צמיחה שכולה צריכה
יוסי גרינשטיין מסביר כי הצמיחה היא בזכות רמת החיים שממשיכה לטפס
כיום הצריכה הפרטית היא קטר הצמיחה, והיא תופסת את מקומו של היצוא הקפוא - מדובר בבשורה שאינה מרנינה. המשק זקוק לצמיחה עסקית, הנובעת מגידול ביצוא ולא בהכרח מצמיחה מוטת צריכה.
בתוך שנתיים התחולל מהפך מדאיג במרכיבי הצמיחה: ב-2004 נסק היצוא ב-16% והוביל את צמיחת המשק המהירה (4.4%). הצריכה הפרטית היתה אז גורם משני בצמיחת המשק. כיום המגמה היא הפוכה: המשק צומח בזכות רמת החיים הממשיכה לטפס. הצריכה לנפש נוסקת ב-8.7%, ורכישות הרכב מזנקות
לעומת זאת, היצוא מדשדש בגלל חולשת התעשיה וענפי המשק. דווקא התיירות פורחת ומכניסה למשק כסף רב, ואף ענף ההיי-טק תורם לסך היצוא, אך כל עוד ההאטה במדינות המערב נמשכת והביקושים קטנים יחסית, היצוא לא ימריא ויישאר תקוע. חלק לא מבוטל מהגידול החד בצריכה הפרטית נבע מהפחתות המסים, שתרמו משמעותית לביצועי המשק בתחילת 2006.
הפחתת מס הקנייה בדצמבר 2005, למשל, הביאה לכך שעשרות אלפי ישראל רכשו רכבים בתחילת 2006. גם הפחתת המע"מ הסמלית בספטמבר 2005 וההפחתה המדורגת במס החברות ובמס השולי הזניקו את הצריכה הפרטית ואת הפעילות העסקית במשק, והביאו את שיעור הצמיחה לרמה גבוהה זו.
ובכל זאת, למרות נתוני הצמיחה המעודדים, אסור לשכוח שבישראל 2006 המציאות לא מאירה פנים לכולם. הישראלי הבורגני הממוצע אולי חי טוב יותר, אבל הפערים החברתיים הולכים וגדלים. מי שיכול להרשות לעצמו קונה מכונית, אבל את מאות האלפים שבקושי מצליחים לגמור את החודש, הנתונים הללו לא יצליחו לשכנע.
נא להמתין לטעינת התגובות
