הסבא מהכוכבים
ראיון עם ג'ון סקאלזי, בלוגר מקצועי וסופר מדע בדיוני נטול פוזה, שספרו "מלחמת האדם הזקן" נולד בבלוג ועכשיו רואה אור גם בעברית
העצלנות של סקאלזי השתלמה. "העורך הראשי בהוצאת Tor, פטריק נילסן היידן, ביקר באתר שלי כדי לקרוא מאמר, ראה את הספר, הקליק על הפרק הראשון מתוך סקרנות ונסחף, ואז גמר לקרוא את הכל ושלח לי הצעה. הייתי מוכן ומזומן: זה אמר שאני מוכר את הספר בלי רוב הטרחה שבדרך כלל מעורבת בעניין. ולא, העובדה שהספר פורסם באינטרנט לא היוותה בעיה – הם הרי ידעו על זה לפני שהציעו לקנות את כתב היד. אבל בכל זאת מחקתי את הספר מהאתר, ביוזמתי".
אין ספק שהאיש בר-מזל. קריירת הכתיבה של סקאלזי גלשה בקלות מעוררת קנאה מהאינטרנט לעולם ההוצאה לאור המודפסת, ומכתיבה כתחביב לכתיבה בשכר. בכנס וורלדקון שנערך בסוף אוגוסט בלוס אנג'לס הוענק לסקאלזי פרס קמפבל היוקרתי לסופר המדע הבדיוני המתחיל הטוב ביותר. אבל נדמה שלא פחות משהתרגש לקבל את הפרס, הוא נלהב לשמוע שהתרגום העברי כבר יצא לאור, בהוצאת ינשוף. "נראה לי שזו המהדורה המתורגמת הראשונה שמתפרסמת, אם כי הספר עתיד לצאת גם בשבע שפות אחרות".
"בחדר הסמוך ביקשה ממני בחורה נחמדה וצעירה, שבמקרה היתה גם עירומה לחלוטין, שאספר לה את כל מה שזכרתי ממסיבת יום הולדתי השביעי"
(מתוך "מלחמת
"מלחמת האדם הזקן" עוסק בג'ון פרי, גמלאי פשוט מכדור-הארץ שהמלחמה המתנהלת בגלקסיה היא שמועה רחוקה עבורו. בגיל 75, לאחר שהתאלמן מאשתו, פרי מתגייס לצבא ההגנה על המושבות, שמבטיח לקשישי כדור הארץ טיפולי חידוש נעורים וחיים חדשים בתמורה לשירות בן שנתיים.
הכריכה האחורית של המהדורה העברית מבטיחה ברוב פאתוס "משל על דרך החיים האנושית, שבו מעמת אותנו סקאלזי עם פחדינו הגדולים ביותר ועם שאיפתנו להפוך לבני אלמוות", אבל האמת היא שזהו ספר קליל למדי, על אף שהוא נוגע בנושאים כבדים – משאלות זהות עד השתתפות ברצח עם.
"כתבתי את זה כך בכוונה", סקאלזי מאשר. "אני חושב שככה זה בחיים – לרובנו יש חוש הומור, גם במצבים הקשים ביותר. וההומור והעקיצות ההדדיות עוזרים לקוראים לפתח חיבה לדמויות, כך שכשדברים רעים קורים להן – והם קורים – הקוראים מושפעים מזה יותר".
בכלל, סקאלזי רחוק מלקחת את עצמו ברצינות. כשעלה לבמה לקבל את פרס הקמפבל, הוא חבש על ראשו נזר פלסטיק משובץ בחרוזים, והכריז על מסורת חדשה שבמסגרתה כל זוכה בפרס ילבש בגדי מלכות. בבלוג שלו הוא מעדכן על הנזק שנגרם ללוחית הקמפבל לאחר שאשתו התבלבלה בינה לבין קרש החיתוך במטבח (יש תמונות), וגם בבחירה לכתוב על לוחמים בני 75 אפשר למצוא ממזריות מסויימת.
"רציתי לכתוב על אנשים בני 75 בין השאר כי סופרים לא עושים את זה בדרך כלל, במיוחד לא בז'אנר הזה", אומר סקאלזי. "חשבתי שזו תהיה הזדמנות טובה לתקוף את סיפור המדע הבדיוני המלחמתי הסטנדרטי מזווית חדשה לגמרי. תופעת לוואי אחת של הבחירה היא שאנשים שפוגשים אותי מופתעים שאני לא מבוגר יותר [סקאלזי בן 37 – ד"ק]. זה משעשע אותי. אני גם מקבל ביקורות מקוראים שאומרים שהדמויות שלי לא מדברות כמו אנשים בני 75. מה שאירוני הוא שהביקורות האלה באות בדרך כלל מקוראים צעירים; המבוגרים אומרים לי שכתבתי את זה כמו שצריך".
"אקדחים אינם הורגים אנשים, החייזרים שלוחצים על ההדק עושים זאת"
(מתוך "מלחמת האדם הזקן")
המיליטנטיות הנלהבת ב"מלחמת האדם הזקן" תואמת אולי את מסורת המדע הבדיוני המלחמתי, ובמיוחד את יצירתו של רוברט היינלין, אותו סקאלזי מציין ברשימת התודות שבסוף הספר, אבל קשה שלא לתמוה עליה כשהיא באה מסופר המוכר כבלוגר ליברל וכמתנגד מוצהר של המתקפה האמריקאית בעירק. בחלק מהסצינות בספר מוצגות דמויות רודפות-שלום כנאיביות עד טיפשות ממש.
אבל סקאלזי מתעקש שאין להסיק מהספר על דעותיו לגבי העולם האמיתי. "היקום שבניתי הוא עוין מיסודו", הוא מסביר, "ורבים מהגזעים התבוניים אינם מסוגלים להגיע להסכם שלום כי המטרות והצרכים שלהם סותרים. כאן על כדור הארץ אנחנו נהנים מהיתרון שכל הצדדים הנלחמים הם בני-אנוש. אני לא חושב שלבקש שלום בעולם האמיתי זה מעשה נאיבי. אני כן חושב שיש מקרים שבהם זה יותר קשה מבמקרים אחרים".
תשובה דומה נותן סקאלזי כשאני מנסה למצוא מסר בנכונות של גיבורי הספר – אנשים עם נסיון חיים רב, כזכור – לסכן את חייהם במלחמה שהם לא יודעים עליה דבר. "בספר אומרים להם מעט מאוד לפני ההתנדבות, ולאחר מכן הם יודעים רק מה שהמפקדים שלהם החליטו שהם צריכים לדעת. אני לא יודע אם אפשר לשלוט על מידע בצורה כזו בארצות עם מסורת של תקשורת תוססת וביקורתית, כמו ארה"ב או ישראל, אם כי אני בטוח שיהיו כאלה שלא יסכימו איתי. נכון, הרבה חיילים, למשל בארה"ב, מגיעים לשדה הקרב בלי לדעת למה, אבל הם לא חייבים להישאר עם הבורות הזו, ומנסיוני הם באמת נוטים להתעדכן בסיבות לקונפליקט בסופו של דבר".
"עם טכנולוגיית ה'יד-קשה', שמגבירה את פעילות השרירים הטבעית ואת זמן התגובה, תהיה חזק ומהיר משאי-פעם חשבת שאפשרי – למעשה, תהיה חזק ומהיר כל כך, עד כי על פי החוק, אסור לנו למכור את הטכנולוגיה הזאת לשוק האזרחי!"
(עלון שיווקי, מתוך "מלחמת האדם הזקן")
כמה מהרעיונות המשעשעים ביותר ב"מלחמת האדם הזקן" מרמזים על כך שכותבם מבלה זמן רב באינטרנט – למשל ה"חיבור-מוח" הנודניק שמותקן בראשם של החיילים, שמתנהג כמו מסנג'ר מהגיהנום. "המודלים של שיתוף ואיחזור מידע בספר, וטכנולוגיית התקשורת הלא-מילולית, הם בהחלט פיתוחים והקצנות של דברים שאני משתמש בהם כיום באינטרנט", מודה סקאלזי. "אבל זה רק חלק ממשהו שאני מאמין בו – שכל סוג של כתיבה שאני עוסק בה משפיע על כל סוג אחר, בדרך כלל לטובה. למשל, בעבר כתבתי כל מיני חומרים שיווקיים, ואפשר לראות את התוצאות ב'מלחמת האדם הזקן', בקטע שבו הגיבור, שגופו עבר שדרוג, קורא על כך בעלון שיווקי".
גם כתב-היד הראשון של סקאלזי, Agent to the Stars, מדע בדיוני קומי על חייזרים רודפי-תהילה, פורסם באתרו ב-1999. זה היה הספר הבדיוני הראשון שסקאלזי כתב, והוא התייחס אליו כניסוי בלבד. לכן במקום לנסות למכור אותו למו"ל, הוא העלה אותו לרשת ובחר במודל שוֹתפה (shareware): הספר היה פתוח לקריאה בחינם, אך הקוראים התבקשו לשלוח לסקאלזי דולר או שניים אם נהנו. 4000 דולר מאוחר יותר, אפשר לומר שהניסוי הוכתר בהצלחה.
כיום סקאלזי כותב באינטרנט תחת שני כובעים: להנאתו בבלוגו הפרטי whatever, ולפרנסתו בבלוג By The Way... ב-AOL, שבמסגרתו הוא מציע לינקים, תמונות ונושאים לשיחה כשירות למשתמשי מערכת הבלוגים של החברה.
"אני מעדכן את הבלוג הזה חמש פעמים ביום, כך שזו כמעט עבודה במשרה מלאה. זה מאוד שונה מהבלוג הפרטי שלי. ב-AOL, אני תמיד ידידותי ועוזר ורגוע, ואני מרסן את הדעות האישיות שלי בתחום הפוליטי ובנושאים רגישים אחרים, כי אני אמור להיות משאב לכל מי שמנהל בלוג", הוא מספר על התאגיזיזם. "אצלי באתר אני עושה מה שבא לי ולא אכפת לי מה אף אחד חושב. המשמעות היא שלעתים קרובות הנימה בשני הבלוגים שונה באופן דרמטי".
"את הבלוג האישי שלי פתחתי אי-אז ב-1998 – הרבה לפני שקראו לזה 'בלוג' – כדי לא להחליד. כתבתי אז טורים בעיתון ובאינטרנט, והייתי בין עבודות, אז חשבתי שלכתוב באתר אישי משלי ישמור אותי בכושר. אבל הכתיבה באתר הפכה לעניין עצמאי. לא כתבתי עוד טור בעיתון לאחר מכן, אבל כן הגעתי למצב שבו אני מקבל כסף על דברים שכתבתי באתר, ובנוסף לכך האתר יצר קהל קוראים משלו. בשנת 2007 ייצאו לאור שני ספרים המאגדים מאמרים שלי שפורסמו במקור בבלוג. בשלב זה אני כבר לא צריך טור בעיתון... אם כי לא הייתי מסרב להצעה".
"שלום!" הוא אמר. "אתה מדבר עם החיבור-מוח האישי שלך דרך הממשק המותאם-אישית! אל תיבהל! הודות להתקנת החיבור-מוח, הקול שאתה שומע מגיע ישירות למרכזי השמע במוחך".
נהדר, חשבתי. עוד קול בתוך הראש שלי.
(מתוך "מלחמת האדם הזקן")
נא להמתין לטעינת התגובות
