גאונים של אמא
הם מבריקים, מחוננים ויצירתיים – ועדיין לא סיימו את התיכון. בזמן שחבריהם מנהלים חיים טיפוסיים של בני נוער, הם שוקדים על פריצת הדרך של המחר. קבלו את משתתפי התחרות "מדענים צעירים" – דור העתיד של מדעני ישראל
התחרות תתקיים במוזיאון המדע בירושלים במשך שלושה ימים החל ב-20 במרץ, וטקס ההכרזה על הזוכים יתקיים בבית הנשיא ב-22 בחודש. הזוכה בפרס הראשון יקבל מלגה ללימודים במשך שנה במוסד להשכלה גבוהה בארץ, והזוכים במקומות השני והשלישי יזכו במלגת לימודים חלקית מטעם אינטל. "אנחנו חושבים שתחרות כזו חשובה במיוחד, כי היא מאפשרת לעודד ולחשוף את אותם תלמידים במערכת החינוך שלא מסתפקים רק בלמידה המובנית של רכישת ידע ועמידה במבחנים, אלא לוקחים על עצמם מחקר מדעי בהנחיית אנשי אקדמיה", אומרת מיה הלוי, מנהלת מוזיאון המדע בירושלים, "התחרות היא שיאו של תהליך, והיא כוללת עבודות מרתקות של דור העתיד של מדעני ישראל".
בתחרות משתתפים 61 בני נוער מאזורים שונים בארץ, שמציגים 40 עבודות בתחומי מדעי החיים, מדעי החברה, טכנולוגיה, מתמטיקה ועוד. בזמן שחבריהם לתיכון מעדיפים ללכת לים ולצאת למסיבות, בני הנוער הללו שוקדים על פיתוחים והמצאות יוצאי דופן, שמוכיחים כי עתיד המדע הישראלי ורוד מתמיד. הנה כמה מההמצאות והפיתוחים המקוריים והמוצלחים ביותר שיציגו גאוני הדור הצעיר בתחרות.
• שם: שירן רוט, עידן חריטן ומתן גולן
• גיל: 17.5
• המחקר: בדיקת תרופה פוטנציאלית לפסוריאזיס.
"מחלת הפסוריאזיס היא מחלה קשה, ורבים סובלים ממנה", מספרת מתן גולן מקריית החינוך ברופין, "מדובר במחלה דלקתית כרונית של העור, עם התקפים חוזרים. במחלת הפסוריאזיס הגוף תוקף את עצמו, ותאי העור מתחלקים במהירות גבוהה, דבר הגורם לקשקשת של העור. כדי למצוא תרופה מתאימה למחלה צריך לפסול חומרים רעילים שבהם לא נוכל להשתמש ליצירת התרופה".
במסגרת פרויקט של בית-הספר הצטרפה הקבוצה של מתן למעבדות חברת טבע, שם נבדקה
• שם: נעמה למברג
• גיל: 17.5
• המחקר: קליטת שתלי רקמת שחלה בגוף חי.
"מטרת המחקר שלי היתה לפתח שיטה שתסייע לנשים לא לאבד את פוריותן עקב טיפולים במחלת הסרטן", מספרת נעמה למברג בת ה-17.5 מהתיכון למדעים ואמנויות בירושלים. כדי לשמור על הפוריות, ניתן להוציא רקמת שחלה בטרם החלו הטיפולים נגד הסרטן, להקפיאה ולהשתיל אותה לאחר הטיפול. "בניגוד להשתלת לב, למשל, שם מחברים את כלי הדם, בהשתלת שחלה צריך להמתין להיווצרות כלי דם בצורה עצמאית. במהלך 72-48 השעות הראשונות אחרי ההשתלה, השחלה עדיין לא מקבלת אספקה סדירה של חמצן והיא נפגעת", אומרת נעמה, "כדי לזרז את קליטת השחלה ולסייע בשמירה על פוריות האישה צריך לקצר את זמן ייצור כלי הדם".
הפתרון, לפי נעמה, טמון בשתי פעולות: הגברת כמותו של הוויטמין E בגוף, והשתלת השחלה ברקמת פצע: "לרקמת פצע יש תכונות שמזרזות יצירה מוגברת של כלי דם חדשים. ערכנו ניסויים בעכברות, השתלנו להן שחלה ברקמת פצע שיצרנו בשריר הרגל והזרקנו להן ויטמין E. התוצאות היו מרשימות: חל שיפור של 32% בקליטת השחלה לעומת עכברות שאצלן הושתלה שחלה באופן רגיל". מתי יתחילו לערוך ניסויים בנשים שעוברות טיפולים נגד סרטן? "כבר התקבל אישור של ועדת הלסינקי לביצוע השתלת שחלות בבית-החולים איכילוב בתל-אביב, ואני מקווה שהפיתוח הזה יסייע לנשים רבות ככל האפשר לשמור על הפוריות".
• שם: שיפאא מחמיד
• גיל: 18
• המחקר: גילוי גיל המים.
"המים הם משאב חיוני שבלעדיו אי-אפשר להתקיים, אך מים עתיקים יכולים להתערבב עם מים חדשים ולזהם אותם", אומרת שיפאא מחמיד בת ה-18, שלומדת בתיכון מקיף באום אל-פאחם, ומסבירה כי את גיל המים ניתן לאתר בעזרת מדידת כמותו של פחמן-14: "כאשר לוקחים דגימת מים ובודקים את כמות הפחמן-14, אנחנו מוצאים כמות עכשווית וצריכים להעריך את הכמות ההתחלתית שהיתה במים ברגע שהגיעו לאקוויפר. כדי לדעת מהי הכמות ההתחלתית של הפחמן-14, בחרתי לבדוק את השכבה הבלתי רוויה באדמה".
כדי לבצע את המחקר נעזרה שיפאא בחוקרים ממכון ויצמן. "בתחילת המחקר היו לי הרבה חששות, אבל החוקרים קיבלו אותי יפה ועזרו לי במחקר", היא מספרת, "אני אוהבת מאוד מדעים. רציתי להתעסק בפיזיקה, לעשות ניסויים ולהיכנס למעבדות. המחקר הזה הוא בעצם מעבר מתקופת התיכון לתקופה האקדמית". זכית לתמיכה מהמשפחה ומהסביבה? "באום אל-פאחם יש מרכז שעוסק בפיזיקה, ושם עודדו אותי. המשפחה שלי גאה בי מאוד וגם החברים. אני מקווה שבעתיד אגיע לאוניברסיטה, ושם אמשיך במחקר".
• שם: אריה כהן
• גיל: 16
• המחקר: מטוס חלל.
"מאחר ששיגור מעבורות חלל הוא יקר ולא בטיחותי, החלטתי לשלב מנוע סילון ומנוע רקטי, דבר שיאפשר טווח טיסה בלתי מוגבל. מטוס שיצויד במנוע כזה יוכל לשנות את יעד הטיסה ולהפוך למעין מעבורת חלל", מספר אריה כהן בן ה-16, תלמיד במכללה הטכנולוגית של חיל האוויר. ההמצאה שלו אולי נשמעת כמו מדע בדיוני, אבל כהן כבר רשם אותה כפטנט בארצות הברית. לדבריו, המנוע החדשני עשוי להוות פריצת דרך בחקר החלל. "כשקובעים שיגור של מעבורת חלל, מדובר בהוצאה כספית גדולה ובתכנון קפדני, והשיגור כרוך בסכנות בטיחות", הוא מספר, "בעזרת המנוע הזה ניתן יהיה לשנות את תפקוד הכלי – ממטוס למעבורת חלל – תוך כדי טיסה.
"בניתי דגם באורך 3.5 מטרים , חצי מהאורך האמיתי של המנוע. אנשי מקצוע מתחום הנדסת התעופה בחנו את התוכניות ואמרו שהדבר בהחלט אפשרי, ואין מכשול בייצור של המנוע". כבר אפשר להתחיל לארוז לקראת סופשבוע בירח? "עדיין צריך לשפר את החומרים שמהם בנוי המנוע. הבעיה היא שבישראל כמעט אין אמצעים לפתח ולבדוק מנועים כאלה. בעתיד אני מקווה לסגור עיסקה עם חברת תעופה גדולה, ואולי יום אחד לראות את המנוע שלי בתוך מטוס של חיל האוויר הישראלי ".
• שם: רותם רייס וגרשון פוקשנסקי
• גיל: 17.5
• המחקר: גיבוי לווינים.
עבודת המחקר של רותם רייס ו גרשון פוקשנסקי בני ה-17.5, מבית-הספר להנדסאים שליד אוניברסיטת תל-אביב, היא חלק מפרויקט גדול לבניית צמד לוויני "פיקו", שיתקשרו בטכנולוגיית בלו-טות'. " אנחנו בונים מערכת שמגבה
נתונים מלווינים", מספר רותם, "ללווין יש אורך חיים מסוים, בערך 80 שנה, וכשהוא קורס כל המידע שבו נעלם - לכן יש צורך לגבות אותו". מערכות הגיבוי הקיימות היום, מספר רותם, הן גדולות ואינן משדרות את המידע ברציפות. כתחליף לטכנולוגיה הנוכחית בנו רותם וגרשון שתי מערכות, קוביות שמשקלן קילוגרם אחד, הנמצאות במרחק קטן זו מזו ומדמות מערכת תקשורת שתיושם בלווינים.
"אם כיום לווינים כאלה משדרים לארץ במשך 12 דקות ביממה, התקשורת במערכת שלנו רציפה בזכות טכנולוגיית הבלו-טות'", מסביר רותם, "במקום לווין אחד שבו נמצאות כל המערכות - דבר שיכול להיות הרסני אם הלווין קורס - ניתן יהיה לשלוח כמה לווינים קטנים המשתמשים במערכת התקשורת שלנו, כשלכל אחד מהם משימה משלו". לדבריו , שימוש במבנה של לווינים קטנים המחלקים ביניהם את משימות המחקר, בתוספת מערכת תקשורת בין הלווינים, ימנע איבוד מידע חיוני שהגופים הללו אוספים, ויסייע במחקר.
• שם: מארק חרפקוב וולדימיר קופרמן
• גיל: 18
• המחקר: שירות הכוונה לעיוור.
"רצינו לפתח מערכת שתאפשר לעיוור לראות", מספר מארק חרפקוב, בן 18 מתיכון אורט ביקנעם, "בחנו את המוצרים המיועדים לעיוורים ומצאנו שיש מגוון רחב, ממקל ועד מערכת חיישנים, אך לא ראינו מוצר דומה, לכן החלטנו לפתח אותו". עם חברו ללימודים ולדימיר קופקמן תכנן מארק מערכת המורכבת ממצלמה דיגיטלית המותקנת על זרוע רובוטית זעירה, אשר מחוברת לטלפון סלולרי.
המצלמה, שנצמדת לבגדו של העיוור, מצלמת את המתרחש סביבו ושולחת את המידע למחשב דרך הטלפון הסלולרי. התמונה מתקבלת במחשב ומעובדת על-ידי אדם רואה, שמסוגל לספק "שירות ראייה" לכמה עיוורים. "נניח שעיוור נמצא בחנות בגדים, בקניון, ברחוב", מדגים מארק, "הוא יכול להפעיל את המערכת ולקבל מידע על צבע החולצה, השלטים ברחוב, צבע הרמזור, ובאופן כללי זה יאפשר לו להתמצא טוב יותר בסביבה".
נא להמתין לטעינת התגובות
