החברים החדשים
אחרי שנים של היעדרות הקואופרטיבים חוזרים: בתל-אביב פועל קואופרטיב של קציני ביטחון (וקולקטיב של מעצבי אופנה), בקרית-גת הוקם קואופרטיב של אמניות אתיופיות, ברחבי הארץ פועלים קואופרטיבים אורגניים ובקרוב יהיה אפילו קואופרטיב היי-טק. ובכל זאת, בחו"ל הם מצליחים יותר
לפני 50 שנה המצב היה הפוך. ישראל היתה מרכז של קואופרטיבים חזקים, כמו קו-אופ תל-אביב, קואופ צפון ו קו-אופ ירושלים, אגד, דן, אגודות חקלאיות שיתופיות רבות, סולל בונה, שיכון עובדים, המשביר לצרכן ובנק הפועלים. עברו השנים, והמגמה התהפכה. הקואופרטיבים נתפסו כמבנים כלכליים רעועים ומיושנים, ורובם עברו לידיים פרטיות (ע"ע קו-אופ צפון, שהפך ל קלאבמרקט ז"ל, או קו-אופ תל-אביב, שהפך ל ריבוע הכחול תבדל"א, המשביר לצרכן ואגד).
אלא שבשנים האחרונות אנחנו עדים לשינוי מעניין. לאט ובזהירות הופכת ההתאגדות לאפשרות שלא נדחית על הסף. עדות ראשונה לכך היא המספרים: "אם לפני 10 שנים רשמנו מדי שנה רק אגודות שיתופיות בודדות, בשנים האחרונות אנחנו רושמים למעלה מ-130 אגודות שיתופיות מדי שנה", אומר רשם האגודות השיתופיות, עו"ד אורי זליגמן. גם עורכי-הדין הפועלים בתחום מרגישים במגמה.
"מגיעות אליי יותר ויותר פניות להקמת אגודות שיתופיות", אומר עו"ד חיים פרוכטר, מומחה לדיני אגודות שיתופיות ממשרד אטיאס פרוכטר ושות'. "אפשר למצוא עכשיו אגודות שיתופיות גם בתחומים מפתיעים, כמו היי-טק או פיננסים", אומר עו"ד עופר פיינשטיין, מומחה למשפט מסחרי וקואופרציה.
לדברי אילנה לפידות, מנהלת המרכז ללימודי קואופרציה ביד טבנקין, "בארץ יש היום הבנה שהרעיון של קואופרטיבים היה מוצלח, אבל אולי לא ניהלו אותו נכון. ההבנה הזו ניכרת גם בתנועה הקיבוצית עצמה. במשך שנים התנועה הקיבוצית ראתה את עצמה כקומונה ולא כקואופרציה, ופתאום התברר שבעוד הקומונות הופכות להיות מאוד אזוטריות, הקואופרציה היא תחום עצום. 'ברית הקואופרציה העולמית' היא תנועה אדירה, שהולכת וגדלה".
לדברי ד"ר יהודה פז, יו"ר מכון הנגב לאסטרטגיות של שלום ופיתוח, חבר קיבוץ כיסופים וחבר במוסדות שונים של ברית הקואופרציה העולמית, "חברת הביטוח ה-4 בגודלה בארצות הברית, חברת הביטוח השנייה בגודלה ביפן והחברה הגדולה ביותר בסינגפור הן קואופרטיבים. רבו בנק ההולנדי הוא קואופרטיב, וכך גם בנק קרדיט אגריקול הצרפתי ובורסת הפרחים בהולנד. 40% מהדירות בשבדיה שייכות לקואופרטיב, ואפילו בעיר ניו-יורק - מעוז הקפיטליזם - יש הרבה מגורי קואופ (שהוזכרו גם בסדרה "סקס והעיר הגדולה", י .ג.)".
קשה להסביר בקליפת אגוז מה ההבדל בין קואופרציה לבין צורות התאגדות אחרות. בגדול, מדובר בשותפות שוות משקל, אשר כל חבר בה מקבל מניה אחת וכוח החלטה דומה, ובמקביל זכאי להגנה מסוימת מפני תביעות אישיות. "אחד היתרונות הוא שאם אגודה מגיעה לסוף דרכה, הרשם יכול למנות ועד ממונה שיציל אותה", אומר עו"ד זליגמן, רשם האגודות השיתופיות. עו"ד פרוכטר מציין יתרון נוסף: "קואופרטיב יכול להפוך לחברה, בלי שהדבר יהווה אירוע מס". לדברי עו"ד פיינשטיין, "בקואופרציה לכל אדם יש קול אחד, ויש ייצוג שווה למגוון דעות. בנוסף, יש בעולם קואופרציות חזקות עם אג' נדה כלכלית של תמיכה בקואופרציות אחרות".
בארץ קיימים שני סוגי קואופרטיבים: הוותיקים, שקמו על בסיס אידיאולוגיה סוציאליסטית וחלק גדול מהם נמצא כאמור בתהליך הפרטה בשנים האחרונות, והקואופרטיבים הטריים, שהמניע להקמתם הוא כלכלי-שוויוני. חלקם, יש לומר, קשורים בצורה זו או אחרת לקואופרטיבים הוותיקים (למשל מפעלים קיבוציים). אבל חלק מההתארגנויות מפתיעות למדי, כמו קבוצת אנשי היי-טק שמתאגדים לקואופרטיב כדי לקדם יחד מוצרים שפיתחו, או קואופרטיב של קציני ביטחון או של אמניות.
בחלק מהמקרים מרכז הקואופרציה מממן את ההקמה, מה שמהווה תמריץ לבחירה בדרך ההתאגדות הזו. אבל המניע העיקרי, ברוב המקרים, הוא רצונם של העובדים בניהול עצמי. זהו המקרה של "שומר ישראל", קואופרטיב שמירה שהקימו קב"טים וקב"טיות יוצאי חבר העמים לפני כשנתיים וחצי.
בוריס שלומנזון, אחד המקימים, מספר: "עבדתי במחלקה לזיהוי פלילי בגרוזיה, אבל כשעליתי לארץ לא היתה לי הרבה ברירה והייתי קב"ט בחברת ביטחון. היום אני חבר בקואופרטיב. אנחנו 25 איש, והתעריף
דוגמה אחרת היא מתפרת עצמאות במצפה-רמון. אחרי ששקע האבק על מאבק העובדות לקבל לידיהן את ניהול המפעל, ואחרי עזיבת מובילות השינוי, המתפרה פועלת זה כ-5 שנים כקואופרטיב שמייצר חולצות עבור צה"ל. "פה אני מרגישה שזה שלנו, ואנחנו מתפרנסות בכבוד", אומרת מרים פלוס, יו"ר האגודה השיתופית ועובדת במפעל. היום יש במפעל 52 עובדות, 17 מהן חברות האגודה והשאר שכירות.
סיבה נוספת לעליית כוחם של הקואופרטיבים היא הארגונים החברתיים. עמותת "סינגור קהילתי", למשל , הקימה קואופרטיב מזון בירושלים, שמפעיל סופרמרקטים לצריכת מזון משותפת כחלק מעיצוב תודעה חברתית. קואופרטיב אחר הוא זה של תנועת "אחותי - למען נשים בישראל", הפועל בקרית-גת ומעסיק עולות מאתיופיה שיוצרות אמנות ואופנה.
מרקע דומה צמחו גם הקואופרטיבים האורגניים, שרוכשים מוצרים באופן ישיר מהחקלאים, כדי להוריד את מחירם מצד אחד ולתגמל את המגדלים מצד שני. בקואופרטיב התל-אביבי, למשל, שאינו רשום כאגודה שיתופית, חברים כ-40 איש בני 45-25. לדברי יואב אגוזי, "בנוסף להוזלת העלויות לנו ולחקלאים, ההתארגנות מעודדת שיתוף וקשרים חברתיים, זו תרבות צריכה שהיא חברתית ותומכת". אבי לוי, שנמנה עם המייסדים, אומר כי "כל מי שנהנה מהשירות תורם משהו, וכך אפשר להפעיל מערך גדול במאמץ קטן של כל אחד".
ולפעמים איחוד הכוחות יוצר התאגדות שאיננה קואופרטיב - כדוגמת "קולקטיב 6940", שיתוף פעולה בין כ-20 אמנים, יוצרים ומעצבי אופנה ממתחם "גן החשמל" בתל-אביב. מטרת הקולקטיב היא לייצג את האזור מול העיריה, ולהביא את המתחם והעסקים שבו לתודעת הציבור, באמצעות פרסום למשל.
קו-אופ ירושלים גם היא דוגמה למיזם משותף שהצליח. בניגוד לקו-אופ צפון וקו-אופ תל-אביב שנמכרו, היא המשיכה את דרכה כאגודה שיתופית. זה שנתיים שהיא נמצאת במגמת התרחבות, ובאחרונה אף הפכה לרשת ארצית.
ובכל זאת, כדי לצנן את ההתלהבות, המצב בישראל רחוק מלהזכיר את המצב בעולם. חלק מהאגודות השיתופיות קמות לצורכי מס. קואופרטיבים אחרים נתמכים כלכלית על-ידי ארגונים חברתיים או ההסתדרות. הראשונים להודות בכך הם אמציה רייז, מנהל "קרן תנופה לצמיחה", קרן הסתדרותית שתומכת בקואופרטיבים, ומיכה ברנר, יו"ר מרכז הקואופרציה בישראל.
"נכנסתי לתפקיד לפני שנה וחצי עם רצון להחיות את המושג שנקרא התארגנות קואופרטיבית", אומר ברנר, "יש התרחשות רבה מתחת לפני השטח, אבל התחושה היא שבשנים האחרונות לא רק שלא מעודדים את הנושא בארץ, אלא מנסים להעלים אותו. בעולם יש עלייה גדולה בהקמה ובפעילות של קואופרטיבים, ובארץ לא מכירים בכך שיש להם זכות קיום". רייז מצר על כך שחלק מהקואופרטיבים החדשים כלל לא מצטרפים למרכז הקואופרציה. "למרות שיש עלייה במספרם, אני לא רואה עלייה בתודעה הציבורית ובפעילות של הקואופרטיבים", הוא אומר.
לדברי עו"ד חיים פרוכטר, "יש הרבה מאוד קשיים משפטיים בניהול קואופרטיב, שנובעים מכך שפקודת האגודות השיתופיות רוצה להתאים את עצמה לקואופרטיבים המסורתיים - למשל אי-האפשרות לתת ייפוי כוח לצורך הצבעה. מערכת המשפט עוד לא שדרגה את מערכת החוקים והתקנות כך שתתאים לימינו".
"נושא הכלכלה החברתית בכלל, והקואופרטיבים בפרט, מוכר מאוד בעולם וכמעט לא מוכר בארץ", אומר ד"ר יאיר לוי, מומחה לכלכלה חברתית, "הקואופרטיבים הם מודל כלכלי-חברתי בפני עצמו. בניגוד לשיטה הקפיטליסטית, מקסום הרווח על ההון המושקע לא יכול להיות הדגל הראשי של קואופרטיב; קואופרטיב הוא ארגון של חברים ולא של משקיעים, בניגוד לשותפות או לחברה.
"הקואופרטיב גם מנוגד להיררכיה, והוא לא פטרנליסטי - הוא לא מושיט יד ועוזר לחלשים מתוך רחמנות. בעולם הקואופרטיבים מצויים בצמיחה, בארץ-הם עדיין לא מצליחים להגיע לתודעת הציבור".
בחו"ל, למשל, פועלים בנקים כקואופרטיבים, כשההבדל המהותי הוא שמטרת הבנק היא לשרת את עסקי החברים ולא לצבור רווחים (מה שמבטיח עמלות מופחתות, למשל). מיזם אחר שמקובל בחו"ל הוא "מגורי קו-אופ": האגודה מספקת שירותי בנייה במחירי עלות, הבעלות על הדירות נשארת בידיה, וכל דייר מחזיק במניה שוות ערך לשווי הדירה.
בימים אלה מגובשת בארץ הצעת חוק האיגוד השיתופי, שאמורה לתת מענה לבעיות המשפטיות שמסרבלות כיום את התנהלות האגודות השיתופיות. "אין לי ספק שברגע שיהיה קובץ חוקים ברור ומתאים יותר לימינו, הדבר ישפיע לטובה על ההתאגדויות", אומר רשם האגודות, אורי זליגמן. בינתיים, למרות ההתעוררות, המרחק בינינו לבין מונדרגון הוא יותר מכמה שעות טיסה.
נא להמתין לטעינת התגובות
