מדע וטכנולוגיה
על נייר עם יכולות מחשוב, שינוי בתקשורת במטוסים והאיכות החדשה בסרטים
אם תתאזרו מעט בסבלנות, תגלו בשנת 2007 חידוש מדהים: הכרטיסים שתרכשו להצגות תיאטרון, לקונצרטים, לתערוכות וירידים, וכן מודעות שיופיעו בכתבי-עת צבעוניים ואפילו קופסאות האריזה מקרטון של תרופות או דגני בוקר, יהיו מצוידים בצגים גרפיים אינטראקטיביים, דקיקים כעובי הנייר.
כרטיס שיצויד בצג גרפי, יאפשר לבעליו לקבל מידע מפורט, כמו בתוכנייה, על האירוע האומנותי אליו יגיע, כיצד ימצא את מקומו באולם, מה ינגנו וישירו, מי השחקנים על הבימה, מה מציגים באיזה ביתן והיכן הוא ממוקם בתערוכה. על קופסות הקרטון שבהן נארזו הגלולות שהרופא רשם - הוא יוכל לקרוא פרטים על התרופה, כיצד ומתי יש ליטול את הכדורים וממה להיזהר. ההוראות ינתנו בכמה שפות. צריך יהיה רק ללחוץ קלות על גבי הצג כדי לגלול את דפי המידע הצבעוניים שיופיעו עליו, כמקובל בצגי-מגע.
מאחורי החידוש המהפכני, שאמור לשנות לא מעט בהרגלי היום-יום של כולנו, עומדת ענקית האלקטרוניקה הגרמנית, חברת סימנס. היא הציגה אב טיפוס של הצגים המונו-כרומטיים הללו - "פירסומות בדפוס נע", מכנים אותם – בתערוכת הפלסטיק באלקטרוניקה, שנערכה בתחילת החודש בפרנקפורט.
כל לחיצה על הצג המודפס על הנייר או הקרטון יחליף בתוך פחות מחצי שניה את הצבע והמידע שמופיע בו. כאשר מדובר בכרטיס לתערוכת מוצרים, למשל, אפשר יהיה גם לצייד את הכרטיס במפה שמדריכה את המבקר
בניגוד לניסויים קודמים של צגי-מגע מודפסים על גבי נייר, הנוכחי גם מצטיין בחדות (רוזולוציה) גבוהה. מסתבר עתה שגם יותר זול להדפיס צגים כאלה לעומת הניסיון להכניס לשימוש התקנים עשויים "נייר אלקטרוני" – שכן האחרונים היו צריכים להיות מצוידים בשבב תקשורת למחשב. הצג בעל ההדפס הנע זקוק רק לסוללה זעירה, בגודל של גרגר אורז.
צוות הפיתוח ובראשו אקסל גרטל מסר כי אפשר כיום להדפיס כמה צגים כאלה – "טלאים" – על פיסת קרטון או נייר שעוביו איננו משמעותי, בהשוואה לנייר שעליו מדפיסים כרטיסים למופעי בידור ותרבות. בעתיד הלא רחוק יכילו הכרטיסים גם צגים מרובי-צבעים (מולטי-קולור).
ממה עשויים הצגים הזעירים? הם הורכבו משכבה של חומר אלקטרו-כרומי כלוא כמו סנדביץ' בין שתי שכבות של אלקטרודות. החומר משנה את צבעו כאשר הוא מקבל זירוז באמצעות זרם חשמלי. השכבה העליונה של האלקטרודות עשויה מפלסטיק שקוף – וכך אפשר לראות באופן ברור את הצג שמתחת.
סימנס מסרבת לחשוף פרטים על החומר האלקטרו-כרומי שמאפשר להחליף את המידע במהירות כפי שהוא מוצג על גבי הצג הזעיר. עם זאת ידוע כי בדרך כלל הרכיבים האלקטרו-כרומיים מבוססים על פולימרים מוליכים כמו פוליאנילין. את המעגל החשמלי מספקת סוללה מודפסת – מהסוג שגם פותח בישראל או באמצעות תא פוטו-וולטאי, כלומר ממיר של אור השמש.
בעוד לא מעט מומחים בתחום הפרעות הרדיו מזהירים מפני "תרחישי סיוט ואימה" הצפויים בעתיד הלא רחוק במטוסי נוסעים – ממשיכה יצרנית המטוסים, בואינג, יחד חברות תעופה אזרחיות בעולם, במאמצים להכליל במטוסים מערכות חדישות של תקשורת, לשימושי הנוסעים.
באמצעות הטכנולוגיות שמוכנסות למטוסים במיזם קונקסיון-1 ונוספות – יורשו הנוסעים להשתמש בטלפונים הסלולריים שלהם תוך כדי הטיסה – מה שלא מאפשרים כיום. השימוש הזה, שמבטיח טיסה רועשת כיוון שכולם ידברו, לא ישבש את פעילותן של מערכות האלקטרוניקה במטוס או התקשורת שמקיים הטייס עם מגדלי הפיקוח, בנתיב הטיסה.
בתקרה של המטוס גם יקבעו הנקודות החמות של טכנולוגיית התקשורת, WiFi, כך שכל נוסע גם יוכל לצפות בשידורי טלוויזיה חיים וגם להתחבר לאינטרנט (אפשרות שתינתן למי שיביא לטיסה את הלאפ-טופ הפרטי שלו). אלא שלשם כך יתקינו על גבו של כל מטוס אנטנת-צלחת בקוטר 1 מטר.
חברות התעופה ויצרנית המטוסים הגדולה בעולם זיהו צורך של נוסעים לצפות בחדשות הטלוויזיה בזמן-אמת, במקום לצפות בתוכניות הבידור והסרטים, כולם מוקלטים מראש, שהמטוסים מציעים להם כיום במהלך הטיסה.
מבחינה טכנולוגית יש צורך להתגבר על לא מעט מכשולים, שכן כאשר מטוס נמצא מעל האוקיאנוס הוא רחוק מטווח הקליטה של משדרי הטלוויזיה הקרקעיים וגם ממערכת הלוויינים שמעורבת בהעברת השידורים החיים. לשם כך היה צורך לקשר בין מערכות לוייניות שונות.
לפני כמה ימים בוצע ניסוי נרחב בטיסה בגובה 24 אלף רגל (כ-8 ק"מ) מעל הים האירי, כשמטוס בן 20 שנה צויד במערכות החדישות ונוסעיו קלטו שידורים של הבי.בי.סי, נ.בי.סי, יורו-ניוז ויורוספורט. מדובר בשידורי טלוויזיה שנקלטים כאשר מטוסים מצויים בכל מקום על פני המחצית הצפונית של כדור הארץ.
במהלך 2006 אפשר יהיה גם לקלוט שידורים אלו בחלק מהמחצית הדרומית – רק מעל דרום אמריקה, חלק מדרום אפריקה ואוסטרליה. "אין לנו עניין לאפשר שידורים שאותם יקלטו רק הפינגווינים", התבדחו בבואינג.
גישה לאינטרנט בעת טיסה אפשרית כיום בלא מעט חברות תעופה בכלל זה גם באל-על. מדובר בטכנולוגיית תקשורת לויינית מהירה אבל הצעד הבא יהיה קישור שלה לטכנולוגיית הטלפונים הסלולריים.
בואינג בוחנת אפשרות להעברת קול על גבי האינטרנט (VoIP) כמו שמתבצע באמצעות תוכנת סקייפ. יתכן שדיילי האוויר במטוס יחלקו לנוסעים, תמורת תשלום, מכשירים ידניים מיוחדים לשם כך. אפשרות אחרת – שהנוסעים יוכלו להשתמש בטיסה במכשירים הפרטיים שלהם, אבל אז יהיה צורך להתקין בכל מטוס תחנת-בסיס זעירה, פיקוסל, שתבצע את ההתחברות ללויין התקשורת להעברת השיחות.
כיום נבחן השימוש בטכנולוגיית הסלולר הפופולרית בעולם, GSM – זו שבשימוש פרטנר וסלקום בישראל. שכן גם מכשירים סטנדרטיים פועלים באופן מושלם גם בגובה רב, מעל הים – למשל 18 ק"מ – הרבה מעבר לטווח המכסימלי של אנטנות הטלפון הסלולרי שעל הקרקע. בניסוי במהלך טיסה התברר שהטלפונים הסלולריים לא נאלצו להתאמץ במיוחד ליצירת התקשורת – כך שלא פלטו רמות קרינה מירביות שיש בהן סיכון.
בעוד שמשתתפי הניסויים כולל הטיס, דיווחו שהשימוש בטלוויזיה חיה ובתקשורת סלולרית, על ידי כל הנוסעים בבת אחת לא שיבשה את מערכות המטוס בטיסה, יש מומחים שלא זזים עדיין מעמדתם לפיה עלולה להתעורר בעיית בטיחות חמורה.
ניסוי שערכו צוותי מהנדסים בארה"ב וביפן, בהעברת שטפי תמונות דיגיטליות – וידיאו וסרטי קולנוע - בזמן-אמת, בחדות גבוהה במיוחד למרחקים גבוהים, סלל כנראה את הדרך לעידן חדש של ועידות הוידיאו, הקולנוע העתידי, וגם לשימושים שונים הקשורים במדע.
הניסוי בוצע במהלך כנס בסן-דייגו, קליפורניה, והוא הראשון בעולם שבו בוצעה העברת שטפי-תמונות סטילס ווידיאו, בזמן אמת באיכות של סופר היי-דפינישן – כלומר בחדות-על. הרזולוציה הייתה גבוהה פי 4 מזו שמציעה טלוויזיית ה-HD כיום ובחדות גבוהה פי 24 מכל טלוויזיה רגילה אחרת.
העברת שטפי התמונות נעשתה במסגרת כנס מומחי ה"גריד" (טכנולוגיית מיחשוב לקישור בלתי מוגבל של נקודות) בין מעבדת אוניברסיטת קליפורניה בסן-דייגו למעבדה דומה באוניברסיטת קיאו שבטוקיו – כלומר מרחק של 15 אלף ק"מ. השידור בוצע דרך רשת האינטרנט ועל-פי פרוטוקול התקשורת הגיגה-ביטי, באמצעות רשת סיבים אופטיים.
למעשה אפשר בטכנולוגיה זאת לבצע שידור ממוקד יחיד לאלפי נקודות-קליטה, כלומר למספר בלתי מוגבל של צופים על פני הגלובוס והכל בזמן-אמת - וכך להעביר כמויות מידע בנפחים גבוהים מאד כפי שלא ניתן היה לבצע עד כה. רשתות תקשורת סופר-רחבות-פס, להעברת מדיה דיגיטלית (שטפי 4K) יהיו בשימוש לצרכי מדע, רפואה, חינוך, תרבות ובידור – והאפשרויות שיספקו, עולות על כל דמיון.
מפתחי הרעיון טוענים כי זה יהיה הבסיס להפצת סרטי קולנוע דיגיטלי בעולם: הוא פשוט ישודר לאולמות ממוקד אחד. זה חלק ממיזם הקולנוע הדיגיטלי שחברו אליו שבעה מאולפני הסרטים הגדולים של הוליווד, יחד עם מעבדות פיתוח בכמה מאוניברסיטאות ארה"ב, יפן וחברת סוני. בנוסף להעברת התמונות בוצעה כמובן גם העברת פס הקול.
הניסוי להעברת שטפי הוידיאו הכמותי, נמשך שש שעות בשידור חי וגם נוסתה העברת הקלטות מוקדמות. המערכת מאפשרת שידורי תמונות דחוסות או "פתוחות" בפורמט JPEG החדש. המשדר הוצב בקליפורניה והקליטה הייתה ביפן – ואחר כך התהפכו היוצרות, והשידור שנעשה מטוקיו הועבר לאודיטוריום שבו 200 מושבים, בסן-דייגו. השידור כלל אנימציות מחשב, תמונות-נעות (כלומר קולנוע) וגם תמונות סטילס. כן בוצעה סקירה דיגיטלית של סרטי קולנוע ישנים של 35 ו-65 מ"מ – ששודרו אחר כך בשיטה החדישה.
נא להמתין לטעינת התגובות
