שמן יקר כפז
327 שקל. זה הסכום ששילמה אורית יוסף בתחנת דלק "פז" עבור שמן מנוע, תוסף דלק ומים. היא עצרה שם אחרי שנורית השמן במכוניתה הבהבה. הטיפול הנמרץ לא סייע: הנורה לא נכבתה, ובמוסך התברר שכמות השמן המוגזמת שמזג המתדלק פגעה במנוע. ב"פז" החליטו שטוב שם טוב משמן רע - ופיצו את הלקוחה
היא עצרה בתחנת הדלק "פז" בגשר הירקון, ששמה נודע בעבר ברחבי המדינה כאשר "כלבוטק" חשפה שעובדיה זייפו את השעונים ונטלו מלקוחות תמימים תשלומים מופרזים.
אורית פנתה לאחד המתדלקים וביקשה ממנו שיבדוק את כמות השמן במנוע מכוניתה ויברר את הסיבה להבהובה של נורית האזהרה. עובד התחנה ערך בדיקה מהירה והשמיע קולות שהביעו דאגה חמורה. גברתי, פסק בשפת המומחים, אין לך טיפה אחת של שמן במנוע ואף הוסיף בחומרה: אסור היה לך להמשיך ולנסוע אפילו דקה. מכוניתך במצב איום ונורא.
בטרם תספיק אורית לומר מילה, יצק המתדלק ללא כל מילות הסבר ואזהרה שני קילוגרמים וחצי של שמן סיכה ואף קבע בחומרה כי עליה ליטול עוד מחצית הקילוגרם של תוסף חיוני בעת כזו של מצוקה. הוא הוסיף עוד הבחנה: הרדיאטור שלך מרוקן מכל טיפה, ועל כן הזרים לתוכו מכל נוזלים כחלחלים. אורית היתה אסירת תודה לנוכח התושייה שגילה עובד התחנה ונשאה והודתה לבורא על הישועה המהירה. כאשר הגיעה שעת חשבון פערה את עיניה בתדהמה.
היא חויבה עבור השמן המשובח 207 שקל, יקר בעשרות אחוזים מהשמן הרגיל. עבור המים הכמעט קדושים התווספו לחשבון 55 שקל והתוסף אף הוא הקיז מכיסה 65 שקל. סך החשבון עמד על 327 שקל עבור שמן ומים ותוסף שתפקידו לסייע למנוע לגרגר כהלכה, כמצוות איש התחנה. אורית שילמה ללא מחאה והמשיכה בנסיעה שלווה ובטוחה. היא הרחיקה מאות מטרים ספורים כאשר הנורית שוב נדלקה במלוא עוזה ומבעד למכסה המנוע בקעו ועלו קולות מוזרים שגרמו לה דאגה גדולה.
אורית מיהרה למוסך וכאשר חשפה בפני העובדים את קורות מילוי השמן ב207- שקל פרצו כולם בקריאות תדהמה ורמזו לה כי ניצלו את תמימותה. לדבריהם, השמן הקבוע במכוניתה, שאינה חדישה, זול בהרבה וגם לא היה צורך לגייס כמות נוספת מעבר למה שעדיין היה במנוע בעת הבדיקה בתחנה. בדיקה נוספת העלתה כי משאבת השמן במכוניתה נפגעה עקב הדיאגנוזה הלקויה והשמן העודף שיצק עובד התחנה.
רוגזה של אורית גאה ועלה, והיא התקשרה למנהל התחנה וגוללה באוזניו את סיפורה. לדבריה, הרים את קולו ודיבר אליה בגסות רבה ואף קבע כי העובד נהג בהגינות רבה. אורית לא ויתרה והמשיכה בחקירה. היא פנתה לתחנת "פז" אחרת בדרך השלום ושם התברר לה להפתעתה כי השמן שנמכר לה הוא היקר ביותר המצוי בשוק השמנים במדינה והוא הולם רק מכוניות חדישות רבות עוצמה ויוקרה ולא ראוי למכוניתה בת עשור השנה ודלת כושר הסחיבה. עוד גילתה כי אין לערבב סוגים שונים של שמנים כפי שנעשה במכוניתה, והעובד היה צריך לשאול תחילה את רשותה ולהיוועץ בה בטרם מכר לה את הסחורה המיותרת והיקרה.
עוד הבהירו לה בתחנה בדרך השלום כי לא היה כל צורך בתוסף, שאף מחירו היה מופקע. ממצא נוסף שגרם לה דאגה היה טענת אנשי המוסך כי התקלה שנגרמה מקורה בגודש
אורית פנתה למדורנו בתלונה חריפה והביעה את חששה כי עובד התחנה, הזוכה בתוספת תשלומים על-פי היקף מכירת התוספים והשמנים ושאר נוזלים שבחלקם מיותרים, ניצל את תמימותה כאשה שאיננה מתמצאת ברזי מכוניתה. היא ביקשה להזהיר נהגים אחרים כי יהיו יותר ערניים בבואם להוסיף שמנים ודלקים.
פנינו להנהלת "פז" וזכינו לקבל תגובה ראויה. הדוברת קבעה כי אכן ייתכן שהעובד טעה בתום לב כאשר היה מעוניין לסייע ללקוחה. החברה מתנצלת על התקלה שנגרמה, ולאור המקרה הורתה למנהל התחנה להקפיד הקפדה חמורה על נוהלי מכירת השמנים בסוגים השונים ולרענן את הנוהלים לכל העובדים על מנת שלא יישנו מקרים דומים. חברת "פז" גם גילתה הבנה למצוקתה של אורית שנאלצה לתקן את רכבה בעקבות יציקת שמן בלתי ראויה והעניקה לה פיצוי בסך 650 שקל.
ולכם הקוראים אנחנו מציעים, גם לידענים וגם לתמימים, להיזהר שבעה נקיים לפני שאתם מתמסרים להצעות למכירת שמנים ותוספים.
שאול פלדשטיין נפגע ברגלו ואיננו מסוגל לצעוד אלא צעדים רופסים וזהירים, לכן הכיר בו הביטוח הלאומי כנכה במאת האחוזים. משרד התחבורה העניק לו תו נכה המקל עליו את התנועה. כאשר פג תוקף התו לפני שנה, פנה שאול לשלטונות וביקש להאריך את תוקפו לצמיתות, שהרי רגלו מחמת גילו לא תשוב לתפקד, ועל-פי אבחנת רופאיו שוב לא ידהר במשעולי ההרים כאשר הוא משיק לגיל ה70- ולא ידווש באופניו על-פני הדרכים.
תגובת משרד התחבורה היתה רשמית וקרירה: היא תבעה ממנו לשגר לאלתר צרור של טפסים לוועדה שתשב על המדוכה ותקבע אם להאריך את תוקף התו לעוד שנה. שאול תמה: הרי רגלו פגועה לצמיתות ולא תירפא, ומדוע כל שנה הוא צריך לעבור שוב ועדה? המסמכים גויסו, נחתמו ושוגרו למשרד התחבורה, ובני המשפחה המתינו לתו המאפשר לשאול לנוע בקלות בסביבה עמוסה.
בתום תקופת המתנה מתוחה התקבלה תגובה מוזרה: אינך זכאי לתו, לא לשנה ואפילו לא לדקה. המסקנה היתה ברורה: שאול שב לאיתנו והוא מקפץ מעתה כאיילה שלוחה. אשתו צפרירה פנתה בשמו למדורנו בשאלה: הייתכן שמשרד התחבורה יקבע כי הוא כשיר להליכה והוא נטול מגבלה ואילו הביטוח הלאומי מכיר בו כנכה במאה אחוז? היא תמהה על הגיונה של ההחלטה וביקשה מאיתנו התערבות מהירה.
דובר משרד התחבורה ציטט בתגובתו הבהירה את נוהלי המכון הרפואי לבטיחות בדרכים, שהגיע לאבחנה שונה. תמהנו כיצד רופאי הביטוח הלאומי, הידועים בקפדנותם, קובעים אחוזי נכות בדוקים ומבוססים והמכון לבטיחות בדרכים נוטל לעצמו סמכויות מופלגות ומגיע למסקנות סותרות.
בעקבות פנייתנו נחתמה הפרשה: רופא המכון החליט להאריך את תוקפו של תו הנכה לשלוש שנים ובתום התקופה שוב יישב כדי להחליט אם להאריכו לתקופה בלתי מוגבלת או קצובה. אנחנו סבורים כי במקרים שבהם מחליטים רופאים מוסמכים, החברים בוועדות רפואיות המתכנסות במועדים קצובים, על נכות לצמיתות, אין לייסר נהגים בשפע של ועדות ומומחים נוספים.
צפינו בך ברוגזה כשחלפת ברמת החייל הצפופה והשלכת בדל סיגריה מבעד לחלון מכוניתך המסחרית, שמספרה 25-377-06
המען לפניות: המגזין, "רייכר מתרגז," רח' קרליבך 2 תל-אביב, מיקוד: 67132
נא להמתין לטעינת התגובות
