דיוקנו של האמן כיוזר ב-eBay
בגלריות המקוונות אין מצוקת מקום: אמנים אנונימיים מוצגים לצד מאסטרים מוכרים, והקונים הם חובבי אמנות לצד קהלים חדשים. האם גורלו של שוק האמנות יהיה דומה לזה של תעשיית המוזיקה? האם הגלריות הוותיקות צפויות להיעלם מהשטח?
שוק האמנות הישראלי נמצא בעיצומה של פריחה. בשנים האחרונות הצטרפו מאות אספנים חדשים, וכיום יש כמה אלפי אספנים שרוכשים יצירות של אמנים ישראלים ותיקים וטירונים, וגם אמנות בינלאומית. ההערכות הן שבשוק האמנות הישראלי מתגלגלים כ-15-14 מיליון דולר בשנה, ורוב התחזיות צופות שהשוק רק ימשיך לגדול.
הגאות הכללית בתחום מורגשת גם באינטרנט, בה יש מספר לא קטן של אתרים העוסקים בתחום. הפעילות באתרים לא רבה, אבל נמצאת במגמת עלייה. לפני פחות משנה החל לפעול ברשת האתר www.artil.co.il, שהוא למעשה פלטפורמה של מסחר אלקטרוני טהור. האתר מייצג כ-50 אמנים ישראלים, המציגים בו כ-300 פריטים בהיקף כולל של מיליון שקל. את רוב העבודות אפשר לרכוש במחירים שנעים בין מאות לאלפי שקלים. בין היצירות המוצעות למכירה באתר אפשר למצוא עבודות של הפסל גיא לוגשי במחירים הנעים בין 8000 שקל ל-14 אלף שקל, וציורים אבסטרקטיים של מוניקה מוסקוביץ במחירים הנעים בין 800 שקל ל-3000 שקל.
"העבודות האלו יעלו הרבה יותר בגלריות", מבטיח אוהד צפרירי, יזם ומייסד האתר. צפרירי מסביר כי כרגע האתר אמנם לא כדאי מבחינה כלכלית,כיוון שהתשואה על אמצעי שיווק לא גבוהה בתחום האמנות. "פריטי אמנות הם לא מוצר טריוויאלי לאינטרנט", הוא מודה," אבל אני אופטימי.היום בכל בית יש ציור או תמונה בעלי ערך".
קהל היעד של צפרירי אנשי בני המאיון העליון, שלרוב שמם נקשר לרכישת יצירת אמנות ידועות. הבשורה הגדולה של כניסת האמנות לאינטרנט בחודשים האחרונים היא בפנייה לקהל רחב יותר – המיינסטרים, אנשים שיכולים להרשות לעצמם לרכוש יצירות אמנות במחיר פוטנציאלי של כמה מאות דולרים.
האם ייתכן שאמן בעל שם ארצי ואף עולמי יקבל את החשיפה המאסיבית הראשונה שלו דרך האינטרנט, כפי שרואים בעולם המוזיקה? צפרירי אופטימי. "אני בהחלט מאמין כי באתר שלי מוצגת יצירה שעוד כמה שנים ינסוק הערך שלה, והאמן שיצר אותה יהפוך למותג", הוא אומר.
היתרונות בהצגה, מכירה ורכישה של פריטי אמנות באינטרנט כמעט ברורים מאליהם. "המחירים בגלריות גבוהים מאוד, ויש גם בעיה של נגישות", מציין צפרירי, "רוב הגלריות מרוכזות ברחובות מסוימים ביפו, בתל-אביב ובירושלים, ושעות הפתיחה שלהן אינן גמישות. האתר שלי, לעומת זאת, פתוח 24 שעות ביממה. אני גובה מאמנים עמלות נמוכות יחסית למה שדורשות גלריות אחרות, מה שבא לידי ביטוי במחיר הסופי ללקוח. בנוסף לכך, הקיטלוג של היצירות באתר וירטואלי קל ונוח יותר, הן מבחינת במרחב והן מבחינת בחלוקה".
לצפרירי לא חסר להט, והוא שמח לשתף את כל מי שמתעניין בחזון שלו לגבי השידוך בין האינטרנט לאמנות: "ההצגה של אמנות ברשת היא בעצם ביטוי לסוציאליזם במובן הטהור של המילה. אמנות היא נחלת הכלל – כולם צריכים ליהנות ממנה, ולכן האינטרנט הוא המקום האידיאלי להציג אותה". צפרירי מספר שגם האמנים מתלהבים מאוד מהקונספט: "כשהאתר הוקם הגיעו אליי עשרות פניות ביום מצד אמנים שביקשו להציג בו".
מלי לנגוצקי, ארכיטקטית ותיקה, מעצבת מסעדות וציירת, שכמה מיצירותיה נרכשו לאחרונה באלפי דולרים על-ידי אשת העסקים עפרה שטראוס ויו"ר בנק הפועלים שלמה נחמה, הקימה לפני מספר חודשים אתר תצוגה משלה. " זה עולם חדש", היא מספרת בשמחה, "פעם הייתי מסתובבת עם אלבום תמונות של היצירות שלי. היום הכל סרוק באתר, וכל מה שאני צריכה לעשות הוא למסור כרטיס ביקור שעליו מצוינת כתובת האתר. זו השפה שכולם מבינים עכשיו. האתר משדר שאני יוצרת רצינית, והוא גם מסייע לקשרים שלי עם לקוחות מחו"ל".
גם לנגוצקי מאמינה שהחשיפה לאמנות באינטרנט מיטיבה לא רק עם האמנים, אלא גם עם הציבור חובב האמנות כולו." אמן שרוצה להציג היום בגלריה נאלץ לוותר על נתח נכבד מהמכירה לטובת בעלי הגלריה", היא מזכירה, "אם הוא מוכר את היצירות שלו באופן בלתי אמצעי באמצעות האינטרנט, הוא יכול להוזיל את מחיר היצירה. מצב זה יכול להיטיב עם כל הצדדים".
האם שיווק ומכירה של אמנות באינטרנט הם הדבר החם הבא בעולם האמנות? האם הרשת תהפוך את הגלריות הוותיקות לדינוזאורים, כפי שקורה כיום בחנויות הדיסקים? צפרירי מבהיר שהחיבור
לטענת חברת Universal Collectibles, אחת הגלריות הגדולות ביותר בארצות הברית למסחר אלקטרוני באמנות בכלל וב-eBay בפרט, "כמחצית מן העיסקאות בשוק האמנות העולמי ב-2005, שעמד על 4.15 מיליארד דולר, בוצעו באינטרנט. יש כיום נהירה גדולה של אספני אמנות ושל קונים מזדמנים לאינטרנט, הגורמת הפסדים רבים לגלריות המסורתיות ומחייבת אותן להסתגל לתנאי השוק החדשים ולהקים אתרים של סחר אלקטרוני במקביל לגלריות שלהן".
צפרירי עצמו ייעץ לפני מספר שבועות לגלריות נחשבות בישראל לגבי החדרת היצירות שברשותן לאיביי Live auction.
גלריות אינטרנט מובילות מחו"ל שאפשר להתרשם מפעילותן הן Ebay Art Auctions ,Bonhams and Butterfields ,BritArt.com ,NextMonet.com ,Mixed Greens ו-Artnet.com.
גלריות רבות מבינות אם כך שאין טעם לשחות נגד הזרם, וש"אם אי-אפשר לנצח אותו, עדיף להצטרף אליו". גלריית תירוש הוותיקה מהרצליה פיתוח מוכיחה שהאסטרטגיה הזו משתלמת. לפני כשנה העלה דב חזן לרשת אתר המכיל עשרות פריטי אמנות, כמו ציורים, יודאיקה, רהיטים עתיקים ועודבמחירים הנעים בין מאות לאלפי דולרים. "האתר הוא ברכה וקללה", מבהיר חזן, "מצד אחד, קיבלנו חשיפה אדירה למוצרים שלנו, לא רק בישראל אלא בעולם כולו. רק כדי לסבר את האוזן, במכירה שהיתה לנו לפני מספר שבועות הערכנו ציור מסוים של צייר הונגרי ב-8,000-6,000 דולר. בעקבות החשיפה באינטרנט רכש את הציור לקוח מחו"ל ב-53 אלף דולר. מצד שני, הפעלת האתר דורשת מאיתנו התעסקות רבה בצד הטכני של ההצגה והמכירה של היצירות".
בנוגע לחשיפה באינטרנט, כל המומחים לאמנות מסכימים על דבר אחד. חזן: "בזכות האתר שהקמנו מגיעים אליי לקוחות שלא ראיתי קודם, בעיקר הרבה צעירים. לאחרונה הגיע אלינו דרך האינטרנט בעל צימרים מהגליל ורכש סדרת ליטוגרפיות לקישוט החדרים בסכומים הנעים בין 70 דולר ל-200 דולר ליצירה. אפשר ליהנות מאמנות טובה ואיכותית גם ברמת מחירים כזאת".
ולמרות הכל, גם אם הקהל הר חב הצליח לעבור את המחסום הנפשי של התעסקות באמנות - עיסוק שמשדר סוג של סנוביזם מעמדי – רבים עדיין נותרים בתחושת חוסר נוחות טכנולוגית ברכישת אמנות באופן אמצעי דרך מסך המחשב. הצגה של אמנות, כל סוג של אמנות, באמצעות המחשב, לוקה בחסר. "אין ספק שהכי קל למכור ציורים ותצלומים ברשת, מפני שהם דו מימדיים", מסביר צפרירי, "אך פריטים של עיצוב תעשייתי ושל עיצוב קרמי קשה' לעכל' דרך המסך, ולכן הם באמת נמכרים פחות".
חזן מבקש להזכיר שגם בקטלוגים מודפסים של יצירות הגדלים והצבעים נראים אחרת מאשר במציאות. "כל מדיה משקרת, אבל התגובות שאנחנו מקבלים הן לשני הכיוונים. היו לנו מקרים של אנשים שראו פריט באינטרנט, התלהבו ממנו ולאחר הרכישה התחרטו – וגם כאלו שראו באתר פריט שלא הרשים אותם, והם נדלקו כשנתקלו בו בגלריה".
נא להמתין לטעינת התגובות
