שתי מילים: סקס וגיימינג
עלילות טלאי הסקס של GTA, מתי נראה גיבורים עם איבר ענק, מרתפי מין מקוונים, ו"קפה" לדמויות של GTA. ועוד משחקים בחצר האחורית: גיימינג עכשיו
חברת רוקסטאר נתבעה, בטענה שלא דיווחה לוועדה המדרגת משחקי מחשב על קיומן של הסצינות, ולמעשה התכחשה להן וניסתה להפיל את האשמה על מישהו אחר. כיוון שלא הסירה את הסצינות החבויות, קיבל בכך GTA דירוג מוטעה – לבני 18 ומעלה, בגלל האלימות. זאת כאשר משחקים המכילים פורנוגרפיה ודם זוכים לדירוג AO – המקבילה של עולם המשחקים ל"למבוגרים בלבד", ובדרך כלל חנויות משחקים מעדיפות שלא למכור אותם או להסתירם מאחורי וילון.
חברת Take Two, שרוקסטאר היא חברה בת שלה, הגיעה השבוע להסכם פשרה עם הרשות הפדרלית, שתבעה אותה בעניין הטלאי. למעשה, הסכם הפשרה הוא לא יותר מהנפת אצבע נוזפת לרוקסטאר בתנועת "נו, נו, נו" רפה. שיניים בטח שאין לו. הפשרה קובעת כי בעתיד, לרוקסטאר אסור לשקר ו"להעלים" פרטים כשנוח לה – עליה להודיע לצרכנים אם למשחק כלשהו יש תוכן גזעני או מיני. אם לא תעשה זאת, צפויה החברה לשלם קנס בסך 11,000 דולר על כל עותק שיימכר מהמשחק שאת פרטיו תייפה.

רגע, רגע, מה בדיוק הבעיה עם סקס במשחקי המחשב? הרי לאף אחד אין בעיה לראות סקס בקולנוע או לקרוא עליו בספרים. רק כשזה מגיע למשחקי מחשב, נדמה פתאום שמעדיפים להתייחס אליהם בצורה הכי ישירה – משחקים – ולהתעלם מכך שמרבית הגיימרים אינם ילדים אלא בני 30+. ובכל זאת, חנויות המשחקים נרתעות מלהציג משחקים למבוגרים בלבד על מדפיהן, ורשתות סופרמרקטים מחרימות משחקים אלו (כאילו שצריך אותן. כיום, בעידן האינטרנט המהיר, ניתן לקנות משחק
הצביעות הזו, בה רשתות מיתממות והופכות ליפות נפש, מרתיחה. אפילו ארגונים שמשתלחים במשחקי מחשב באופן מקצועי ומסבירים תמיד עד כמה הם משחיתים את נפשם הרכה של הנוער, מודים שאין להם בעיה עם סקס במשחקים. זו הרי אחריותם של ההורים לבדוק את תכני המשחקים של הילד הקטין שלהם, וממש לא צריכה להיות בעיה לבדוק את זה. כלומר, בהנחה שלא מדובר במשחקים של חברת רוקסטאר.
בשבוע שעבר נערכה בסן-פרנסיסקו ועידה בנושאי סקס ומשחקי מחשב. ההיענות לא היתה ממש גדולה – 150 איש. אבל הועידה הזו מעידה על כך שחברות המשחקים מגלות את הפוטנציאל הטמון במשחקים למבוגרים בלבד. באמת הגיע הזמן. עד כה, המשחקים המעטים שיצאו, עוררו את הרושם שחברות המשחקים בטוחות שאם יש בזה שדיים ושני זיונים – זה מספיק כדי שמבוגרים יתלהבו.
זה בדיוק מה שניסו לעשות עם Leisure Suit Lary: Magna Cum Laude (גרסת שנות האלפיים למשחקי "לארי" הקלאסיים), זו היתה הכוונה ב-7 Sins, וזו גם היתה אסטרטגית השיווק של Singles: Flirt up Your Life – משחק דמוי סימס למבוגרים. כל המשחקים האלה התבררו בסופו של דבר כמשחקים יבשים ולא מעניינים. למה? כי העלילה לא היתה עלילה, האתגרים לא היו אתגרים והסקס לא היה סקס (אם בכלל ניתן היה להגיע אליו). רק הכסף שאנשים שילמו על המשחקים האלה היה מוחשי מאד.
לפעמים אני מקבלת את הרושם שלא צריך אפילו להגיע לזיון כדי שיקנו את המשחק. מספיק לרמוז לאיזו פנטזיה. תראו לאן לארה קרופט הגיעה – עם נתונים חזיתיים מרשימים, פרצוף יפה ובגדים שנשארו עליה כל הזמן (פרט לטלאים פירטיים למיניהם), לארה הפכה למושא פנטזיות גברי. כמוה גם הבנות החטובות של Dead or Alive, והמתאבקות היותר מחטובות של Rumble Roses XX. גם Sexy Soccer, המיועד לטלפונים הסלולריים, נשען על הנוסחה הזו: הגיעו לביצועים טובים בכדורגל ונראה לכם תמונות של בנות יפות. לפחות הבנות שלו אינן וירטואליות.
העניין הוא שזה עובד בכיוון אחד בלבד. תראו לי משחק אחד שבו הגיבור שנקרא להציל את העולם התברך באיבר בולט. לא שרירי חזה מפותחים אלא פשוט זין ענק של כוכב פורנו, ורצוי שיהיה ארוז באזור חלציים מנומר, כי אם כבר אז כבר, בואו נלך עד הסוף. בעצם, בואו באמת נלך עד הסוף: כולם זוכרים את הבחורה משרבבת הלשון שפיתתה אותנו לשחק ב-GTA. ובכן, מה עם איזה גבר בתנוחה דומה? רק המחשבה על זה מעלה גיחוך.
מה שלמדנו והפנמנו, בין אם משוברי הקופות ההוליוודיים ובין אם ממשחקי המחשב, זה שכדי להציל את העולם, גבר תמיד יהיה בעל שרירי חזה מפותחים (אפילו גורדון פרימן של Half Life לא נראה כמו מדען רופס), ואישה – גם. ככה מתבטאת הגבריות שלו, והנשיות שלה. אלא שאצל נשים שופעות – וירטואליות או לא – הנשיות תמיד תגיע בהקשר מיני, ורצוי בביקיני קטן. מספיק להזכיר את הנסיכה ליאה מ"מלחמת הכוכבים", או לדפדף בתמונות של כל משחק תפקידים ממוצע, בו לגברים יש שריון מרהיב וכבד והנשים מסתפקות בדרך כלל ברצועות עור דקות שמסתירות בקושי את האזורים הרגישים.
בעיני מדובר בזלזול בקהל הגיימרים. כאילו שאם הגיבורה הראשית לא תיראה כמו שפנפנת פלייבוי ממוצעת, לא נקנה את המשחק או אפילו נעיף לעברו מבט נוסף. הייתי רוצה לחשוב שבגיימרים יש קצת יותר מזה.
אחרי כל כך הרבה דיבורים, הגיע הזמן למעשים. Red Light Center הוא לא משחק במובן המקובל. הוא מזכיר קצת את ה"סימס", מבחינת זה שאין בו משימות להשלים אלא דמויות שאתם מכתיבים את חייהן. הוא מתרחש אונליין, בזירה המונית בה נפגשים עשרות אלפי אנשים. מין חדר צ'ט ענק בתלת-ממד, ועם מעט מאד בגדים. בניגוד ל"סימס" על גרסאותיו השונות (כולל אלו שנועדו למבוגרים), פה כן תמצאו זוגות חד מיניים.
לדברי המפתחים, המטרה היא לאפשר לנשים מקום בטוח לחקור בו את המיניות שלהן (האינטרנט. מקום בטוח. ממש). אבל זו רק שורה שיווקית שנועדה להביא גברים חרמנים שהיו שמחים לצפות בזוג לסביות מתנשקות.
חקירה וחיטוט סקרני דווקא תמצאו פה, כשתעברו על כל מה שיש לעולם המשחק להציע – מועדוני לילה שלא יהיה אכפת להם אם תתפשטו על הרחבה שלהם, בארים אפלוליים שישמחו לאיזה ריקוד על הבאר, שני בתי קולנוע שאתם יכולים לנחש לבד מה מקרינים שם, ג'קוזי וחדר אורגיות. אפילו זונות יש בעולם המשחק הזה, וחנויות בהן ניתן לרכוש – בכסף וירטואלי – צעצועי מין שונים להתנסות.
המשחק לא דורש כישורי גיימינג מיוחדים, ועיקר הניווט בו נעשה באמצעות העכבר. ניתן להוריד את Red Light Center בחינם, אבל אם אתם רוצים סקס וירטואלי, תאלצו לשדרג את המנוי הבסיסי שלכם ל-VIP, תמורת 20 דולר לחודש.
במפתיע, החברים ב-Red Light Center לא מבקשים שיגדילו את גלריית הדמויות ויתנו להם איברי מין גדולים יותר או שדיים שופעים יותר. הם גם לא משוועים לצעצועי מין חדשים. הם דווקא מחפשים מקומות בילוי נוספים, וכמה שיותר קרובים למציאות, ואבזרים נוספים שיתנו אופי לדמות שלהם. למשל, סקייטבורד, גלשני רוח, חכות דיג ושאר פעילויות ספורטיביות, ולא במרכאות.
שוב, בדומה ל"סימס", גם פה המשתמשים יכולים לעצב חפצים לעולם המשחק, ולשלוח אותם לאתר החברה. ב"סימס" כל אחד יכול להוריד כל דבר – ב-Red Light Center המפתחים בררניים יותר, ובמקום שוק פתוח הם משלבים את החפצים במשחק עצמו, אם הם מצאו חן בעיניהם. ואולי החפצים האלה הם מה שמבדיל את Red Light Center ממשחקים אחרים שמנצלים את הצ'ט התלת ממדי: אתרים אחרים מתמקדים בסקס נטו, אחד מהם, "ג'נה הוירטואלית", גם מאפשר למי שמשלם לחוות סקס וירטואלי עם כוכבת הפורנו ג'נה ג'יימסון.
אבל תחושת הקהילה בהם פחות חזקה, וקהילה, כפי שגורסצביקה בשור, היא המפתח להצלחה של כל אתר אינטרנט – או משחק, לצורך העניין.