הטוב הרע והריאלי
אז מה בדיוק יעשה אהוד אולמרט במשרד האוצר? 3 תסריטים אפשריים
הבורסה עלתה אתמול לא משום שאולמרט נבחר לכהן כממלא מקום שר האוצר, אלא כאות הוקרה לכך שאריאל שרון פעל במהירות להקטנת חוסר הוודאות בשוק, ולא הותיר ריק את אחד הכיסאות החשובים ביותר בממשלה, תוך כדי היסחפות לאינטריגות פוליטיות.
בשוק היו שמחים יותר, כמובן, לראות מישהו כמו יעקב פרנקל, אישיות שכבר הוכיחה את עצמה בשורה של תפקידים כלכליים ושמוכרת היטב לקהילה הבינלאומית. מינוי כזה, בהמשך למינויו של סטנלי פישר לנגיד בנק ישראל, היה ממשיך לשדר את המסר שכל העולם אהב כל-כך - ישראל היא כלכלה גלובלית ופתוחה, שמתנהלת על-פי חוקי השקיפות והדיווחיות המקובלים בעולם המערבי. פרנקל, הידוע גם כמקורב לנתניהו, היה ממשיך בקו המדיניות שלו ומביא את שלל הרפורמות לנקודת הסיום.
אולם כל זה לא קרה, ומעתה יכהן בתפקיד שר האוצר יריבו הפוליטי - אך גם הכלכלי - הגדול ביותר של נתניהו. למה אפשר לצפות בתקופה הקרובה בעקבות המינוי של אולמרט?

לא פחות מביבי. אולי יותר
עם מינויו לממלא מקום שר האוצר מנסה אהוד אולמרט לבנות לעצמו תדמית חדשה, ולהוכיח לכולם שהוא יכול להיות שר אוצר לא פחות טוב מנתניהו. אולי אפילו טוב יותר. הוא מנסה בכל הכוח להתנתק מהתדמית הבעייתית שדבקה בו - של איש שמקדש את הקשר בין הון לשלטון - ופועל מעתה כמעט במנותק מהאינטרסים הכלכליים של קבוצות לחץ שונות. מי עוד זוכר את פרשת דמי הקישוריות או את המימון למפעל של קוקה-קולה? אהוד אולמרט החדש הוא בעד הגברת התחרות וחיסול המונופולים במשק.
בתוך כך הוא מיישם את רפורמת בכר במערכת הבנקאית ובשוק ההון ומטפל גם בנושא עמלות ההפצה, ואינו נכנע ללחצים הכבדים של הבנקים. במקביל לתהליך זה הוא מאיץ את הרפורמה התקועה במשק החשמל, על אפם ועל חמתם של בנימין בן-אליעזר וועד העובדים של חברת החשמל. אם המינוי שלו הופך מזמני לקבוע, הוא מתעקש להמשיך גם את הרפורמה בנמלים, שהחלה ב-2004 אך לא הגיעה להבשלה.
בעבודתו כשר האוצר מסתייע אולמרט במערך הפקידות הבכירה
אולמרט מרבה לנסוע לחו"ל ולהציג את השינויים הניכרים החלים במשק הישראלי בפני בנקי השקעות מובילים. המשקיעים הזרים מתרשמים מעבודתו ומהקסם האישי והאמינות שלו, שכמעט יכולים להתחרות באלה של ביבי, וחוזרים להזרים כספים לשוק ההון הישראלי. תוכנית ההתנתקות הסתיימה בהצלחה ופתחה אופק מדיני חדש, מה שמביא להעלאת תחזית הצמיחה ל-2006 ל-4.5%.
על רקע כל אלה מזנקת הבורסה והתשואות באג"ח ממשיכות ליפול, למרות פער התשואות האפסי בין ישראל לארצות-הברית. המעו"ף כבר נושק לרמות של 740-730 נקודות, ובמקביל השקל ממשיך להתחזק ושער הדולר מתקרב לרמה של 4.3 שקלים.

לא מקלקל יחסים
על אף הצהרותיו שהוא מתכוון להמשיך את קו המדיניות הכלכלית שהנהיג נתניהו ולהמשיך בקידום הרפורמות, אולמרט מוכיח שוב כי לפוליטיקאים קשה מאוד להשתנות. כמו שנתניהו פרש בשנייה האחרונה לטובת המשחקים הפוליטיים, לאחר שהיה נדמה לכולנו שהכלכלה והרפורמות הן אלה שבאמת חשובות לו-ולא רק המחשבות על התפקיד הבא שלו - כך גם אולמרט.
הרי היחסים הטובים וההדוקים שהוא בנה לאורך שנים עם בכירי התעשיינים והחברות המובילות במשק, כמו חברת החשמל, הבנקים והנמלים, חשובים מכדי להרוס אותם עבור כהונה שעשויה להיות בת 3 חודשים בלבד. מי יודע אם אחרי הבחירות הוא יהיה זה שיקבל את התפקיד?
שבועות ספורים בלבד לאחר ההצהרות וההכרזות נזכר אולמרט עצמו ומזכיר גם לנו, שהוא בעצם היה המתנגד החריף ביותר למדיניות של נתניהו לאורך כל הדרך. כמעט בערגה הוא נזכר בהתנצחויות התכופות ביניהם כאשר עוד היה שר התעשיה והמסחר, שבמהלכן הגן אולמרט על הקו המדיני של שרון ובה-בעת תקף את חוסר החמלה וההתחשבות של נתניהו בשכבות החלשות.
אולמרט מוצא את עצמו במלכוד הראשון כבר בעת ההצבעה על התקציב ל-2006. הרי הוא היה ידוע כאחד ממתנגדיו הגדולים, ועל-פי שמועות שנפוצו באחרונה, הוא אף ניסה לארגן בלוק חוסם יחד עם מפלגת העבודה כדי לטרפד את העברת התקציב בממשלה. התקציב מתעכב, ואולמרט מנסה להרוויח זמן ולהבין לאן נושבת הרוח.
בינתיים המדינה מתנהלת ללא תקציב. על הרפורמות אין מה לדבר. סוגיית עמלות ההפצה חוזרת לשולחן הדיונים, ובלחץ הבנקים הגדולים נקבעות העמלות ברף העליון, שיבטיח לבנקים תזרים מזומנים ורווחים נאים גם לאחר הפרידה המתוכננת מקופות הגמל ומקרנות הנאמנות.
כדי להוריד מעצמו לחצים מיותרים, ובמקביל להבטיח תמיכה עתידית של מרכז הליכוד, מבצע אולמרט שורה ארוכה של חילופים בצמרת האוצר. מקורביו עוד מימי עיריית ירושלים ממונים לתפקידים הבכירים באוצר. מי שהובילו את כלכלת הרפורמות של השנים האחרונות, ובראשם המנכ"ל בכר, עוזבים את ירושלים.
בתוך חודשים ספורים מאבד משרד האוצר את האמינות ואת היוקרה שבנה במשך שנתיים וחצי, והמשקיעים הזרים כבר לא חושבים שישראל היא אחת הכלכלות האטרקטיביות בקרב השווקים המתעוררים. מידת חוסר הוודאות רבה, ולא ברור אם בכלל קיימת מדיניות כלכלית או רק משחקי אינטרסים. בתנאים כאלה מעדיפים גם המשקיעים המקומיים להמתין לימים טובים ובטוחים יותר.
הזרים מקטינים את החשיפה לשוק המניות והאג"ח הישראלי - הרי מה הטעם להסתכן במזרח-התיכון, כאשר התשואות על איגרות-החוב האמריקניות הישנות והטובות כמעט זהות לאלו של כל השמות האקזוטיים שבקושי למדנו לבטא, כמו 'שחרים' או 'גלילים'?
מחזורי המסחר בבורסה יורדים וכך גם המדדים המובילים, והיא מדשדשת ברמות של 640-630 נקודות , בעיקר בזכות המשקיעים המקומיים שמכירים את החברות ואת הביצועים הטובים שלהן, ולכן מספקים רמת תמיכה מסוימת לשוק המניות. אווירת חוסר הוודאות מחזירה את הדולר לימיו הטובים, עם תנודות יומיות חדות שמאפשרות ליצור רווחים ספקולטיביים למי שיש לו אומץ וכסף.

סוגר קצוות
מינויו של אולמרט הוא בסך-הכל מינוי זמני, שנועד להעניק לראש-הממשלה אריאל שרון קצת שקט תעשייתי בגזרה הכלכלית לפני הבחירות, שלא יאחרו לבוא. גם אולמרט מבין זאת, ועל כן המטרה שלו היא להעביר את התקופה הקרובה ללא דרמות גדולות - מצד אחד לא להסתכסך עם חבריו משכבר הימים במגזר העסקי, ומצד שני לא להרוס לגמרי את התשתית שנבנתה פה בשנתיים האחרונות.
במסגרת החלטה זו מעביר אולמרט את התקציב ל-2006 ללא עיכובים גדולים וללא שינויים גדולים - משהו די דומה למה שנתניהו היה מעביר, אולי עם טיפה יותר התחשבות באינטרסים של המפלגות השונות, ופחות ביעדי הצמיחה והרפורמות. קרוב לוודאי שעם אולמרט כממלא מקום שר האוצר, התקציב יהיה ידידותי יותר כלפי השכבות החלשות, והקיצוצים בסעיפים השונים של תשלומי העברה יהיו מינוריים, אם בכלל. כך לפחות אם לשפוט עלפי הצהרותיו התכופות של אולמרט, שמאשים את נתניהו בחוסר התחשבות ובדחיפה לכלכלת שוק ותחרות בכל מחיר.
לגבי הרפורמות שכבר אושרו בחוק, כמו רפורמת בכר או הרפורמה במס, אין לאולמרט יותר מדי מה לעשות פרט לסגירת קצוות פה ושם, והכל בניסיון לשמור על פרופיל נמוך יחסית - ולא לשרוף גשרים. בעניין הרפורמות התקועות, עדיף שהכל יישאר ברמת הסיסמאות. אחרי הבחירות אפשר יהיה לבחון שוב את הרפורמה במשק החשמל ובנמלים, אבל נראה שאם מינויו של אולמרט יהפוך לקבוע, לא צפויה התקדמות רבה בתחום.
הימים של חוסר הוודאות שלפני הבחירות, ללא קברניט דומיננטי שמשיט את הספינה הכלכלית, אינם מיטיבים עם הבורסה. המשקיעים הזרים אמנם לא בורחים, אך עוצרים את הזרמת ההון בהמתנה להתבהרות התמונה. שוק המניות המקומי הופך להיות תנודתי ומתקשה לעבור את הרמות של 700 נקודות, כיוון שגם המשקיעים המקומיים מתחילים להעביר חלק מכספם לחו"ל, בעיקר לנוכח עליית התשואות באיגרות-חוב בארצות-הברית. גם הדולר מתאפיין בתנודתיות רבה, אם כי אין פיחות משמעותי ושער הדולר משייט סביב הטווח של 4.55-4.5 שקלים.