"מחצית מאוכלוסיה הערבית נמצאת מתחת לקו העוני"
דהן: הסיבה לשיעורי העוני הנמוך במגזר הערבי אינה הילודה הגבוהה, אלא אפלייתה בשוק העבודה
דהן הדגיש את חוסר שוויון ההזדמנויות שקיים בחברה הישראלית, בעיקר כנגד החברה הערבית. לדבריו, "בישראל שיעור מוסלמים גבוה ביחס לשאר האוכלוסייה המערבית, וכמחצית מאוכלוסיה זו נמצאת מתחת לקו העוני".
לדבריו, כפי שעולה ממחקרים, הסיבה לשיעורי העוני אינה הילודה הגבוהה בקרב אוכלוסייה זו, אלא אפלייתה בשוק העבודה. בעקבות זאת, הציע דהן להקים צוות משימה שיפעל למיגור האפלייה בתעסוקה ממנה סובלים ערביי ישראל.
דהן ציין עוד את שיעורי העוני ההולכים וגואים במדינת ישראל. "לא רק שיש יותר עניים בישראל גם עוצמת העוני גברה. ההכנסה הממוצעת של העניים התרחקה לאורך השנים מקו העוני", הדגיש דהן. לדבריו, כשליש מילדי המדינה עניים, והמצב רק הולך ומחמיר. הוא הדגיש כי הקיצוץ הדרמטי בקצבאות הילדים הביא את ישראל לתחתית המדינות המפותחות מבחינת הסיוע למשפחות עם ילדים.
דהן הסביר כי הגורמים העיקריים שמשפיעים על רמת העוני הגבוהה בישראל הם המעמד הכלכלי הנחות שהגיעו אליו בעלי ההשכלה הנמוכה ומידת הסיוע הכספי של הממשלה לאוכלוסייה החלשה (העובדת ושאינה עובדת). מבין ההצעות לפתרון של דהן: הנהגת פנסיה חובה, הגדלת קצבת הזקנה והצמדת קצבת הזקנה לשכר הממוצע במשק.
נקודה נוספת שהדגיש דהן עולה מנתונים שהציג חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' רוברט סולו, שאמר: "הזדעזעתי לגלות מעבודתו של דהן, שלמרות העובדה שישראל מוציאה באופן יחסי את אותם הסכומים על חינוך כפי שמדינות מערביות אחרות מוציאות - סטודנטים ישראלים נמצאים בעקביות בקצה הנמוך של עקומות ההשוואה בין תוצאות מבדקים סטנדרטיים. יש בעיה בחינוך הישראלי, ומוכרחים לפתור את החידה ולהסיק מסקנות מעשיות בקשר לשיטות החינוך בישראל".
כתגובה להתקפות על מצב החינוך בארץ, אמרה שרת החינוך, יולי תמיר כי "לא ניתן להשוות בין הצרכים של מערכת החינוך הישראלית לצרכים של מערכת החינוך במדינות אחרות. העלייה והקליטה המאסיבית בארץ, הרב תרבותיות בישראל וממדי העוני משנים את התמונה". לדברי תמיר, כ-22% מילדי ישראל חיים במצוקה תזונתית, ולכן נכנסים לכתה במצב נחיתות.
"בישראל נחשב כעני מי שחי במשפחה שבה ההכנסה לנפש היא פחות ממחצית ההכנסה החציונית לנפש בארץ. לעומת זאת באירופה אדם עני הוא זה שההכנסה לנפש במשפחתו היא פחות משני שליש מההכנסה החציונית בארצו. כלומר, להיות עני לפי ההגדרה בישראל משמע להיות מאוד עני". כך פתח את דבריו אמש (ג') חתן פרס נובל לכלכלה, פרופ' רוברט מ' סולו מאוניברסיטת MIT, בפורום קיסריה.
לדבריו של סולו, "יש הרבה עוני בישראל. כשליש מכל המשפחות, ואפילו מספר גדול יותר של יחידים (לא כולל תושבי מזרח ירושלים) הם עניים, זאת אם לא מביאים בחשבון את התערבות הממשלה. וגם אחרי ההשפעה של התערבות הממשלה, כחמישית מכל המשפחות ואחוז גדול יותר של יחידים נשארים עניים". יתרה מזו, "אחוז האנשים העניים בישראל רק הולך וגדל", הדגיש סולו.
חתן פרס הנובל אמר עוד בכנס: "אני מרגיש שלא בנוח, כפי שראוי שגם אתם תרגישו, ששתי המדינות שלנו, ארה"ב וישראל, הן בעלות שיעורי העוני הגבוהים ביותר בקרב המדינות המתקדמות, יותר מפי שניים מאלו של אומות צפון אירופה ומערבה".
כדי לצמצם את העוני ולהפחית את אי השיוויון בישראל, הציע סולו, לפעול למען חלוקה מחדש של ההכנסות. לדבריו, על המדיניות הציבורית לפעול ישירות למען חלוקה מחדש של ההכנסות ולא לנסות
לאור זאת, הציע בנאומו למצוא דרכים חלופיות לשיפור מצב העוני דרך שימור התמריצים לעבודה. לדבריו, "זיכוי המס על ההכנסה מעבודה בארץ היא דרך מעולה לעשות זאת, ואפשר לשפר כלי זה".
כמו כן, הדגיש סולו את נושא העוני בקרב ילדים בישראל. לדבריו לא ייתכן שכשליש מילדי מדינת ישראל עניים. כחלק מפתרון הבעיה הוא קרא להגבלת קצבאות הילדים. לדבריו של חתן פרס הנובל, "יש להקטין את מימדי התופעה, זאת גם במחיר של הימנעות מיצירת תמריצים ללדת יותר ילדים רק כדי לקבל את ההטבות הכספיות".
לבסוף, שב והדגיש סולו את מידת החשיבות של השקעה בהון אנושי, בטכנולוגיה ובחינוך כמנופי צמיחה שגם יובילו לצמצום הפשע. לדבריו, מעבר להשפעות השליליות הברורות של פשיעה שהיא גם תוצר של חינוך גרוע, יש לפשע מחיר כלכלי חברתי כבד. במקום לנתב כספים לאפיקים חיוביים נדרש מיסוי לשם צמצום היקף הפשיעה.
נא להמתין לטעינת התגובות
