאחר נצחון קדימה חזינו בדולר יורד מרמה של יותר מ-4.70 שקלים לרמות של כ-4.3 שקלים כיום. אולם בפרספקטיבה ארוכה יותר ניתן לראות כי לאחר הפיחות החד של אוקטובר 1998 עמד הדולר ברמה של 4.5 שקלים לדולר, וכיום שערו נמוך בכ-5%.
העוצמה של השקל נובעת הן מחולשתו של הדולר בעולם מול היורו ו/או סל מטבעות של שווקים מתעוררים, והן מחוזקו ומהתחזקותו של המשק הישראלי. אנו כותבים בטור זה בכל כתבה שנייה על כמות החברות הישראליות שנמכרות למשקיעים זרים ועל הגידול החד ביצוא ההיי-טק, וניתן לראות כי בניגוד לארצות הברית, שם יש גירעון בחשבון השוטף, בישראל יש עודף. המשמעות שמאחורי נתון זה היא כי הדולר זקוק לזרימה של יותר ממיליארד דולר ביום רק כדי לשמור על חוזקו הנוכחי.
בשקל הסיפור הפוך בדיוק. העודף בחשבון השוטף מביא לכך שללא זרימה נטו החוצה מישראל אנו צפויים לחזות בהמשך התחזקות המטבע המקומי. נתון חשוב נוסף שיש להביא בחשבון הוא שיעור האינפלציה.
במשך שנים סבל המשק הישראלי מאינפלציה גבוהה, עובדה שחייבה פיחות בגובה הפרש האינפלציות מול ארצות הברית רק כדי לשמור על שערו הריאלי. לאור נתונים אלה ניתן להבין כי התחזקות השקל מגובה בנתוני מאקרו מתאימים, וכי בשום אופן אין מדובר בבועה. הלחימה בלבנון ופיחות של 3% בימים הראשונים, שנעלם לאחר מכן, הראו כי גם משבר מקומי לא ישנה את המגמה הכללית.
ירידת התשואות החדה בשוק האמריקני באיגרות ל-10 שנים, מרמה של 5.1% לפני חודשיים לכ-4.6% כיום, בשילוב עם התחזקות השקל וירידת מחירי האנרגיה - הביאו ל"ראלי" במחירי השחרים. בסיכום שבועי רשמו השחרים עלייה ממוצעת של 0.55%, כאשר אלה הארוכים מזנקים בכאחוז שלם והתשואה עליהם יורדת ל-6.3%,
למרות הצפי לירידות מחירים, ובעיקר בדלקים, במוצרים ובשירותים הנקובים בדולר, רשמו גם הצמודים עליות שערים בשיעור ממוצע נאה של 0.4%, כשגם כאן אלה הארוכים נהנים מירידת התשואות ומזנקים בשיעור חד של 1.15%.
עקום התשואה הצמוד למדד בישראל כבר יורד משמאל לימין, בדומה למצב בשוק האמריקני. הסטטיסטיקה בארצות הברית מראה כי התהפכות עקום התשואה מהווה אינדיקטור למיתון קרב, אולם משוק המניות הצפי הוא להתמתנות בקצב הצמיחה, ולכן יש להמתין לנתונים נוספים. למרות הירידה בתשואות השחרים, הפער בינם לבין האיגרות האמריקניות גדל, ועובדה זו מראה על חשש קל מצד המשקיעים בנוגע לשנים הקרובות.
גם הפער בין תשואות איגרות החוב הקונצרניות בשוק המקומי לבין האיגרות הממשלתיות עלה, בשל חשש דומה מפני האטה או אף מפני מיתון בשוק האמריקני, שהיווה בשנים האחרונות אחד מקטרי הצמיחה של הכלכלה הגלובלית.
ברמות התשואה הנוכחיות איננו סבורים כי הסיכון שווה את הסיכוי, ולכן יש להחזיק שקלים קצרים יחסית, בעלי מח"מ של שנה עד שנתיים. בצמודים ניתן להחזיק איגרות לטווח בינוני, בעלות מח"מ של כ-5 שנים , ולתת לצמודים משקל של 45% ולשקלים של 40%. חלוקה זו תביא למח"מ ממוצע של כ-3.5 שנים ולהקטנת הסיכון בתיק.
יתרת ההשקעה (15%) תחולק שווה בשווה בין יורו (5%), דולר (5%) ומטבעות הנושאים ריבית גבוהה, כמו הלירה הטורקית, הריאל הברזילאי או הפזו המקסיקני (5% יחד ). ניתן לנצל את פער הריביות בין האיגרות הקונצרניות הצמודות לאלה הממשלתיות, להחזיק את החלק הקצר בצמודים, וכך להעלות את התשואה הגלומה בתיק ההשקעות.
* הכותב הינו מנכ"ל ספרינט ניהול תיקי השקעות, העוסקת בניהול השקעות ועשוי להיות לה עניין בסוגי ניירות הערך המוזכרים בכתבה, הן בשל אחזקות במישרין ו/או בעקיפין בניירות ערך והן בשל ביצוע פעולות בניירות ערך כאמור. אין בכתבה האמורה כדי להוות תחליף לייעוץ המתחשב בצרכים של כל אדם ואדם.
baruch@sprint-inv.com
נא להמתין לטעינת התגובות
