איך עובד סידור אותיות המקלדת?
ארז בן-ארי מתקתק עוד תעלומה טכנולוגית. והפעם: אותיות המקלדת
למה האותיות במקלדת מסודרות כל-כך לא נוח? כדי לגלות את התשובה צריך לפתוח כמה ספרי היסטוריה. המחשבים האישיים אמנם הכניסו את המקלדת לכל בית, אבל היא פותחה לראשונה הרבה לפני שמישהו בכלל חלם על מחשב. על-פי השערות, המקלדת הראשונה בהיסטוריה נוצרה בשנת 1714 כחלק ממכונת כתיבה שנועדה לעיוורים. באותה תקופה המכניקה היתה פשוטה מאוד והמכונות איטיות במיוחד, ולכן איש לא חשב עליהן כתחליף לכתיבה, אבל עם הזמן הטכנולוגיה השתפרה וניתן היה להגיע בעזרתן למהירות כתיבה גבוהה מאוד.
כבר במכונות הכתיבה הישנות סידור מקשי האותיות היה תמוה למדי ולא נוח. האגדה מספרת כי תחילה המקשים דווקא היו מסודרים בצורה אלפאבתית (כמו במקלדת הסלולרי) אבל המכניקה הרגישה של המכשירים לא התמודדה עם מהירות הכתיבה של המשתמשים המיומנים. לכן שונתה צורת המקלדת למבנה שאנו מכירים כיום, המכונה QWERTY (על שם 6 המקשים הראשונים בצדה השמאלי של שורת האותיות העליונה). על-פי המיתוס, סידור זה, בהיותו לא נוח להקלדה, האט את מהירות העבודה ומנע מהמכונות להיתקע.
כיום אין מניעה טכנית לשינוי סידור המקשים, ולכן קלדנים מסוימים מעדיפים להשתמש בסידור בשם Dvorak, שבו אותיות שהן נפוצות יותר בשפה האנגלית קרובות יותר אחת לשנייה, וכך ניתן להקליד את רוב המילים עם תנועה מינימלית של האצבעות. בשימוש במקלדת כזאת נרשם שיא העולם במהירות הקלדה –212 מילים בדקה.
במקלדות מודרניות יש כ-100 מקשים המאפשרים להקליד את כל האלף-בית וכן סימנים נוספים. כדי להגיע לרבים מהסימנים, משתמשים במקשי שינוי כמו Shift ,Ctrl ו-Alt, שלחיצה עליהם במקביל למקשים הרגילים משנה את תוצאת ההקלדה (כך, למשל, בהקלדה באנגלית לחיצה על Shift הופכת אותיות מקטנות לגדולות).
עם זאת, בשפות רבות מספר הסימנים הוא עצום, ולכן גם מקשי השינוי הקיימים לא מספיקים. מאחר שהיצרנים מעדיפים לא לפתח חומרה ייחודית לכל שפה, קיימות שתי שיטות ליצירת הסימנים הנוספים.
שיטה נוספת היא טכניקת "המקש המת", שבה יש להקיש על צירוף מקשים כדי לקבל את האות. בשיטה זו, למשל, משתמשים כדי להוסיף ניקוד עברי במעבדי תמלילים (לחיצה על Caps Lock ואז על Shift עם אחד המספרים בשורת המספרים העליונה).
מלבד זאת, בשפות רבות המקלדת מסודרת בצורה שונה מעט, על-פי דרישות השפה. במקלדות גרמניות, למשל, האותיות Z ו-Y מוחלפות על המקלדת, מאחר שהאות Z נפוצה יותר בגרמנית. מכונות כתיבה עבריות יוצרו הרבה אחרי שנפתרו הבעיות הטכניות של הלועזיות, לכן סידור המקשים הוא יותר יעיל - האותיות הנפוצות בשימוש (כמו העיצורים אהו"י נמצאות במרכז המקלדת, והאותיות הנפוצות פחות נמצאות בצדדים.
בחלק מהשפות, כמו סינית, יפנית וקוריאנית, ההקלדה כבר הופכת לתהליך הרבה יותר מייגע. מאחר שהשפות הללו כוללות אלפי סימנים, מקלדת של 102 מקשים לא מסוגלת להכיל את כולם, ואפילו מקשי השינוי לא מספיקים. התשובה היא סדרת הקשות שמפיקות אות אחת. לכל שפה יש כמה שיטות הקלדה, ויש צורך להשקיע לא מעט זמן בלימודן. בחלקן המשתמש מקיש על צירוף מסוים על-פי היגוי הסימן, ואז נעזר בתפריט המופיע על המסך כדי לבחור את הסימן הרלוונטי מבין אלה הדומים להקלדה שלו. לפעמים משמש המחשב חלק פעיל מההקלדה, ובעזרת אלגוריתמים מיוחדים הבוחנים את תוכן הטקסט הוא מנסה לנחש לאיזה סימן התכוון המשתמש. ההקלדה בשפות הללו איטית יותר מאשר בשפות אירופיות, אבל אצל קלדנים מקצועיים הפער לא גדול.
לקלדנות מקצועית קיימים סוגים מיוחדים של מקלדות. קצרנים (סטנוגרפים), למשל, שחייבים להקליד במהירות אדירה של 200 מילים בדקה, משתמשים במקלדת מיוחדת שעולה אלפי שקלים, וסימנים מיוחדים בה מצמצמים את זמן ההקלדה.
לשימושים פחות מקצועיים קיימות מקלדות אקורדים, כמו למשל מקלדת הצפרדע המכילה 15 מקשים בלבד, שבה לוחצים על כמה מקשים במקביל כדי לקבל אות אחת.
נא להמתין לטעינת התגובות
