איך עובדת מכונת צילום?
ארז בן-ארי מצלם 100 עותקים של תעלומה טכנולוגית ותיקה: מכונת הצילום • איך זה עובד?
העיקרון הטכנולוגי שעליו מבוססות מכונות הצילום הוא פשוט: חשמל סטטי. אכן, אותו חשמל סטטי שנתגלה לאדם כבר לפני אלפי שנים הוא הבסיס למנגנון ההעתקה. כל השכלולים מסביב הם בעיקר מכניקה מתוחכמת, שמאפשרת למכונה לבצע את הצילום מהר יותר, לזהות באופן אוטומטי את גודל הדף וכדומה. החשמל הסטטי הוא תופעה מורכבת, אבל בחיי היומיום אנו נתקלים בה בעיקר כמשיכה מגנטית, כששערותינו נמשכות למסרק או אל מסך הטלוויזיה, או כאשר מברשת ניקוי מושכת אליה את האבק. במכונת הצילום משתמשים בתכונה זו כדי לגרום לנייר הריק למשוך אליו את הטונר, שהוא אבקה עדינה ושחורה – כמו דיו, רק מוצק ולא נוזלי.
השלב הראשון בתהליך הוא הכנת התוף. התוף הוא גליל המצופה בסלניום, גרמניום, סיליקון או פוליוינילקרבזול, שמיוחדים מפני שהם גם מוליכים למחצה, וגם פוטו-קונדקטיביים. פוטו-קונדקטיביות היא התכונה של חומרים מסוימים להפוך למוליכים חשמליים כשהם נחשפים לאור או לקרינה אלקטרומגנטית אחרת. בשלב הראשון התוף מתגלגל מול תיל, המכונה "קורונה" - "הילה" בעברית. בתיל זורם חשמל במתח גבוה, שגורם לציפוי של התוף להיטען במטען חשמלי-סטטי חיובי. בשלב הבא מועבר לאורך נייר המקור מסוע שעליו מנורה חזקה. ברוב המכונות הנורה חזקה כל-כך, עד שרואים אותה מצדי המכונה.
האור מהנורה פוגע בנייר המקורי ומוחזר ממנו לעבר התוף בעזרת מערכת של מראות ועדשות. כאשר האור פוגע בתוף, הוא גורם לו לאבד את המטען החשמלי - אך לא בבת-אחת. במקומות שבהם נייר המקור לבן, כמות רבה של אור מוחזרת, ולכן באותו אזור של התוף פוגע יותר אור, והמטען החשמלי מצטמצם מאוד ואפילו נעלם כליל. במקומות שבהם הנייר כהה או שחור, מוחזרת כמות קטנה יותר של אור, וכך באותו אזור בתוף נשאר מטען חשמלי.
בשלב הבא מוצמדת אבקת הטונר אל התוף.
אם בשלב הזה נפתח את המכונה ונמשוך את הנייר החוצה, נוכל לראות את ההעתק המדויק, שעדיין אינו סוף התהליך. עכשיו הטונר מוצמד לנייר רק באמצעות חשמל סטטי, ומספיק ניגוב או ניעור הגון כדי למחוק את התמונה, ולכן הנייר נכנס בשלב זה למערכת הקיבוע של המכונה. במערכת הזו הנייר עובר בין גלגלות המחממות את הטונר ומגהצות אותו אל תוך סיבי הנייר. הגלגלות מצופות בטפלון - החומר שבו מצפים מחבתות כדי למנוע מהחביתה להידבק אליהן - והוא מונע מהטונר או מהנייר עצמו להידבק לגלגלות. משם הנייר יוצא ישר החוצה לידינו, ובגלל פעולת הקיבוע הוא יוצא חם במקצת.
כדי שהתהליך יצליח הנייר צריך להיות מותאם במיוחד לפעולה, ולכן לא ניתן לצלם על כל נייר. עליו להיות בעובי ובהרכב הנכון כדי שלא ייפגע בתהליך או ייתקע בתוך המכונה, וצריך להיות לו מכנה סיבים מתאים כדי שהטונר יידבק אליו כהלכה. אם, למשל, ננסה לצלם על גבי נייר כרומו, הטונר לא יידבק וייפול מהנייר כמעט מיד.
בשנת 2000 לערך פותחה טכנולוגיה בשם Decopier, שמבצעת תהליך הפוך: המכונה מקבלת נייר שצולם עליו משהו, ממיסה את הטונר ומנקה אותו – וכך יוצא מהמכונה נייר חלק. מדובר ברעיון מצוין, שיכול לחסוך בזבוז רב של נייר, אך ממציא הטכנולוגיה, סושיל בהטיה, נכשל במסחור הרעיון.
נא להמתין לטעינת התגובות
