השדכנית של השכונה
סצנת הגייז באתר "אטרף" הפכה לתופעה בלתי מעורערת. אמנם, האתר מזווג בין תאווי הסקס באשר הם או בין מי שפשוט מחפשים קשר אמיתי. כך נראה המקום שבין פריצות לאהבה חופשית
האתר הוקם לפני שבע שנים כספק תוכן בנושאי מועדונים, מסיבות ומוסיקה או בקיצור כל מה שמכונה "חיי לילה". לפני ארבע שנים הוא עבר שידרוג והתווסף לו שירות הדייטינג, הלינק המוביל של האתר כיום. כשלושים איש עובדים בחברה "סייבר- סרב" מפעילת האתר שמשרדיה ממוקמים בקריית- ביאליק. את החברה הקים איל הבר המכהן כמנכ"ל האתר. מיום השקתו של האתר האוחז במושכות ומשמש כמנהלו בפועל הוא ניר צדיקר. הבר שבע רצון: "לפי הנתונים שאספנו באתר גולשים מידי יום כשמונים אלף איש. בחודש ממוצע יש כ-100 מיליון דפים נצפים באתר. יש לנו למעלה מ-350 אלף גולשים רשומים, וזה אומר הכל בעצם".
הגייז הישראלים לא חוששים מהרשת. מבחינתם מדובר בדרך לגיטימית ומהנה ביותר ליצירת קשרים – בין אם חפשת חבר, סטוץ או אפילו אהבה, את כולם הכרת דרך אתרי אינטרנט שונים, אשר בראשם ניצב בגאון "אטרף", ולא בכדי. "ברשת פועלים כיום מספר אתרים המיועדים עבור גייז, 'צ'ק מי אאוט' היה אתר מוביל בזמנו וכשבעליו החלו לדרוש תשלום עבור הודעות כולם ברחו ל'אטרף'", מסביר א' (27) את העניין. "כיום 'צ'ק מי' מדשדש, אבל הוא עוד איתנו. 'באד בויז' הוא אתר נוסף שישראלים גולשים אליו אבל הוא עוסק רק בסקס – ורצוי קינקי – ו'גאיי ראדר' הוא אתר זר שנמצאים בו הרבה ישראלים שמחפשים קשר, אבל לא בכמות ובאיכות של 'אטרף', שהוא ללא ספק הבית של הגייז".
למרות השמועות כי האתר עומד לדרוש מגולשיו תשלום, נדמה כי היום הזה עדיין רחוק. בעלי האתר עושים רווחי נאים מהפרסומות המצויות באתר. מעגל הגולשים הולך וגדל, ועשרות אלפי הגולשים נחשפים מידי יום למוצרים והשירותים המתפרסמים בו. בקיצור, לא לדאוג, בינתיים.
"זה אתר שמשרת אותנו. פשוט כולם שם. ואם אתה לא אז אתה לא קיים" מפרשן ד' (25) שפתח כרטיס באתר לפני כשלוש שנים. למרות שהאתר פונה הן לסטרייטים והן לגייז ולסביות, עבור הגייז הוא הפך לחממת גידול מפוארת. אחוז הגולשים הסטרייטרים גבוה במקצת מאחוז בני הקהילה (כ-55% מהגולשים באתר, לפי ההערכות [איזה הערכות?] הם סטרייטים)
אך לגולשים ברור: אם אתה לא גיי, לך תחפש. הבר מציין כי לפי הנתונים שבבידיו לפחות כרבע מן הגולשות באתר הן לסביות, אך בעוד קהל זה ועימן הסטרייטים המחפשים מצ'וטטים עד אין קץ באמצעות שליחת הודעות ודיבורי סרק אינסופיים דרך הרשת, הבחורים הטובים מעדיפים לעשות את זה מהיר וישיר יותר או במילים יותר בוטות: אצלי או אצלך?
לבתולי האתר כדאי להכיר שלושה סימנים שיעזרו להם לנווט בים ההצעות האינסופי: בכל כרטיס משתמש מצוי סימן, המצוי בצד שמאל למעלה, המעיד על מצב רוחו של האובייקט ברגע נתון. לב מסמל חיפוש אחר קשר (יש שיקראו לזה אהבה), פרפר מסמל "אני חרמן" וכוס קפה פותחת אופציה לידידות כלומר, הרבה בלבול מוח.
למשתמש מנוסה יש יותר מכרטיס אחד, והגולשים שהתראיינו לכתבה זו הודו כי פגשו חברים שהחזיקו גם למעלה מחמישה כרטיסים בו זמנית. בכרטיס אחד הם חיפשו נשמה תאומה, בשני את האביר על הסוס הלבן ובכרטיסים האחרים הם פרטו את הפנטזיות המיניות שלהם (שחום, שעיר, גבוה, שאוהב משחקים) והעיפו את הלב המטריד מהמסך.
א' מציע לא לייחס משמעות רבה מידי לאייקונים: "זה די בולשיט בסופו של דבר. מה שמסומן לא מעיד על אותה שנייה בדיוק. אם אני רואה מישהו שהפרופיל שלו מקסים בעיני אני אנסה לפנות אליו בקטע רציני גם אם יש לו אייקון של פרפר. יש אנשים שמכניסים תמונות עם האיבר שלהם בחוץ, אבל יכול להיות שהם רוצים אהבה והם שמו תמונה כזו כי הם חושבים שהפנים שלהם לא מספיק יפים. הפרופיל שלי היה בשנתיים האחרונות עם תמונת גוף ולא פנים, ורק השבוע אחרי החלטתי להחליף ולהכניס תמונת פנים במקום. לא העפתי את תמונת הגוף, היא נסתרת מעיני סתם גולשים אבל מי שצריך יכול לראות אותה".
המילון השלם לחובבי הז'אנר יפתח עם המילה "צהובים" – מלה שמתייחסת לאלה שטרם צרפו תמונה לפרופיל; יש להם תמונות במייל או במסנג'ר, אך הם ישלחו אותן רק לאלו שהם בוטחים בהם מספיק.
הוותיקים יותר מכונים "ורודים", ולהם יש תמונה פרטית בפרופיל, אותה כל גולש יכול לראות (ולהגדיל. ולשמור על הדיסק הקשיח). בממוצע כל חבר מעלה כחמש תמונות, חלקן גלויות ואחרות נחשפות במהלך השיחה. א' מפרט:"כמו כל אחד, אני רוצה לראות עם מי אני מדבר ישר על ההתחלה. זה מאוד נהוג לבקש תמונה בשלב ראשוני. לי זה מוזר לשוחח עם מישהו כשאני לא יודע איך הוא נראה, ואני מבקש תמונה במטרה למנוע אי נעימות בהמשך. תמיד עדיף לפנות למי שיש לו תמונה, למרות שיצא לי להכיר אנשים נפלאים שלא היו להם תמונות, אליהם הגעתי כאשר לא הייתה לי שום כוונה מלבד לפתח שיחה אינטלקטואלית. אבל אם מחליטים להפגש כי הבן אדם נשמע סבבה, אז רק עם תמונה".
ד' מאשר ומסביר את חשיבות התמונה: "אנשים פונים למדיום ווירטואלי מסיבה מסויימת. התמונה זו מסננת שעוזרת לי למיין. הרבה מהגולשים
האפשרויות שפותחת הרשת בפני תהליך ההיכרות – כגון השימוש במצלמה ובמיקרופון – הופכות את החוויה לנוסחתיות מאוד: בתחילה נשלחת הודעה ראשונית (הי; מה המצב; מה מחפש), ההמשך מוביל להתכתבות קלילה דרך האתר או במסנג'ר, אחרי החלפת התמונות המסורתית יתבצע לרוב אחד משני הטקסים הבאים: קביעת פגישה, או שליחת מסרון "לא בעניין", על שלל צורותיו.
בחודש מרץ האחרון שודרג האתר ונוסף לו ממד שרק גייז ואנתרופולוגים החוקרים רשתות חברתיות יוכלו להעריך: האייקון "החברים שלי". כל גיי צעיר יודע שהסיכוי להתקל בחבר שכבר היה עם חבר (שכבר היה עם חבר) הוא גבוה, וכדי לסכל סיטואציות שכאלו מבעוד מועד, מזין כל חבר את רשימת מכריו לתוך הפרופיל המורחב שלו וכך מונע מאקסים, מכרים משותפים וסטוצים שהותירו טעם רע ליצור קשר פעם נוספת.
א' מסביר את חשיבות הממשק החדש, המצוי עדיין בגרסת בטה (שלבי הרצה): "קודם כל דרך רשת החברים אפשר להעלות מאות תמונות ולקבוע מי יראה אותן, על פי חלוקה לדרגות. חברים שלי הוסיפו כך המון תמונות וזה תופס תאוצה כי אנשים מחפשים דברים מעבר לבנאלי. הרשת הפכה לפורום של ממש, בו מדברים על כל נושא שבעולם ללא צנזורה, וזה דבר מדהים. אני העלתי בפורום סיפור אישי לפני מספר ימים, ומישהו פנה אלי אחרי שהוא קרא אותו. הרגשתי שהוא מכיר אותי הרבה יותר טוב".
לאחרונה נוספה האופצייה לרענן את הפרופיל האישי של כל חבר באמצעות מתן תשובות על שאלות הרות גורל (מגורים, מקצוע, תחביבים וכד'). מה שעבור הסטרייטים הוא בגדר חובה, נתפס כנראה אצל הגייז כמותרות, ולמרות הכבדות חברי האתר החלו למלא את כרטיסיהם במרץ. לא עוד רק פסיבי/אקטיבי, חלק/מגולח, כי אם גם חיטוט בטעמו המוסיקלי ורמז לגבי חלומותיו המקצועיים של המיועד.
הגולשים שהתראיינו לכתבה זו הסכימו פה אחד: כשהם נמצאים במהלך בקשר רציני, תכיפות השימוש באתר פוחתת באופן משמעותי – אך לא נעלמת כליל. רובם פתחו את כרטיסי הגולש שלהם לפני כשנתיים בממוצע, וגולשים באתר מידי יום, בין שעה לשלוש, תלוי במבחר ובהיצע. גילאי החברחם מגוונים, ובהם ילדים בני 18 ובני 50 פלוס. לכאורה מדובר באתר היכרויות לכל דבר אבל כמובן, רק לכאורה.
ש' מודה שמבחינתו מדובר באתר הכרויות סליזי למדי, שבימים מסויימים מזכיר שוּק. "הכרתי כמה חברים טובים דרך האתר, חלקם התחילו כסטוצים, עם אחרים ישר ידעתי שאני לא מעוניין בהם כפרטנרים למיטה אלא כידידים בלבד, אבל אפשר למצוא באתר גם וגם. לא כולם רוצים אהבה או סקס, לאנשים לפעמים סתם מתחשק לדבר, אבל אני נכנס בעיקר כשאני רוצה סטוץ".
א' דווקא הכיר את בן זוגו האחרון באמצעות האתר: "הייתי בן 22 וחדש בתל-אביב. אני ביישן, והמדיום של האינטרנט התאים לי להתחלות. עליתי מול בחור אחד כשהייתי כולי בבאסה, לא הכרתי איש בעיר והייתי בודד. הוא היה חרמן ואני דיכאתי אותו בטירוף. באותו יום הוא הלך לעבודה והחלטנו להפגש למחרת. אחרי הקפה הראשון לא נפרדנו למשך ארבעה ימים, ואחר כך היינו יחד שנה".
אין ספק שתל-אביב היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות עבור חברי "אטרף". הם מחליפים חוויות, חולקים שמות ופרטי סטוקרים ומטרידנים ומזדהים עם כל סיפור שמתחיל במשפטים "הוא בא אלי לדירה – דברנו שלוש ארבע שעות – אמרתי לו שלא מתאים". פרידה ידידותית היא יותר ממקובלת אחרי היכרות קצרה שהחלה ברשת ולא תמנע בעתיד אפשרות למפגש נוסף, שסופו אינו ידוע.
ש' זוכר חוויה משעשעת במיוחד שספק עבורו האתר לאחרונה: "פגשתי מישהו וקבענו שהוא יגיע אלי. בשעה היעודה הוא נכנס לדירתי והעבודה שלו נחה לי על השולחן. התברר שאני המתרגל שלו באוניברסיטה. לא חלף הרבה זמן והיינו על הספה. היה יופי וגם נתתי לו ציון טוב על העבודה".
"אטרף" הוא יותר מהכל תופעת רשת ייחודית. נדמה כי למרות "קופידון" ו-"JDate" המפורסמים ושלל אתרי ההיכרויות האחרים המיועדים לסטרייטים, בבואם של משקיעים רציניים לארץ כדאי להם לבחון את האתר הזה, שהוא לא רק מכרה של זהב (וסקס, בעיקר סקס) לגייז אלא אופציה כלכלית נאה, שיכולה לגרוף לבעלי המניות ששישקיעו באתר הון של ממש. בהעדר תחליפים ראויים מחוץ לעולם הוירטואלי, נראה כי לעת עתה ימשיכו הגייז של תל אביב בפרט וישראל בכלל להעזר בשירותי האתר שמספק להם הרבה חום ונחמה ולרוב גם הרבה יותר מזה. האם גם אתם מריחים את ניחוחו של הסטראטאפ הגיי הציוני הראשון?
נא להמתין לטעינת התגובות
