ורדי, תעשה לי סטרטאפ
ב-1994 יוסי ורדי נתקל לראשונה באינטרנט. מאז, הוא הספיק לשנות את פניה והשתתף בעסקת הספקטקל של ICQ. פרק מתוך הספר "בלי כפית של כסף"
בסוד העניינים של מיראבליס הוכנס ורדי כחודש אחרי שארבעת היזמים הצעירים החלו לפתח את התוכנה. הוא הוזמן לביתו של אמנון אמיר, ושם פגש לראשונה את ICQ. אחד הבחורים הלך לחדר השני, התחבר אל התוכנה וכך יכול היה ורדי לראות מתי הוא מתחבר ומתנתק. ורדי נדהם והבין שיש לו ביצת זהב בין הידיים. הוא גייס מספר משקיעים, וידע שכל החוכמה תהיה להקדים את השוק ולמכור את החברה ברגע שיהיה ביקוש בריא ותגיע הצעה ששווה לחכות לה.
"לכל מדיה חדשה שהופיעה עד היום, גם הרדיו וגם הטלוויזיה, היה אותו דפוס התנהגות", סיפר בראיון לגלובס מספר חודשים אחרי המכירה. "תחילה נכנסת טכנולוגיה פרימיטיבית לחובבים ומשוגעים לדבר, אחר כך היא משתפרת ומאומצת על ידי חוגים רחבים יותר, ובנקודה מסוימת היא הופכת ממשחק לניצנים של משהו עיסקי. ברגע שראינו שחל גידול פרוע לגמרי במספר המשתמשים, נפל אצלי האסימון ואנו התחלנו להתעסק רק בדבר אחד - איסוף משתמשים".
מהיום הראשון שורדי נכנס להרפתקה של מיראבליס, היה ברור לו שמדובר בחברה שנולדה כדי להימכר ולא להמשיך לחיות כגוף עצמאי. "הבנתי שבנקודה מסוימת חברות גדולות כמו יאהו ואמריקה און ליין יתחילו לחפש כמויות גדולות של משתמשים", סיפר באותו ראיון. "כל הנתונים הצביעו על כך שמה שהתרחש בענפי המדיה האחרים, עומד להתרחש גם כאן - קונסולידציה של הענף. אמרתי לשותפים שלי, שברגע שהקונסולידציה הזאת תקרה - אנחנו נחכה שם עם מוצר מוכן. הרגע למכור הגיע כשראיתי כל מיני עסקות שהחלו לקרות באינטרנט, וכמה רכישות החלו לתת אמת מידה למה שקורה בשוק".
תחילתו של הסיפור היתה כאשר אריק ורדי, יאיר גולדפינגר, ספי ויגיסר ואמנון אמיר פיתחו את התוכנה המאפשרות לראות מי מחבריך מחובר לאינטרנט ומי פנוי לשיחה על גבי הרשת באמצעות העברת מסרים מיידים. התוכנה הזאת הפכה את האינטרנט מסתם ספרייה וירטואלית שבה המשתמש מדפדף בין אתר לאתר, למעין בית עם קירות ותקרה שבו מתגוררת קהילה אינטראקטיבית של אנשים אשר מסוגלים לתקשר ביניהם בכל מקום בעולם.
ארבעת היזמים הצעירים, שאהבו לכנות את עצמם "פריקים של האינטרנט", גייסו הון התחלתי של כמה עשרות אלפי דולרים בשלהי שנת 1996 והחלו לעבוד כמו מטורפים בכדי לפתח את התוכנה. ורדי האב היה ראשון המשקיעים, ועם הכסף שהוא הזרים, הם הקימו חברה והחלו לגייס אנשים. עם סיום הפיתוח הראשוני הגישה מיראבליס בקשה לפטנט, ולאחר מכן נסעו ארבעת המייסדים לסאניוול שבקליפורניה כדי לחבר את המערכת לרשת האינטרנט העולמית. במשך שבועות הם חיו שם כמו בצוללת: ישנו, אכלו ועבדו בחדר קטן בסאניוויל ועמלו ללא הפסקה בפיתוח גרסאות מתקדמות של התוכנה, בהן ניתן היה למצוא מרכיבים חדשים שהפכו אותה לכלי יותר שימושי ואטרקטיבי.
יוסי ורדי, שהגיע אל החברה עם שנים של ניסיון בשוק הציבורי והפרטי, הביא איתו לא רק את הניסיון, אלא כאמור גם רשת גדולה מאוד של קשרים ענפים. הוא גייס לצורך הפעילות של החברה עד למכירתה 3.2 מיליון דולר מכמה אנשי עסקים מנוסים ובהם אברהם ביגר, איתן רף, יאיר שמיר, הארווי קרוגר, עמי אראל, דן פרופר, וכן מגופים מוסדיים כמו אריסון טכנולוגיות וקרן שלום.
ההצלחה של ICQ לא איחרה לבוא. המייסדים הצעירים בנו פונקציות שגרמו למשתמשים שהורידו את התוכנה למשוך אליה משתמשים חדשים. היקף ההורדות גדל כמו אש בשדה קוצים, ובעת השלמת העיסקה עם AOL הגיעה כמות המשתמשים הרשומה ל 12.6 מיליון. שבע שנים אחרי המכירה, מתקרב כאמור מספרם ל-400 מיליון.
אחד הדברים הבעייתיים שמודל הכלכלה החדשה הביא איתו הוא הקושי לתמחר חברות דוט.קום. בעוד שלחברה מסורתית ניתן בקלות יחסית להדביק הערכת שווי, לפי
"זה לא כמו למכור אוטו לפי מחיר המחירון", מסביר אריאל ירניצקי, שהצטרף למיראבליס ב-1997 וניהל את החברה מספר שנים לאחר המכירה. "מחיר המכירה והזמן שבו היא תתבצע, לא היו עניין טריביאלי בכלל. יוסי קלט מהר שתג המחיר ייקבע לפי מספר המשתמשים. הוא ניהל את המשא ומתן ביד רמה והמציא ז'רגון שלם של מודל תמחורי שכלל פרמטרים שונים, כגון אי תמחור משתמשים כפולים שהורידו את התוכנה פעמיים ואחרים".
"סימנתי את AOL ואת מיקרוסופט כמועמדות פוטנציאליות לרכישה", מספר ורדי. "בכל פעם במהלך 1997 שראיתי את סטיב קייס, מנכ"ל AOL, בכנסים ובתערוכות, דחפתי אליו פתק עם מספר המשתמשים שהגענו אליו. בכל פעם הפתק היה עם מספר משתמשים יותר גבוה. בינואר 1998 פגשתי את קייס פעם נוספת בוועידת דאבוס, כשהפעם על הפתק התנוסס המספר 8,000,000 משתמשים. הפעם קייס הבטיח שיקנה את מיראבליס, רק בתנאי שאפסיק לדחוף לו את הפתקים האלה", הוא מספר בצחוק. אחרי המכירה הם הפכו לחברים טובים מאוד.
הפתקים שוורדי העביר לקייס לא היו הדרך היחידה בה ניסה למשוך את תשומת הלב של הרוכשות הפוטנציאליות. כאשר מספר המשתמשים ב-ICQ הלך וגדל, החל ורדי לחשוף את החברה לעיתונות. המטרה היתה ליצור רעש תקשורתי ולהראות כיצד בסיס המשתמשים בתוכנה גדל במהירות מסחררת.
ואכן, AOL ניגשה לשולחן המשא ומתן, החלה לנהל מגעים קדחתניים עם ורדי והעמידה לצורך הדיונים סוללה של עורכי דין מיומנים. ראשית ביקש ורדי מ-AOL סכום של 150 מיליון דולר. האמריקאים סירבו, אך ורדי שמר על קור רוח ולא התפתה להוריד את המחיר. הוא ידע שיוכל לקבל הצעות טובות יותר בהתבסס על עסקות דומות שנעשו בארצות הברית.
לא עבר זמן רב עד שורדי העלה את דרישתו ל-225 מיליון דולר. לאחר שנענה בשלילה, הודיע שהמחיר כעת עומד על 300 מיליון דולר. "בכל יום שעובר, המחיר שאתם נדרשים לשלם עולה בהתאם לכמות המשתמשים שגדלה", הוא אמר לצוות המשא ומתן מטעם AOL. כאשר כמות המצטרפים ל-ICQ המשיכה לגדול, הבינו ב-AOL שאין טעם להתמהמה עם ההחלטה, כי אכן המחיר הולך ועולה בהתאם לנוסחה "משתמש שווה כסף". הם הוציאו את פנקס הצ'קים והשאירו לורדי ולשותפיו הצעירים צ'ק שמן בסך 407 מיליון דולר (287 מיליון דולר במזומן בעת חתימה ההסכם, והיתרה שולמה בהתאם לעמידה באבני דרך בארבע השנים שאחרי המכירה).
העקשנות שגילה ורדי במהלך המשא ומתן דרשה לא מעט אומץ, או אולי אפילו חוסר אחריות, כאשר מתחשבים ברמת האי-ודאות הגדולה שבה הוא פעל. ורדי חשש ש-AOL מנהלת משא ומתן רק כדי להכיר יותר את הטכנולוגיה של מיראבליס ולגלות כיצד החבר'ה הישראלים מצליחים למשוך כל כך הרבה משתמשים. הוא גם חשש שאחד המתחרים של ICQ יסיים תהליך של רישום פטנטים ויתקע בכך מקל בגלגלי החברה. ובנוסף, הוא גם חשש שהקונה הפוטנציאלי יחליט לפתח בעצמו תוכנת מסרים מיידיים, כפי שמיקרוסופט עשתה מאוחר יותר עם התוכנה הקרויה "MSN מסנג'ר".
אחד הדברים שעזרו לוורדי במהלך המגעים עם AOL, היה הדרישה שיוכל לשאת ולתת עם גופים אחרים במקביל ולא לחתום מסמך בלעדיות. ורדי ניהל במקביל מגעים עם מיקרוסופט, יאהו ו-AT&T וקיבל מכל אחת מהן הצעות מחיר שונות. לרוע המזל, פרטי המשא ומתן בין מיראבליס ל-AOL דלפו לעיתונות הישראלית, ויצרו מצב מביך שהיה עלול לגרום לפגיעה ביחסי האמון שנוצרו ב-AOL כלפי מיראבליס.
"היה לנו מסמך סודיות עם AOL, אך מאופן הפרסום בעיתונות הבנתי שהדליפה הגיעה מהצד שלנו", מספר ורדי. "פניתי לעורכי הדין שלנו ואמרתי להם שאני מתכוון להודיע ל-AOL שאנחנו נושאים באחריות. הם לא אהבו את הרעיון, אך הסברתי להם שמדובר במערכת יחסים עם אנשים שהולכים לשים לנו על השולחן 400 מיליון דולר עבור משהו שאי אפשר לבעוט לו בצמיגים, ושחשוב לשמור על מערכת יחסים תקינה איתם כדי שהם יידעו שהם יכולים להאמין לנו".
קן נובק, סגן יו"ר AOL שנכנס באותו זמן לבקשתו של סטיב קייס לנהל את המשא ומתן ולחתום על העיסקה, דווקא קיבל את ההדלפה הזאת בהבנה. הוא אמר לורדי שכאלו דברים קורים ושכדאי להמשיך הלאה בשיחות. עם זאת, נובק ביקש מוורדי שבעקבות הדליפה הוא ינהל מעתה את המשא ומתן עם AOL בצורה בלעדית. ורדי הסכים לבקשה הזאת, ואמר שימלא אותה - כל עוד תהיה התקדמות במשא ומתן בין הצדדים. השניים הסתפקו בלחיצת ידיים ולא חתמו על מסמך מחייב.
"במחשבה לאחור, אני יודע שיחסי האמון שנבנו ביני לבין ורדי במהלך הפגישה שלנו, עזרו לשנינו היטב. אני מאמין שלחיצת היד והמילה של ורדי גרמו ל-AOL להיות הרבה יותר מוגנת מכל מסמך שעליו היינו חותמים", הסביר נובק בכנס בתל אביב בשלהי 2004. "אחרי חתימת העיסקה, ורדי הסביר לי שהאמון שנוצר בינינו, גרמו לו ולצוות שלו להאמין שהמשא ומתן שניהלנו עימו נעשה בתום לב ולא מתוך מטרה ש-AOL תנצל את מיראביליס".
בימים האחרונים לקראת סגירת המשא ומתן, יצאו עורכי הדין שומרי המסורת לחופשת חג השבועות, וּורדי המשיך לשאת ולתת עם AOL לבדו. הוא גילה שבמהלך הימים האלו הצוות של AOL עשה בטיוטות המסמך הסופי מספר שינויים מבלי להודיע לו על כך. "ורדי מאוד התרגז והודיע ל-AOL שהוא פורש מהמשא ומתן ומוותר על הכסף", מספר מי שישב איתו לשולחן המשא ומתן. ב-AOL הבינו את הטעות. במהלך הימים שאחרי התקרית עברו עורכי הדין שלהם על החוזה עם פינצטה ותיקנו כל סעיף וסעיף.
כשבסופו של דבר הצליח ורדי לקשור את כל הקצוות של העיסקה ו-AOL עמדה לחתום על הצ'ק המכובד, פורסמה בגלובס ידיעה לפיה העיסקה הושלמה - עוד לפני ששתי החברות פרסמו הודעה רשמית. AT&T ראתה את הידיעה ומיהרה עוד באותו ערב להציע לורדי סכום גבוה ב-20% – 480 מיליון דולר במזומן. "אמרתי ל-AT&T שאני לא מעוניין לקבל הצעות, והדחייה הזאת יצרה בין מיראבליס ל-AOL מערכת אמון וערכים בלתי רגילה", מספר ורדי.
בתי ההשקעות היללו את הרכישה החדשה של AOL. בליהמן ברדרס הגדירו את העיסקה "חכמה, זולה ואסטרטגית". במריל לינץ' העריכו כי היא תיתן ל-AOL נוכחות חזקה על המחשב האישי ותהפוך את החברה לאחד השערים הגדולים ביותר באינטרנט. רק בבית ההשקעות אופנהיימר התייחסו למחיר ששולם כגבוה, אך גם הם הודו, שזהו מחיר משתלם.
מנגד, השוויים הגבוהים שאליהם הגיעו שחברות דוט.קום בתקופה שאחרי המכירה, הובילו גם לביקורות בטענה שהמחיר שוורדי והיזמים הצעירים יכלו לקבל היה גבוה יותר. "השארת אפס על השולחן", אמר לו אחד ממקטרגיו, שהתכוון לכך שאת מיראבליס ניתן היה למכור ב-4 מיליארד דולר. נובק אמר לשר האוצר הישראלי דאז, אברהם שוחט, שנה לאחר המכירה, כי למרות שנמתחה עליו בחברה ביקורת בגין המחיר הגבוה יחסית ששילם, הנכס הספיק בתוך שנה בלבד לזנק לשווי של 3 מיליארד דולר. "אנחנו חיים עם מיתוס, בין אם אנחנו אוהבים את זה או לא", אומר ורדי, "וכמיתוס היו לא מעט אנשים שהתעסקו בכך שמכרנו בזול או ביוקר".
אבל התפוצצות הבועה והשפל בנאסד"ק בהחלט הוכיחו שהמכירה בוצעה בזמן הנכון ובמחיר הנכון. על פי פרסומים בעיתונות, בעת המכירה החזיק ורדי ב-22% ממיראבליס שהפגישו אותו עם 89 מיליון דולר. עם סכום דומה נפגשו גולדפינגר, ויגיסר ואריק, ואילו המייסד הרביעי אמיר פרש מהחברה לטובת האקדמיה ונותר עם 7 מיליון דולר בלבד.
העיסקה המתוקשרת הזאת הפכה את ורדי ואת ארבעת המייסדים לדמויות מוכרות היטב בעולם העסקים הישראלי, ואת מיראבליס - לפולקולור אמיתי. ורדי שומר קלסר גדול של סיפורים שנכתבו על החברה, וגם לא מעט מאמרים על חברות להן אין שום קשר למיראבליס, אך הכילו כותרות שהתייחסו לסיכוי של החברה המסוקרת להגיע לאקזיט נוסח מיראבליס. ורדי גם זכה לכינוי "האבא של Nיראבליס", אבל עם הכינוי הזה הוא לא כל כך מסכים. הוא תמיד מדגיש שרק הצטרף אל החברה ולא ייסד אותה.
כינוי אחר שנדבק לשמו של ורדי הוא "הגורו של האינטרנט". לאחר העיסקה הפך ורדי ליועץ של מנכ"ל אמזון ג'ף בזוס, ליועץ של מנכ"ל AOL ג'ונתן מילר, למרצה מבוקש ולפיגורה ברמה בינלאומית. "גורו זו קצת הגזמה", אומרת אשתו תלמה, אותה הכיר בעת שרותו הצבאי בבית הספר הטכני של חיל האוויר, שם שימשו יוסי כמדריך טכני ותלמה כקצינת ח"ן.
"המושג הזה לפעמים מחמיא, לפעמים מביך ולפעמים משעשע", מספר ורדי. "את ילדי אריק, עודד ודני המושג הזה מצחיק. אני משקיע הרבה זמן בקריאה ומבלה עם אנשים צעירים שיודעים מה קורה באינטרנט. אני מבין את תחום האינטרנט, ומניח שאני מהווה צומת של מידע של דברים שמושכים באינטרנט ושל המשמעויות העיסקיות שלהם. אפשר לקרוא לזה גורו ואפשר לקרוא לזה בורו".
בין אם הוא אוהב את מושג הגורו או לא, בדבר אחד אין שום ספק: ורדי הוא אחד היזמים הסדרתיים הבולטים ביותר בתחום הסטארט אפים בישראל. מיראבליס היא אומנם הדוגמה המפורסמת ביותר, אך מאז הוא כבר הספיק להיות שותף להקמתם של עשרות סטארט אפים ולהשקיע בחלק לא מבוטל מהם.
ורדי יודע לזהות לא רק הזדמנויות אלא גם סכנות. עושה רושם שזמן רב לפני התפקעות הבועה, ורדי הבין שימי ההייפ הטכנולוגי עתידים להסתיים במפח נפש. בינואר 2000, חודשים לפני שהאוויר החל לצאת מבלון ההייטק והשווקים יצאו למסע דרומה, אמר ורדי לכתבת וול סטריט ג'ורנל ש"הדבר הגדול הבא יהיה הצליל של התפוצצות הבועה".
ורדי צייר בפני העיתונאית גרף שלימים הדביק לו את השם "כלכלת החלומות", לפיו מחזור החיים של כלכלת הטכנולוגיה נע על עקומה המתפתלת מעלה מטה. בתחילת הגרף, השוק מאופHן בסקרנות הגוברת לכדי התלהבות, עולה לשחצנות ומטפסת לשיא אותו הוא מכנה "נקודת הטיפשות". אחרי שלב הטיפשות מגיעות הצלילה של השוק, היוצרת דאגה המחמירה לכדי פאניקה, ובסוף מגיע שלב ההאשמות. על פי ורדי, קרקעית השוק היא כמו ביצה: בביצה יש הרבה צפרדעים ששוחות לצידם של כמה נסיכים. הנסיכים הם אלו שמצליחים לנצל הזדמנויות, לייצר ערך ולהוביל את השוק מחדש לדבר הגדול הבא. "ככל שאני מסתכל בגרף, אני מבין עד כמה ורדי הוא איש חכם", אמר מייסד אמזון בזוס בהרצאה שנשא שנה לאחר ההתפקעות הגדולה.
אין לטעות: ורדי אינו אדם פסימי; הוא פשוט מציאותי. בעיצומה של המפולת הגדולה, הוזמן ורדי לשאת דברים באירוע של גלובס שהתקיים במוזיאון ארץ ישראל בתל אביב. הוא הקרין על המסך עקומה שתיארה את התנהגות שוק המניות בוול סטריט ערב המפולת הגדולה של 1929 ואחריה. לאחר מכן הראה את גרף מדד הנאסד"ק עד התפקעות הבועה. הדמיון בין העליות המטורפות של שנות ה-20 ושל שנות ה-90 היה מדהים. מכאן הגיע ורדי למסקנה, שגם ההתאוששות צריכה להיות דומה, והיא בוא תבוא. וזה אכן קרה.
הדפוס של מכירת חברה על פי קריטריון של כמות משתמשים, הפך לאחר התפוצצות בועת הדוט.קום בשנת 2000 למילת גנאי. כללי הכלכלה הישנה החלו לתפוס בחזרה את מקומם ולדחוק הצידה את כללי הכלכלה החדשה. מיזוגים, רכישות והשקעות בחברות הפסיקו להיעשות על פי תחושת בטן וכמות משתמשים, וחזרו להתבצע על פי המודלים הרגילים של ערך, שווי, מכירות ותזרים שוטף.
במקביל, כל מיני מנהלי קרנות שעד אותה עת חיפשו איך להיכנס לתחום, התגאו כעת בכך שהם אינם מעורבים בדוט.קום. "בשנת 1998, כאשר כולם נכנסו לאינטרנט, חשבתי שזה זמן טוב לצאת ממנו ומכרתי את מיראבליס, ואילו בשנת 2003-2002 כאשר השוק היה בשפל וכולם ברחו החוצה מהאינטרנט, אני חשבתי שזה זמן טוב לחזור ולהשקיע בו", אומר ורדי.
וכך, צעד אחרי צעד בימי השפל הגדולים של הנאסד"ק, החל ורדי לחזור להשקיע בחברות דוט.קום. נכון לתחילת 2005 ישנן כ-20 חברות סטארט אפ ישראליות ששמו של ורדי קשור אליהן - חלקן כמשקיע, באחרות כיזם. ביניהן ניתן למנות את Rich FX, סקופוס, ג'יטקו, אקסלריטור, ספידביט, אירלינק, גורונט, אדפט מדיה, גארג'.קום, לייט PC, מיקסמי נטוורק, Tact, browzwear, מילוויז'ן, אתר ההורדות Tucows, וכן - כמו בכל פורטפוליו רחב - גם כמה חברות שלא הגיעו לשום מקום כמו RUSure, TechImage ו-Always On.
את הכסף שעשה ורדי ממכירת מיראביליס ל-AOL הוא לא הזרים מיידית להשקעות חדשות באינטרנט באמצעות הבורסה, כך שלא נהנה מהשנתיים היפות שהיו בנאסד"ק אחרי המכירה, אך מאידך הוא גם לא נכווה מהשנים השחונות שאחרי התפוצצת הבועה. את כל הכסף שהרוויח ב-1998 הוא סגר בבנק באפיקים סולידיים, שנתנו לו תשואה של אחוזים בודדים בלבד, אך קבועים ומצטברים. הוא מעיד על כך שהפורטפוליו של ההשקעות שלו בחברות הסטארט אפ, בנטרול מכירת ICQ, הוא כרגע יפה מאוד מעל המים.
ורדי נוהג להשקיע בחברות בשלבים הראשונים (שלב ה-seed) ומזרים סכומים הנעים בין 200 אלף דולר ל-2 מיליון דולר לכל חברה. "כמו שהמודל של הון סיכון מדבר על פיזור השקעות, כך גם אני סבור שיש לפזר סיכונים ולהשקיע בפורטפוליו של חברות. המודל הזה נותן רשת ביטחון מסוימת ומפחית את רמת הסיכון כאשר החברה נופלת. כשיזם נכשל בחברה מסוימת, הכישלון הזה לא צריך לרפות את ידיו, אלא רק לעזור לו להסתער ביתר שאת על החברה הבאה".
"מה שמעניין אותי זה להשקיע בחברות שלהם יש טרפיק אורגני (גידול טבעי של משתמשים) ולא בחברות שצריכות לגדול באמצעות רכישה של טרפיק. בחברה כמו RUSure, שפיתחה מנוע להשוואת מחירים באינטרנט, הבנו שבלי תשלום של סכומי כסף אסטרונומיים תמורת רכישת משתמשים, לא נגיע למאסה של מספר משתמשים, והחלטנו שזו לא מסוג החברות שנרצה להשקיע שם כסף. Always On נסגרה מכיוון שהיא סיפקה בסוף שנות ה-90 פתרונות לפס הרחב והקדימה את זמנה".
גורונט, לדוגמה, היא חברה שבה לוורדי אין שום תפקיד רשמי, אך חלק נכבד מהטכנולוגיה עליה היא מתבססת נזקף לזכותו. "היכרתי את יוסי בכנס בירדן בימים שלפני רצח רבין", מספר שמואל (בוב) רוזנשיין, מנכ"ל ומייסד החברה. "שמרתי איתו על קשר רופף, ויום אחד בשנת 1998 אני מקבל ממנו טלפון שבו הוא אומר לי במילים האלו: 'רוזנשיין, אתה אידיוט!' ורדי ראה את הטכנולוגיה שפיתחתי, וטען שאני מפספס את היישום הגדול שלה. הוא נתן לי רעיון שבסופו של דבר הפך לבסיס הטכנולוגי של גורונט".
"ורדי הציע לי לקחת את הטכנולוגיה שפיתחתי ואשר תירגמה מילים משפה לשפה, ובמקום להטעין על כל מחשב נפרד את מיליון המילים - הוא המליץ לי לבנות אפליקציית לקוח שרת, שבה המחשב של המשתמש שולח למאגר הנתונים שיושב על השרת במשרדים שלנו, שאילתות לגבי מילים מסוימות. ורדי גם המליץ לי לקחת את האפליקציה שבניתי ולהפוך אותה מתוכנת תרגום, לתוכנה שיודעת גם לספק אינפורמציה על מושגים רחבים יותר". וכך נולדה גורונט, שנכון לאמצע 2005 עדיין לא הצליחה להציג הכנסות משמעותיות, אך הספיקה להנפיק ב 2004 ב-AMAX ולזכות בקבלת פנים חמה הן מצד המשתמשים והן מצד שוק ההון, שנקב לחברה תוך זמן קצר שווי של 100 מיליון דולר.
"במקום לבקש ממני כסף על הרעיון שלו, ורדי השקיע בנו כסף", ממשיך רוזנשיין. "הוא עזר לחברה מבחינה פיננסית בזמנים שהיינו לחוצים, ולא בימים טובים שהמניה שלנו הפכה ללהיט. ורדי הוא אדם נדיב מאוד, שמחבר אותנו מדי פעם עם אנשים אחרים וכל זאת בלי להתחשבן. הוא איש חריף, שלא מהסס להגיד לזולת את מה שיש לו להגיד לו, אבל מצד שני הוא גם ביישן עם לב טוב. הוא קידם אותנו ב-2004 בחברת אמזון שאליה הוא מקושר, וכיום אנו מספקים שירותים למנוע החיפוש שלהם".
חברה אחרת בה ורדי מושקע היא הסטארט אפ Browzwear שפיתחה טכנולוגיות תלת מימד, המאפשרות למשתמש לעצב את מידות בגדיו בחנות וירטואלית. יניר פרבר, נשיא החברה וממייסדיה, אומר כי ורדי מאוד הקפיד לשמור על הנתח של המייסדים, למרות שהוא משקיע בה וכביכול היה בעל אינטרס לקבל נתח גדול יותר מהעוגה. "נוסדנו בשנת 2000 וניסינו לגייס כסף מדב לאוטמן. הוא הסכים להזרים את הכסף רק אחרי שורדי יאשר שהטכנולוגיה ושההשקעה כדאית. בסופו של דבר ורדי לא רק אישר, אלא גם הצטרף כמשקיע בחברה", מספר פרבר. לדבריו, באמצעות הקשרים של ורדי הצליחה החברה להתקשר עם יאהו, גוגל, טיים וורנר וחברות ענק אחרות. "ישנם אנשים שמכירים את הפרטים הקטנים לעומק, וישנם כאלה שהם בעלי חזון ויודעים מה הטעם של המשתמש ומהו הכיוון ללכת בו. ליוסי ורדי יש שילוב של שניהם ביחד. הוא מקדיש לנו זמן בכל פעם שאנחנו מבקשים אותו, ואף פעם הוא לא כופה עלינו את דעתו, למרות שהוא איש דעתן. הוא מעדיף שהדברים יתקבלו בהבנה ובהסכמה".
"פעם חשבתי שלהשקיע זה עניין של אינטואיציה ושל ניסיון בבחירת השקעה", מודה ורדי. "אך למעשה, לבחור השקעה ניתן לעשות באמצעות תחום שבו אתה מעדיף להתמקד, אבל משם והלאה - את האינטואיציה צריך להחליף במתודולוגיה. לדעתי, הרבה יותר חשוב לבחור את המתודולוגיה הנכונה".
ומהי מתודולוגיות ההשקעה הנכונה על פי ורדי? ובכן, ראשית הוא ממליץ השקעה בפורטפוליו של חברות ולא בהנחת כל הביצים בסל אחד. בנוסף, לאחר שכבר השקעת את הכסף בחברה מסוימת, חשוב מאוד להחליט אלו חברות אתה ממשיך לגבות ומאלו חברות צריך להתנתק. "אין שום אפשרות לדעת איזו חברה תצליח ואיזו חברה תיכשל. מה שצריך לעשות זה לרכוש את כרטיס הכניסה למשחק, ומשם להמשיך לטפח את החברות שנראות מבטיחות".
ובכלל, מודה ורדי, למרות שזכה והתברך בקבוצה גדולה של חברים טובים בארץ ובחו"ל, בביוגרפיה העסקית שלו לא חסרים אויבים וגם לא טעויות. "אני מגלה יצירתיות ומייצר טעויות חדשות בכל פעם מחדש, אבל אני לא משקיע את ימי חיי בניסיון לתקן טעויות עבר, אלא מעדיף להמשיך הלאה. כבר הספקתי בחיי גם לרכוש יריבים, שנולדו בדרך כלל על רקע של מחלוקות אתיות. בכל נושא האתיקה אני קפדן מאוד, אולי קפדן יותר ממה שצריך. כשאני נתקל באנשים שלא מוצאים חן בעיני, אני מעדיף לנתק עימם מגע ולשמור את משאבי הנפש להתעסק בדברים אחרים, לזרום הלאה. למרבה מזלי, נראה שעל כל יריב אני מצליח ליצור מספר גדול של ידידים בכל רחבי העולם".
בעולם התקשורת, אגב, ורדי לא יצר לעצמו אויבים. בעוד שהעיתונות לא נוהגת לחסוך ביקורות מאנשים עסקים, הצליח ורדי באופן עקבי לזכות בכותרות אוהדות ובכתבות מחמיאות. העיתונאים היו הראשונים לאמץ את המונח "גורו של אינטרנט", ומעטות הן הפעמים שנכתבו עליו ביקורות שליליות.
ורדי מצידו מעדיף להתמקד באנשים שהשפיעו עליו יותר מאשר באויביו. "היו לי במהלך השנים שני בוסים שמאוד הערכתי. הראשון היה שר הפיתוח, חיים גבתי, והשני היה המנהל שלי בזמנו ברפא"ל, פרופ' יעקב זיו. הם היו אנשים מאוד נבונים, מאוד אתיים, שהיו מוכרים היטב בסביבתם ולא התעסקו בדברים טפלים. לודוויג יסלזון היה איש עסקים נוקשה מאוד, אבל אדם שעמד במילה שלו, ומה שסיכמת איתו - היה מתקבל גם בלי מסמכים. מאוד הערכתי גם את פנחס ספיר על כל שהוא עשה למען המדינה. והיו עוד רבים וטובים".
ומה הוא ממליץ ליזם הצעיר? פשוט וקל: להיות בן אדם, ללכת אחרי מה שמשדרת לו הבטן, שאף פעם לא ייתן ערבות אישית, ושישוב וינסה גם אם לא הצליח במשהו.
הקטע לקוח מתוך פרק בספר "בלי כפית של כסף", בעריכת איתמר לוין, בהוצאת ידיעות אחרונות, 2005
נא להמתין לטעינת התגובות
