איפה ה-14 גיגה?
קניתם כונן של 200 גיגה וקיבלתם רק 186? בארצות הברית זה נגמר בתביעה ובפיצוי. כך תבעה קבוצת צרכנים את ווסטרן דיגיטל
המחשב שלכם כבר מתפקע מרוב מוזיקה וסרטים, ואתם לא רוצים שהמסכן ייחנק, אז אתם מחליטים לפנק אותו בכונן קשיח חדש ונוצץ. אתם הולכים לחנות המחשבים הקרובה לביתכם,משאירים על הדלפק כמה מאות שקלים, וחוזרים הביתה שמחים וטובי לב עם 200 גיגה-בייט חדשים בכיס. אך אבוי – כשאתם נכנסים ל"מחשב שלי" ומחכים להתמוגג, אתם מגלים שאיפשהו בדרך הביתה התאדו להן כמה גיגות יקרות ונשארתם עם 186 גיגה-בייט ביד.
אז לאן נעלמו 14 גיגה-בייט? מאז ומעולם נקטו יצרני הדיסקים שיטת חישוב נפח, הגורמת
לדיסק להיראות גדול יותר מכפי שהוא באמת. על-פי שיטה זו, דיסק בנפח 200 ג' יגה-בייט מכיל 200 מיליון בייט. הצרה היא שמאז ומעולם חישבו מערכות הפעלה את הנפח על-פי מכפלה בינארית של הנפח.
לפי חישוב זה, קילו-בייט הוא 1,024 בייט , וגיגה היא 1,024x1,024x1,024 בייט , שהם 1,073,741,824 בייט ולא פחות. ההפרש הוא 7.3%, ולכן כל כונן הוא קטן יותר בשיעור זה מהנפח המוצהר עליו.
קבוצת צרכנים החליטה לא לוותר, והגישה תביעה קבוצתית נגד יצרנית הכוננים הידועה ווסטרן דיגיטל, כך פרסם הסידני מורנינג הראלד. במפתיע וסטרן לא נלחמה והחליטה להתפשר מחוץ לבית המשפט. בעקבות זאת החברה מציעה עותק חינם של תוכנת גיבוי לכל לקוח בעל כונן. לפיכך המשתמשים שיבצעו גיבויים עם התוכנה, ימלאו את הכוננים שלהם עוד יותר, ואז יצטרכו לקנות עוד ועוד כוננים, ויזרימו עוד כסף לתעשיה.
נא להמתין לטעינת התגובות
