פישמן, השתגעת?
אקט מזהיר של יחסי ציבור, פופוליזם זול (כלומר יקר), או דוגמה אישית ראויה לשבח? אבי לן על החלטתו של אליעזר פישמן לממן מכיסו הפסדים בחברות הציבוריות שלו
אנחנו לא מכירים, ובכל זאת, מצאתי לנכון לפנות אליך, ולומר לך במלים הכי פשוטות, אכזבת אותי קשות. ממך ציפיתי ליותר.
קודם כל, עניין ההימורים. חשבתי שנגמלת מזה. הימרת על הלירה הטורקית. ההימור היה כושל. הפסדת מיליארד שקל.
זה שאתה יכול להרשות לעצמך להפסיד מיליארד שקל, לא רלבנטי.
אני, לעומתך, יכול להרשות לעצמי להפסיד אלף שקל מבלי שחשבון הבנק שלי ייחסם לנצח. האם זה גורם לי להמר על הלירה הטורקית בשווקי המטבע העולמיים? אז זהו, שלא.
למה? כי בניגוד אליך, אני לא אוהב הימורים פיננסיים. בעניין הזה אני מאוד שמרן. אולי משום שבניגוד אליך, הבנקים הגדולים לא ששים למנף אותי. ואולי בגלל שאין לי ביצים גדולות כמו שיש לך.
מי שמפסיד מיליארד שקל ולא קופץ למטה מהגג של עזריאלי, אין ספק שיש לו ביצים גדולות.
הימורים על עסקאות מטבע עתידיות הם דבר די מסוכן, אתה יודע. לא כל אחד הוא ג'ורג' סורוס. ויש הבדל תהומי בין הימור פיננסי שמניב רווחי-עתק, לבין הימור פיננסי שמסתיים בכישלון צורב.
כשאתה מהמר נכון, אתה הופך מועמד-ראוי לפרס ישראל. עדת חנפנים וטפילים תבוא ותעשה לך מסאז' לאגו במשך שעות. הם ילחשו לך באוזן כמה אתה נפלא וכמה הם מאושרים "לעבוד איתך". או בתרגום לעברית: לקבל ממך משכורות שמנות.
כשאתה נכשל, לעומת זאת, אתה הופך מועמד-ראוי לכתבות-הספד בעיתונים. הדבר הכי טוב שיכול לקרות לך במקרה כזה, שיאיר לפיד יזמין אותך
אין זו הפעם הראשונה שאתה מהמר על המגמות בשוק מטבע החוץ. לפני כשמונה שנים כבר נקלעת למשבר דומה, שיצאת ממנו בעור שיניך. בראיון למעריב הבטחת אז להפסיק את הפעילות בשוק המטבע "בגלל אי יכולת לצפות את המגמות".
חשבתי שחזרת בתשובה, ומה מתברר? חלפו שמונה שנים, ושום דבר לא השתנה. ותראה לאן זה דירדר אותך. הנה, אני קורא שבעקבות המפלה האחרונה שכרת איש יחסי-ציבור מיוחד כדי לטפל במשבר, ואתה אפילו שוקל למכור את אחזקותיך (24%) ב"ויזה כאל" ליצחק תשובה. לא חראם?
אבל הסיבה שהחלטתי לכתוב לך קשורה למה שעשית אתמול. אני לא יודע איך לנסח את זה בעדינות, אבל פשוט הגדשת את הסאה. הודעת שתכסה מכיסך הפרטי את כל ההפסדים שנוצרו בחברות הציבוריות שבשליטתך כתוצאה מעסקאות המט"ח. בסך הכל, מדובר על יותר מארבעים מיליון שקל.
אני יודע שהארבעים מיליון שקל האלה קטנים עליך. מה שמדאיג אותי הן ההשלכות הציבוריות. תגיד לי, פישמן, וסליחה על השאלה הבוטה, האם יכול להיות שהשתגעת?
לממן בהתנדבות, מכיסך הפרטי, מבלי שהחוק יחייב אותך לעשות זאת, הפסדים שנגרמו בחברות הציבוריות? אתה לא מבין שאתה חי במזרח התיכון? שאת המושג "אחריות אישית" פשוט לא מכירים כאן?
אם בעלי הון יאמצו את שיטתך הנלוזה, ויקחו אחריות אישית על השקעות כושלות שהם עושים בחברות ציבוריות, יקיץ הקץ על הכלכלה הישראלית כפי שאנו מכירים אותה. מי בכלל שמע כאן, עד אליך, על המושג אחריות אישית? אתה לא מבין שזה הרסני? תאר לעצמך, שבעלי-הון ופוליטיקאים נוספים יילכו בעקבותיך? לאן נגיע?
ובכל זאת, מגיע לך ציון לשבח על המשפט שניפקת אתמול לתקשורת: "לאורך כל חיי העסקיים לא השארתי מעולם פצועים בשטח. גדול כקטן, מהמשקיע הפרטי ועד לבנקים". אם ניפק אותו איש יחסי-הציבור ששכרת, מגיע לו חיזוק חיובי. פופוליזם זול (כלומר יקר), אבל בהחלט אפקטיבי. ואם אתה ניפקת אותו בעצמך, כל הקרדיט עובר אליך.
"מעולם לא הפקרתי פצועים בשטח", אמרת, והאסוציאציה הראשונה שעולה על הדעת היא גבעת התחמושת. הצלחת להתחבר כאן ליסודות העמוקים ביותר של אתוס הגבורה הישראלית. כמו שבורוביץ, כשהתחילה ההסתבכות של קלאברמרקט, הזכיר שהיה קצין בצבא. רק שבניגוד אליך, הוא לא מיהר לפתוח את הכיס הפרטי.
את פרס השיקום התדמיתי כבר קיבלת. לא בטוח שזה שווה מיליארד שקל, ועם כבוד, כידוע לך, לא הולכים למכולת, ובכל זאת, המשפט הזה נוגע לישראלים ישר בעצב הנכון. באיבחה קצרה בשווי 40 מיליון שקל הצלחת להזיז את עצמך ממשבצת המהמר הכושל, ולמצב את עצמך כגנרל מסור, שלא נוטש פצועים בשטח.
את פרס ישראל לכלכלה, ככל הנראה, לא תקבל ביום העצמאות הקרוב. זה משאיר בחשבון רק את פרס ישראל לדוגמה אישית. בעצם, גם זה משהו.
נא להמתין לטעינת התגובות
