שנהיה לראש ולא לגיליוטינה
בכל תאריך בהיסטוריה התרחש אירוע מזוויע, או מצחיק, או אקטיביסטי. אורי סתיו אוסף כאלה בבלוג, וגם מכין מהם יומני שנה בעבודת יד ומחשב
את כל האנקדוטות ההיסטוריות האלה, ועוד רבות אחרות, מלקט מזה מספר שנים אוֹרי סתיו (27), מאסטרנט למחקר התרבות באוניברסיטת תל אביב, בבלוג "ויהי בימי". התחביב ההַר-סֵגוֹרי התפתח מיומן שסתיו יצר עבור ידידתו בינה בתלהיים, שלימים תפתח את הבלוג.
"בינה תמיד שפעה אנקדוטות היסטוריות, פנינים של זוועות וגבורות ומעשי נבלה", מספר סתיו. "תחילה אספתי עבורה
היומן המדובר יוצר בעבודת יד, ומחשב. "היומן הזעיר הקיף בכל פעם עונה אחת בלבד, כמאה עמודים המכילים דפוס זעיר ותמונות קטנות בשחור-לבן. בעונות הבאות חמדו ידידים נוספים את היומן ובכל פעם הייתי מדפיס עותקים נוספים", הוא מספר. את כל היומנים יצר על תבנית Word ששמר, לתוכה רקח אנקדוטות ואיורים וצילומים שגיגל ואסף על הכונן הקשיח. את התוצאה הדפיס במדפסת ביתית, כשעל כל עמוד ארבעה דפים. אחר כך לקח את העמודים, הזין אותם הפוך והדפיס על הצד השני. אז הגיע שלב הקיפול, השידוך, הגזירה והכנת הכריכה, אותה הוא יוצר מעמודים צבעוניים של ספרים ישנים שאסף. התהליך כולו אורך "שעה, שעתיים או יותר, בהתאם לתנאים, לניסיון ולהשראה של הכורכת", אומר סתיו.
באחרונה התרחב מפעל היומנים הקטן מחוג מכריו של סתיו אל מרכז המידע האלטרנטיבי סלון מזל. "רוסנה, רכזת הסלון, הציעה שאכין יומן אקטיביזם עבור אנשי הסלון ושאר פעילים. עתה נשתנה המוקד מארועים מורבידיים לארועים שיש בהם מטען פוליטי, מטען הקשור לשינוי חברתי ומחאה, במגוון התחומים והמאבקים הנפגשים בסלון: כיבוש ומיליטריזם, המאבק המזרחי, פמיניזם, זכויות הילד/ה, שחרור בעלי חיים ואיכות הסביבה, זכויות עובדים, תרבות הצריכה, תרבות מחאה, משטרים קיצוניים ומשטרים מתונים-למראה".
כשיצא "מועדים לפורענות – יומן הבלגאן של סלון מזל", פעילי הסלון התלוננו על הפורמט הזעיר שלא מאפשר להשתמש ביומן למטרותיו המקוריות – כתיבה. סתיו הגדיל את הפורמט והזמין איורים מ"פעילי הסלון ושאר אמנים רעבים", והצמיד מאיירים לחודשים כדי שלכל חודש יהיה סגנון משלו. "בינתיים נעשה 'מועדים לפורענות' ללהיט בסלון מזל ומעבר לו – קיבלנו הזמנות לשלוח יומנים לפסטיבל ארץ המכתשים במצפה רמון, למשל. להיט, אני מתכוון, בקנה מידה של פאנזין, של פרסום אנרכיסטי שצולם במכונת שיכפול ונכרך בגזרי עיתון. זה מלכתחילה יעודו ואין כל כוונות להרוויח או להרחיב".
היומן, אף שהוא מודפס על גופותיהם של עצים חסרי ישע, קשור קשר הדוק לאינטרנט. כל האירועים, כאמור, מתועדים בבלוג "ויהי בימי", שממשיך להתעדכן בסיפורים המשונים.
"את 'ויהי בימי' בצורתו הנוכחית פתחה בינה כהרחבה ליומנים הקטנים שהגשתי לה מדי עונה", מסביר סתיו. "בכל תאריך ביומן המודפס הוגבלנו לשתי שורות, אך במרחב הווירטואלי יכולנו להתפרס בחופשיות מבחינת היקף המלים, וחשוב מכך, יכולנו לשדרג לאותו מדיום כתיבה אהוב עלי: היפרטקסט. ההיפרטקסט הוא טקסט לא-לינארי שמסתעף ומוביל לנקודות שונות בתוך עצמו. בספרות הבדיונית חוזים אותו חורחה לואיס בורחס ומילורד פאביץ'; בספרות העיונית הוא מתקיים, למעשה, בכל מילון או אנציקלופדיה – ספר שהקריאה בו מפנה אותך בכל פעם למיקום אחר. בילדותי נהניתי מדוגמא אחרת של היפרטקסט על נייר מודפס: ספרי משחק, הרפתקאות כתובות בנוסח 'אם את רוצה לעשות כך וכך, עברי לעמוד זה וזה'".
"האינטרנט הוא כלי אידיאלי להיפרטקסט. אין צורך לדפדף ואין צורך לכלול את כל המידע באותו הספר. לינקים יכולים לשלוח אותך לכל מקום במרחב הווירטואלי. חלק נכבד מן ההשקעה שלנו בכתיבת הבלוג – במחצית השנה שהיינו דואגות לעדכנו מדי יום – היה איתור דפים מתאימים בעברית וקישור אליהם מתוך הרשומות, כך שגבולותיו האישיים וממשיים של מעשה היצירה (אם יורשה) נפרצים למעשי יצירה אחרים והופכים לעבודה קולקטיבית. כאן המקום להוקיר תודה ולהביע הערכה לוויקיפדיה, המקור העברי היחיד שעונה על מרבית צרכי הקישורים שלנו. בלית ברירה אנחנו מקשרות לדפים באנגלית או ברוסית".
למה הכל כל כך שחור?
"אופיים המורבידי של הארועים מוכתב על ידי טעמה הארסי של בינה, טעם שלמדתי לחלוק בהנאה רבה. נטען כנגד סטיבן שפילברג כי עשה הון ויוקרה על חשבון סבלם של קרבנות השואה ב'רשימת שינדלר'. במקרה שלנו אין צורך להכחיש – בינה ואני אכן מפיקות הנאה מסבלם של קרבנות ההיסטורי והמקרי, הפוליטי והקרימינלי והביזארי, הנאה ספרותית, דקה כחיוך, שההצדקה היחידה שיש (או אין) לה היא שאיננו מרוויחות מכך פרוטה. נוסיף אף שיהיה לנו לכבוד ולשעשוע להימחות באיזה ביש מזל ראוותני ולהיכלל בקובץ מוזרויות שילוקט לאחר מותנו האלים".
נא להמתין לטעינת התגובות
