למכירה: קניון בהרצליה פיתוח
מוטי זיסר, הבעלים של קניון ארנה, מנהל מו"מ למכירתו עם שלוש קבוצות משקיעים, תמורת 150 מיליון דולר - שנתיים וחצי בלבד לאחר שנפתח
על-פי הערכות של גופים אשר גילו עניין בעיסקה, היקף ההכנסות השנתי מהקניון מגיע ל-10.75 מיליון דולר ברוטו. על-פי אותן הערכות, השווי הכלכלי הממשי של הקניון אינו עולה על 100 מיליון דולר, אך ניתן יהיה לקבל את המחיר הגבוה לאור העלייה החדה במחירי מרכזי הקניות.
הקניון, שהוקם לפני כ-5 שנים, מוחזק על-ידי חברת אלסינט, חברה-בת בבעלות מלאה של אלביט הדמיה, אשר בבעלות מרכזי שליטה. במרס הקרוב ייפתח בקניון סניף של רשת המעדניות טיב טעם, אשר מוכרת מזון לא כשר.
אחת ההערכות היא שזיסר, שהינו שומר מסורת, מוכר את הקניון בגלל אילוצים הלכתיים וכן מסיבות עסקיות, זאת לאחר שהגיע למסקנה כי אחזקתו לאורך זמן אינה כדאית. זיסר סירב להתייחס לידיעה.
לפני כשנתיים וחצי זומנה חבורת עיתונאי כלכלה ושיווק לחזות בפלא המסחרי שטרם נראה כמותו בישראל, ונקרא קניון ארנה. הסיור המודרך בין החנויות, נערך בליוויו של המדריך הצמוד מוטי זיסר ועורר התרגשות. מילים כמו "לאס וגאס", "הרפתקאות חדשניות לילדים" ו"השקעה כספית שלא נראתה בעבר" נזרקו לחלל האוויר.
שנתיים וחצי לאחר מכן, הקניון לא מצליח לספק את הסחורה, ומה שהיה אמור להיות ספינת הדגל של הקניונים בישראל, סובל היום מהכנסות נמוכות למ"ר, עסקים שמתחלפים בתדירות גבוהה יחסית, ומרמור של בעלי חנויות. אז מה בעצם גרם לכך שהקניון לא התרומם כפי שציפו? ראשית, תמהיל החנויות לא עקבי. בעוד שבקנין רמת אביב למשל, מרבית החנויות, החל בכאלה שמציעות כלי בית וכלה בחנויות בגדים, פונות במיצוב ובתמחור לקהל מהמעמד הבינוני-גבוה.
כך למשל, יש בארנה כמה חנויות בגדים יוקרתיות, אבל מרבית האחרות הן עממיות יותר. יש חנויות נעליים יוקרתיות, כמו "מרי", אך גם חנויות עממיות יותר כמו "נעלי מרקו". נשים שקונות ברמת אביב לא ייהנו מהמבחר שיש בארנה, ואלה שמחפשות בגדים פשוטים יותר, יעדיפו מקום שאינו מזוהה עם יוקרה, ומציע
חנויות העוגן שנפתחו בקניון, כמו סופר פארם וקסטרו, לא שימשו כמנוף להבאת הקונים, שכן הפריסה שלהם רחבה ממילא, ובכל קניון או מרכז קניות כמעט אפשר למצוא סניף, אזלמה להרחיק עד ארנה. האטרקציות לילדים שהובטחו, נפתחו באיחור, והתגלו כפחות אטרקטיביות מהמצופה ואולם ההופעות שאמור היה לארח אירועי מוסיקה ותרבות, לא עשה כן.
דרכי ההגעה לקניון היו בעייתיות, היות שלא היתה תחבורה ציבורית זמינה, מה שהקשה על קהל של צעירים להגיע למקום. התוצאה היתה, פדיונות נמוכים למ"ר, חנויות שהתחלפו בתדירות גבוהה ובעיקר קהל מזמדן שהגיע לבלות במרינה, אך לא לקנות.
מי שיקנה את הקניון, יצטרך לטפל בכל המשתנים הללו. ראשית, להחליט לאיזה קהל יעד הוא פונה: אמהות, צעירים, קהל עממי, גבוה? בהתאם לכך, יש לשנות את תמהיל החנויות במקום, ולבסס פעילות נוספת שתתאים לאותו קהל, ומקפלת בתוכה את כל התחומים: ביגוד והנעלה, מזון, תרבות פנאי ובית. רק מיצוב אחיד, מסר אחיד ותמהיל אחיד, יוכלו ליצור קהל נאמן לקניון, שיעדיף אותו על פני המתחרים, קניון שבעת הכוכבים וקניון רמת אביב.
נא להמתין לטעינת התגובות
