בעל המניה
יבוא יום וכל מה שישראל מקוב יעשה בחיים יהיה לדפוק זיתים, אבל בינתיים הוא קצת עסוק בניהול "טבע". תאמינו לו, להיות התרופה של המדינה יכול להיות חתיכת כאב ראש
הוא לא טרח להופיע בעניבה ובז'קט,כמו שאפשר אולי לצפות מאדם העומד בראש חברת ענק המשלימה בימים אלו את אם-כל-העסקאות ברכישת חברת התרופות האמריקנית אייווקס, ואף אחד מסביבו לא יצא מגדרו להפוך את הטקס הזה לקלישאה של הצלחה. מסתפקים בתקרובת צנועה ובהופעת מקהלת טבע בשיק גבעטרוני.
"אל תתבלבלי", יבהיר מקוב מאוחר יותר, "אנחנו גאים במה שאנחנו עושים, אבל אנחנו גם חברה לא יהירה. זה נכון לגבי כולם, מנהלים ועובדים. את לא רואה מנהלים של טבע משתחצנים במדיה. הצניעות היא דרך החיים שלנו.לעובדים כאן יש את התנאים הכי טובים.הם מקבלים בלי סוף, שש ארוחות ביום, הסעות, נופשים. את לא קוראת על זה בעיתון כי זה נגד התרבות שלנו לנקר ולהוציא את העיניים".
אבל אתם חברה שמתנהלת על פי קוד אימפריאליסטי כמעט.
"אנחנו לא צריכים לנסוע במכוניות הכי יקרות בעולם, העיקר שהטכנולוגיה שלנו תהיה הכי מתקדמת. המכונה שראית בסיור במפעל, זו שמייצרת 800 אלף כדורים בשעה, היא הכי מודרנית שקיימת היום. לחלק מהמנהלים שלנו בעולם יש משרדים יותר יפים משלי, אז מה? בשבוע שעבר היתה בארץ הפגישה השנתית של בכירי מנהלי טבע בעולם, 50 במספר. זה האירוע הגלובלי הכי חשוב שלנו, שלושה ימים מתישים של דיונים. היית צריכה לראות איזה ערך זה נותן לכל אחד מהם. אנחנו כמעט לא מאבדים מנהלים בכירים. זה לא שאי אפשר לגנוב אותם בכסף, הם פשוט אוהבים את המקום הזה".
בחזרה החוצה, אל הטקס. כשהמקהלה תסיים לשיר את "ארצנו הקטנטונת" יעלה מקוב, ראשון המברכים. בקהל משתרר שקט דרוך. "חלפה שנה והישגיה, תחל שנה ואתגריה", הוא חורז ומחמיא לעובדים על ההשקה האחרונה שביצעו לפני פחות מחודש לתרופה שנקראת פקסופנודין, מזכיר את פתיחת המפעל החדש בירושלים שיעסיק 500 עובדים ומגיע לדובדבן השנתי, רכישת אייווקס בחודש יולי האחרון.
כתבים כלכליים יצאו מגדרם כדי להסביר מה עושה ידיעה כלכלית כזו בשערי העיתונים, סימן בדוק להיותה חסרת תקדים מבחינת חשיבותה. עורכים ביצעו השוואות של סכום הרכישה אל מול תקציב הביטחון השנתי של מדינת ישראל. ברור היה לכולם כי מדובר בעסקה הגדולה ביותר שביצעה חברה ישראלית, ובנוסף, זו גם העסקה הגדולה ביותר שנערכה אי פעם בחברת תרופות גנריות.
זו לא היתה רכישת הענק הראשונה של טבע. בתחילת 2004 רכשה את חברת "סיקור" האמריקנית תמורת כ-3.4 מיליארד דולרים. גם אז התחרו ביניהם העיתונים בקשירת סופרלטיבים ותהו מה יהיה השיא הבא שלה. רכישת אייווקס היתה כמובן צעד נועז למדי, אבל טבעי מבחינת ההתנהלות של טבע.
אייווקס, הממוקמת במיאמי, היא חברה משגשגת שסיימה את השנה שעברה ברווחים של 1.8 מיליארד דולרים. מקוב, שצפה בדאגה כיצד מתבצעת מתחת לאפו עסקת ענק אחרת בתעשיית התרופות, בה קנתה נוברטיס, מתחרתה של טבע, את הקסל הגרמנית ואת EonLabs תמורת כ-8.4 מיליארד דולרים בפברואר האחרון, הבין כי אינו יכול להניח לנוברטיס לעקוף אותו. אז הוא רכש את אייווקס תמורת 7.4 מיליארד דולרים. שווי השוק של טבע נכון להשבוע עמד על כ-24 מיליארד דולר. ב-2004 הגיע היקף המכירות שלה ל-4.8 מיליארד דולרים והרווח הנקי עמד על 965 מיליון דולר.
"לנהל חברה כזו זו אחריות אישית כבדה מאוד, אבל זה מעמד מאוד מאתגר", אומר מקוב. "האתגרים האלה מספקים שפע של אדרנלין, זה מה שמניע אותי ושומר על הערנות שלי".
לא רעדה לך היד כשהיית צריך לחתום על עסקת אייווקס?
"ביום שלפני החתימה נכנסתי למיטה מוקדם, תכננתי לישון קצת יותר. בחמש בבוקר העיר אותי הטלפון. בדרך כלל אנשים נזהרים ולא מעירים אותי משינה, אז ידעתי שקרה משהו. התברר שב'ניו יורק טיימס' התפרסמה ידיעה על העסקה שעומדת להתבצע, מישהו כנראה הדליף. הבנו שחייבים לתת תגובה, נכנסנו מהר לפעולה כי כבר היה מסחר בשוק הישראלי. ברור לי שאם הדלפה כזו היתה מתרחשת שבוע לפני העסקה הכל היה עלול להתבטל, הפרסום של אותו בוקר יכול היה להסתיים גרוע יותר. אבל עד אותו טלפון ישנתי שנת ישרים".
שנת ישרים? עם כזה כובד אחריות?
"אין זמן לחשוש או לחשוב על כובד אחריות. לא קרה לי שפחדתי מהלא נודע, זאת לא עבודה לפרנואידים. אני לא חושב שאפשר לנהל חברה כמו טבע בלי להיות נועזים. זו תכונה שבלעדיה אי אפשר לפרוץ לעולם הרחב, להיכנס לשווקים אחרים ולרכוש חברות חדשות. אז קורים כל הזמן אירועים לא צפויים. לא פעם אני נוחת בארצות הברית בשש בבוקר, ואחרי שעתיים
"האתגר הגדול ביותר הוא האינטגרציה של אייווקס עם טבע", אומר מקוב לעובדיו, עדיין בטקס, "נפעל ביותר מ-50 מדינות באופן ישיר, נציע את הסל הגדול בעולם של תרופות גנריות, נהיה הספקים מספר אחת של מרשמים לתרופות בארצות הברית". מחיאות כפיים מנומסות.
זה אפילו לא ממש רחוב, אולי יותר סמטה צרה ותלולה בלב העיר רחובות, שקרויה על שם בתיה מקוב, סבתא רבא של ישראל מקוב. הוא אומר שזה הנושא החביב עליו, ולפי ההתלהבות בה הוא מדבר אפשר להאמין לו. "היא ובעלה חיו בבלארוס", הוא פותח, "חסידים אדוקים מאוד עם עשרה ילדים. כשהיא היתה בשנות החמישים לחייה, אז זה נחשב לאישה זקנה, החליטה בתיה שהיא רוצה לעלות לארץ ישראל, אבל בעלה סירב כי זה נגד את אמונתו הדתית.
"היא לקחה איתה את חמשת הילדים הצעירים, הצעיר מביניהם היה סבא שלי, ועלתה לארץ ב-1890. בתיה היתה אישה עשירה והיו לה האמצעים לקנות חלקת אדמה יחד עם עוד עשר משפחות, וכך הם הקימו את רחובות. היה לה משק משלה שהיא ניהלה בכוחות עצמה, הערבים פחדו ממנה, אישה מאוד חזקה שהסתדרה לבד. בעלה מעולם לא עלה אחריה, ומת בבלארוס".
היא בטח היתה מרוצה ממך היום.
"אני חושב שאולי היא היתה אומרת לי, 'אפשר לעשות יותר טוב מזה?'".
הוא גדל והתחנך כחקלאי, "מגיל 11 לא היו לי חופשים גדולים, אז עבדתי בפרדס. לא הרגשתי מקופח או שגזלו ממני משהו, זה היה טבע הדברים". כשהגיע לתיכון נשלח לבית הספר החקלאי בפרדס חנה, שם למד בכיתה אחת עם מוטי קירשנבאום ("עשינו יחד הרבה שטויות"). אחרי סיום שירותו הצבאי החליט מקוב שלא להמשיך כחקלאי במשק שייעד לו אביו אלא ללכת ללמוד לתואר ראשון בחקלאות ולאחר מכן גם כלכלה. ואז, כשהיה בן 28, נשוי ואב לשניים, נשלח לאנגליה מטעם המועצה לשיווק פרי הדר. "זאת היתה נסיעת הבכורה שלי לחו"ל, מיד אחרי מלחמת ששת הימים", הוא נזכר. "פחדתי פחד מוות מהטיסה. פעם ראשונה שעליתי למטוס בלי מצנח. היה לי ילד בן שלוש וילד בן חודש ונסעתי אל הלא נודע".
הוא חי באנגליה שלוש שנים. "זאת היתה תקופה יוצאת מהכלל של לימוד והבנת עסקים", הוא מספר. "עסקתי שם בפירות הדר, שהיו באותה תקופה השוק הכי חשוב של מדינת ישראל. זה פרי טרי, כך שתוך יומיים אתה רואה אם קיבלת את ההחלטות הנכונות או לא. אתה לא יכול להגיד:'נחליט מחר'. כך למדתי גם להבין את הביזנס וגם לקבל החלטות תחת לחץ".
ב-74', לאחר שהות של כמה שנים נוספות בסקנדינביה, חזר מקוב לארץ כדי לגלות שבתפקיד החדש שהציעו לו "אין מספיק אדרנלין", ואז קיבל הצעה לבוא לעבוד בחברת "אביק", לימים רכש של "טבע". בהיותו חסר כל רקע בעולם התרופות נשלח לחברת השמה בפריז, עבר בהצלחה את המבחנים ונחת לתפקיד מנהל העסקים של אביק, אחת החברות הפרמצבטיות המובילות בישראל בתקופה ההיא.
"קפצתי למים הקרים", הוא נזכר. "המכשול הראשון היה שלא הבנתי את השפה של העולם הזה, לא הכרתי את המילים אפילו. מקצוע עם טרמינולוגיה נוראה. זאת היתה הרגשה מאוד קשה כשאמרו לי כל מיני מונחים ולא הבנתי מה אומרים. אבל מהר מאוד נכנסתי לעניינים, למדתי מאנשים ומספרים. בסופו של דבר אף אחד לא ניחש שלא הגעתי מהתחום".
ב-79' הקים מקוב את אינטרפארם, אחת ההצלחות הביוטכנולגיות הראשונות בישראל. שנתיים לאחר היווסדה הונפקה החברה בארצות הברית ומקוב שימש כנשיא וכמנכ"ל עד 85'. בשנים שאחרי פרישתו מאינטרפארם היה נציג ויועץ בכיר לחברות בתחומי הבריאות והכימיה בארץ ובחו"ל, ייסד בנק השקעות ישראלי-אמריקני שהתמחה בייעוץ לחברות ישראליות בהתפשטותן הגלובלית, היה נשיא ומנכ"ל קונצרן יכין-חקל ולאחר מכן שימש כמנכ"ל חברת האופנה גוטקס.
חלוצי רחובות, לו היו חיים היום, היו לוקים בהתקף קשה של רגשי נחיתות מול פועלו. יש בו משהו שמעון פרסי בלתי נלאה שלא מניח לו לעצור לרגע. יש שיאמרו שהנעליים הגדולות שהותיר אחריו אלי הורוביץ, המנכ"ל המיתולוגי של טבע במשך 25 שנה שמיעט להתבטא בנושא היורש שלו עד שפרש באמצע 2002, הן שחייבו את מקוב לאותה ריצת אמוק של רכישות ומיזוגים, עד למצב שבו יש הרואים היום בטבע מונופול.
"אנחנו לא מונופול, זה רחוק מאיתנו", מבטל מקוב. "תחום הגנריקה (חיקוי לתרופות מקור) הוא המומחיות שלנו ולכל מוצר יש כמה וכמה מתחרים בעולם. אנחנו בשיא התחרות, גם בישראל. קופות החולים יכולות להחליט שהן קונות מ"טבע" מ"דקסון", מ"אגיס" או מכל חברה מקומית אחרת. יש להן תמיד את האופציה לקנות ממי שהן רוצות. הנתח שלנו בשוק הישראלי הוא בסך הכל 20 אחוז ולא הייתי רוצה להגדיל את החלק שלנו בשוק הישראלי, אנחנו לא רוצים שיהיו כאן יותר חולים", הוא מחייך. "אנחנו לא בונים את עצמנו על השוק הישראלי, אין לנו בו תלות, אם כי אנחנו עושים בו הרבה מאוד, לא רק מוכרים".
אתה מדבר על שיא התחרות מול חברות אחרות. מה זה אומר בפועל?
"אין כאן משחקי ריגול, אין התחזויות ואין טריקים מלוכלכים מתחת לחגורה. זה מאבק מוחות. בסך הכל יש הרבה מידע גלוי שצריך רק לדעת איך לנתח ולנצל אותו לטובת העסק שלך. בשוק מסתובבת הרבה מאוד אינפורמציה שמגיעה מלקוחות, מספקים ומכל מיני גורמים שבאים איתנו במגע. האינפורמציה הזו זורמת כל הזמן, רק צריך לדעת לאן להפנות אותה. אנחנו משקיעים הרבה מאוד זמן בלמידת המתחרים, בצפיית התגובות ובסימון היעדים שלהם. אני יודע שהחברות המתחרות שלנו עושות הרבה מאוד דברים כדי למנוע מאיתנו לצאת לשוק בהשקות חדשות, אבל זה חלק מהתחרות".
עד כמה אלי הורוביץ עדיין מעורב במה שקורה?
"הגדרת התפקידים שלנו ברורה: אני מנהל החברה והוא יושב ראש מועצת המנהלים שמתכנסת פעם בחודש. ברור שהוא לא מנהל את היום-יום של החברה, אבל הוא מעורב מאוד, אני מתייעץ איתו ומעדכן את המועצה בכל צעד. אני והוא נפגשים פעם בשבוע לארוחת צהריים אצלי במשרד ויש בינינו שיתוף פעולה מלא. הוא ידע כמובן על העסקה המתגבשת עם אייווקס ותמך בה. אני יודע שאנשים אוהבים להסתכל על היחסים בינינו בראייה רכילותית, לדבר על זה שאני מרגיש צורך להוכיח את עצמי מול העשייה שלו. שטויות. זה מתחת לכבודי להתייחס לאמירות האלה. גם אם אני מודע לזה שבמשך הרבה מאוד שנים זיהו את טבע עם הורוביץ, זה לא משפיע עלי. האתגרים שלי כמנהל הם בעתיד, ולא מה שהיה בעבר".
חברת טבע בת 104 השנים, זו שהוקמה על ידי חיים סלומון, משה גוטל-לוין ויצחק אשר-אלשטיין, קטפה כבר כל תואר ושברה כל שיא אפשרי. פעם בשלושה חודשים, כשהיא מפרסמת את הדוח הרבעוני שלה, מגיעים כולם כדי למחוא כפיים בקצב אחיד. מדי שנה מקבל המנכ"ל שלה תואר תורן, החל מאיש השנה של גלובס (2003), דרך המנכ"ל הנערץ על ידי מנהלי ישראל (2004) וכלה בחתן פרס התעשייה (2004) של התאחדות התעשיינים. גם ברמה היחצנית יודעים שם את העבודה ורק לאחרונה תרמו עובדי החברה מיליון דולר לנפגעי הסופה "קתרינה" בניו אורלינס.
מקוב מדבר על נוסחה שמתמהלת נכון בין הישראליות של טבע להיותה חברה גלובלית: "אנחנו חברה ישראלית, אבל אני לא יכול לשנות תרבות לאומית, כך שבכל העולם המנהלים שלנו הם בני המקום".
אז איפה כאן העניין הישראלי?
"חלק גדול מהצניעות בא מהתרבות הישראלית. אנחנו לא אומרים למנהלים מה לעשות או לא לעשות, אבל הם רואים את זה כל הזמן. יש לנו תרבות עסקית שקיימת בכל המרכזים שלנו בעולם. אנחנו קוראים לזה Teva Way. דברים כמו נחישות, הרגשת דחיפות בכל דבר שעושים, יצירתיות וגמישות. תכל'ס אנחנו מאוד תוצאתיים, אצלנו תמיד מנסים לקצר לוחות זמנים".
לטבע יש 150 אתרים בעולם. ממפעלים לחומרי גלם ועד מעבדות ומרכזי מכירות. ברגע שיסתיים המיזוג עם אייווקס תמנה האימפריה 25 אלף איש. "לפני כמה חודשים חזרתי מכינוס גדול של אחד המפעלים שלנו בקנדה ולמחרת קיבלתי מהמנהל שם מייל ובו תכתובת בינו לבין אחת העובדות שהיתה בכנס. היא כותבת לו שבוקר אחרי הכנס קיבלה טלפון מלקוח שביקש לדבר עם מנהל השיווק. היא אמרה שהוא לא נמצא, אז הלקוח ענה לה בכעס:'אם כך, בזה הרגע איבדתם אותי', וטרק לה את הטלפון. היא כותבת: 'חשבתי לעצמי, אני עובדת בטבע, אסור לנו לאבד לקוח'. היא ניגשה ליחידת השיווק לברר את העניין, שם אמרו לה שאכן היתה בעיה עם הסחורה של הלקוח הזה. היא התקשרה אליו, התנצלה ושאלה מה אפשר לעשות כדי שהוא יישאר איתנו. הוא דרש לקבל את הסחורה שלו באותו יום אחר הצהריים. הבחורה התרוצצה בין המחלקות והרימה את כל המערכת בשביל זה. כשסיימה והודיעה לו שהסחורה בדרך אליו, הוא ביקש לעשות מיד הזמנה נוספת.
"היעד שלנו הוא להמשיך לגדול כל הזמן, להגיע למצב של אספקת תרופות לכל אחד במחיר שווה לכל נפש. להוביל זה לא אומר שאת מקבלת כתר והולכת לישון. כי אם את הולכת לישון את לא מובילה. טבע צריכה כל יום לעבוד על זה".
לאחר שנודע על העסקה עם אייווקס פורסמו הערכות של אנליסטים שקבעו כי הרכישה מהווה הפחתה של התחרות בשוק הגנרי מבחינת טבע. עוד העריכו כי ביצוע העסקה יחזק את היתרונות התחרותיים של טבע בצפון אמריקה, יעניק לה גישה למוצרים בהם נהנית אייווקס מראשוניות ויאפשר לשתי החברות להרחיב את פריסתן הגאוגרפית.
מקוב מכיר היטב את הביקורת כלפי הגלובליזציה וממהר להדוף אותה: "מי שמנסה לייצר למושג גלובליזציה קונוטציות שליליות, זו בעיה שלו. בתיה מקוב היתה יכולה לקבל את הידיעות הכי טובות שלה באמצעות יוני דואר, ואילו היום אתה מממש את הגלובליזציה אצלך בבית. יש הטוענים שגלובליזציה כאילו יוצרת עיוותים חברתיים, אני חושב הפוך. היא נותנת הזדמנויות נוספות לכל אחד. קחי לדוגמה את המרכז שלנו בהודו. יכולנו להשאיר את הודו במצב הנוכחי שלה וההודים היו ממשיכים לרעות פרות, גם זה בקושי. את יכולה להגיד שעובדים אצלנו אנשים בשכר עבודה נמוך, שזה נכון, אבל האלטרנטיבה היא שהם לא יעבדו. במפעל שלנו ליד ניו דלהי, שמייצר חומרי ביניים לחומרי גלם, עובדים 200 איש והמנהל הוא מקומי".
מקוב מודע לספורט הלאומי של רכישת מניות טבע, גם אם לאחרונה המניה שלו אינה מתנהגת כפי שציפה ממנה. מומחים וכלכלנים מדברים על אופנות משתנות בשוק האמריקני, על כך שהתחום הגנרי אותו מובילה טבע פשוט יצא מהאופנה וכי הדוחות המצוינים שהיא מציגה אינם ערובה להצלחת המניה. מקוב משדר בעקשנות עסקים כרגיל. הוא טוען כי אין דבר שיעצור את הצמיחה בשוק הגנרי, "היא מונעת על ידי הזדקנות האוכלוסייה והעלייה בהוצאות הבריאות בעולם. טבע אינה דומה לחברות גנריות אחרות, לא במגוון הפעילויות ולא בפריסה הגאוגרפית שלה. אנחנו קלאס בפני עצמנו".
ביוני האחרון פרסמה טבע, לראשונה בתולדותיה, אזהרת רווח, בעקבותיה הופסק המסחר במניה ונרשמו נפילות חדות. לאחר תוצאות הרבעון הראשון היתה התחזית של טבע לרווח של 41-36 סנט למניה ברבעון השני, ולרווח של 1.63-1.56 סנט למניה ב-2005 כולה . אבל באותו יום הודיעה החברה כי היא מעדכנת את תחזית הרווח לרבעון השני כלפי מטה, בשיעור של ארבעה סנטים למניה. כל זאת בעקבות צו מניעה שהוציא בית המשפט בארצות הברית נגד שיווק תרופת הקלאריטרומצין, המתחרה בביאקסין של חברת אבוט, שלה שוק של כ-280 מיליון דולר.
"ההחלטה להודיע לציבור כי רווחי טבע ברבעון השני ירדו היתה וולונטרית", מתעקש מקוב. "יש אנשים שמפרשים את זה כאזהרת רווח, בזמן שזה בכלל לא היה כך. כשנתנו בתחילת השנה אומדן של הרווח השנתי שלנו לשוק ההון דיברנו על תחום מסוים, לא קבענו משהו מדויק, לא אמרנו אם נהיה באמצע, בתחום העליון או התחתון. גם לא יכולנו לתת משהו מדויק, זה לא עסק שניתן לצפות אותו על הסנט.
"בתחום הגנרי יש הרבה הפתעות, וגם פה קרתה לנו הפתעה. הגשנו ל-FDA (מינהל התרופות האמריקני) תיק חדש על תרופה של חברת אבוט. כך פועלים בשוק הגנרי, או שמחכים עד תום פקיעת הפטנט (20 שנה) או שמאתגרים אותו. איך מאתגרים? טוענים בבית המשפט כי זהו פטנט שאינו ראוי להגנה כיוון שיש בו פגם כזה או אחר. במקרה של התרופה הזו, החלטנו לאתגר אותם והגשנו ל-FDA תיק חדש. כמובן שאבוט מיד תבעה אותנו, אבל תביני, זה הביזנס שלנו. תביעות כאלו הן הלחם, זה לא יוצא דופן וכך עובדות כל החברות שמייצרות תרופות גנריות. מה שקרה כאן הוא שהשופט הורה להוציא נגדנו צו מניעה".
מה אתה עושה מרגע שאתה מקבל את הידיעה על החלטת השופט?
"מיד הבנתי מה המשמעות. זה היה מאותם מקרים שצריך לקבל בהם החלטה בתוך מספר שעות, אין לך יותר מדי זמן. לא היתה לי שום דרך לדעת איך יגיב השוק. כמנהל יכולתי להחליט שאני לא יוצא החוצה עם שום הודעה. בסך הכל עמדנו בתוך טווח התחזית שנתנו בראשית השנה, אמנם בחלקו התחתון, אבל עדיין בתוכו. בסופו של דבר, אחרי התייעצויות רבות, החלטתי לצאת ולהודיע על כך שיהיה שינוי ברווח. הרגשתי שעלי לתקן את הציפיות של הציבור וכך עשיתי".
ואכן , ערך המניה שלכם ירד בשבעה אחוזים כתוצאה מההודעה שלכם.
"אני בטוח שקיבלתי החלטה נכונה, זאת היתה חובתי".
מקוב מתעקש כי למרות הכל רמת העניין שיש היום לציבור הישראלי בטבע היא אדירה. "ראשית, כל עם ישראל מושקע בטבע בצורה זו או אחרת. זאת מניית דגל, לא סתם, ולכן מסתכלים עליה יותר. מעבר להתעניינות הזאת מדובר כאן בגאווה לאומית. אני שומע את זה בכל מקום. זה היה הכי בולט כשהרכישה של אייווקס התפרסמה. באו אלי אנשים ואמרו,'הבאתם לנו גאווה'. הרעש סביב העסקה היה אמנם ברור, כי היא חריגה בכל קנה מידה, אבל לא צפיתי את התגובה של האנשים ברחוב. ביצעתי עסקה שטובה לחברה שלי, לא חשבתי לעצמי,'אני הולך להביא גאווה לאומית'".
מקוב, 67, אב לשלושה וסב לחמישה, מתגורר במושב כרמי יוסף. איש עשיר שעובד קשה. "אלה חיים מאוד אינטנסיביים", הוא אומר. "אני נוסע לחו"ל בערך פעמיים בחודש, כל פעם לשבוע לפחות, והקושי העיקרי הוא השינויים בשעון הביולוגי וההסתגלות המהירה שנדרשת ממך לאורח חיים שונה. למדתי לחיות עם זה, השינה הכי טובה שלי היא במטוסים. טיסה לארצות הברית בשבילי זו שינה בריאה של הרבה שעות, אבל כשאני חוזר משם אני משתדל לישון כמה שפחות כי השעון הפוך, אז אני קורא ועובד. אני יודע שמבחוץ זה נשמע זוהר, מחלקה ראשונה וכל מה שמסביב. זה טוב לפעם אחת או שתיים, אבל אצלי זה אורח חיים".
יש לך זמן לתחביבים?
"התפקיד הזה, מבחינתי, הוא הטופ, אחריו אני בטח אהיה סבא נחמד שכובש זיתים. יש לי שלושה עצי זיתים בחצר הבית, והנכדים באים אלי לקטוף. גיסי המציא מכונה שדופקת את הזיתים. הרצפט לא השתנה. קודם משרים במי מלח, אבל הכי חשוב להכניס את הזיתים לתוך בקבוקי פלסטיק כדי שיחדור כמה שפחות אוויר".
חופשים אתה לוקח?
"כן. החוכמה בלצאת לחופש זה לנקות את הראש. כשאני עולה על מגלשי סקי אני עסוק אך ורק בזה ולא בשום דבר אחר, זו החופשה הכי טובה שיש".
ומה אתה קורא?
"עכשיו אני קורא ספר שנשמע מהתחום המקצועי, אבל הוא לא. הוא מתאר את הבנייה וההתמוטטות של אנרון. זה ספר מדאיג, קשה להאמין שרק לפני שני עשורים אנרון הוקמה והיתה חברה מאוד גדולה, ועד כמה הניהול שם היה כל כך לא מקצועי עוד לפני ההסתבכות. קשה להאמין איך אפשר להיות כאלה טיפשים ולעשות כל כך הרבה שטויות. אני לא מבין איך הם לא ראו את זה, זו הרי היתה חברה שהצליחה".
הדבר החשוב ביותר כרגע מבחינת מקוב הוא להשלים את המיזוג עם אייווקס באופן חלק, אבל יש יעד נוסף שדחוף לו לסמן, והוא לאפשר ליותר אנשים להשתמש ב"קופקסון", תרופה ייחודית לטרשת נפוצה שפיתחו בטבע יחד עם מכון וייצמן ושיצאה לשוק ב-95'. "זו מחלה שמעדיפה נשים צעירות, כמותן אני פוגש הרבה", הוא אומר, "הייתי בכנס של החברה שלנו שעוסקת בשיווק של הקופקסון בארצות הברית והיתה שם בחורה שהביאה איתה לכנס חברה שחולה בטרשת נפוצה ומשתמשת בקופקסון. היא סיפרה לי שהמחלה למעשה נעצרה. בגלל שמצבה השתפר היא מתפקדת לחלוטין, הולכת באופן חופשי ומדברת עם אנשים. לפגוש אישה כזאת זה בשבילי הסיפוק הכי גדול בעבודה. כשאני פוגש אנשים שתרופה שלנו הצילה אותם זאת תחושה נפלאה".
נא להמתין לטעינת התגובות
