מלח הארץ
רכישת כשליש ממניות תעשיות מלח מקרבת את מאיר שמיר, אחרי תקופה לא קלה, עוד מדרגה בדרך אל האצולה העסקית של ישראל. שמיר - שהחל את דרכו בקיבוץ הדתי בארות יצחק, עבר דרך קורס טיס והמריא בעסקי הביטוח - מוערך היום ביותר מ-600 מיליון שקל. יהודה שרוני משרטט את דיוקנו של האיש שהפך את הביטוי 'מלח הארץ' למנגנון צמיחה עסקי, וחושף את תפישת עולמו על חברות ועסקים
"בשלב זה אין לי כוונה לשמש דירקטור בבנק", אמר שמיר זמן קצר לאחר השלמת העיסקה, "אני מעדיף למנות מישהו מטעמי, שמבין יותר בנושאים בנקאיים".
בעקבות הרכישה בתעשיות מלח זכה שמיר לזרם בלתי-פוסק של מכתבי ברכה, טלפונים וזרי פרחים ממנהלים בכירים במשק. שתי ברכות מעניינות במיוחד הגיעו משלמה נחמה, יו"ר דירקטוריון בנק הפועלים, ומיעקב פרי, יו"ר דירקטוריון בנק המזרחי, המשמש גם כיו"ר ליפמן, שבה מושקע שמיר.
מנכ"ל לאומי, גליה מאור, עדיין לא בירכה אותו, למרות הקשר המיוחד שנרקם בין השניים, כפי שנחשוף כאן לראשונה. לאומי הוא המממן העיקרי של מבטח שמיר, וכשהחברה נקלעה למשבר הקשה ביותר שלה בתחילת 2002, התעוררו בבנק סימני שאלה באשר לגורל ההשקעה. "אני לא לקחתי מכם את הכסף אלא לוויתי אותו, ובכוונתי להחזירו לכם עד הגרוש האחרון", הצהיר שמיר, שטרח להגיע באופן אישי לבנק כדי להשמיע את דבריו אלה.
מאור, שבמהלך המשבר בשנים 2002-2001 היתה רגילה בעיקר ללקוחות מסוג אחר - כאלה שמתנערים מאחריותם לחוב במקרה של הלוואות'נון ריקורס' (ללא זכות לתבוע את נכסיו האחרים של הלווה-י.ש) - התרגשה מאוד מהודעתו של שמיר, התקשרה אליו וציינה זאת לחיוב.
שמיר: "אנשים בקהילה העסקית שמכירים אותי, מפרגנים בעקבות העיסקה עם תעשיות מלח. הם עוקבים אחרי העסק שלי בשנים האחרונות, וכשהדברים מתחברים גם קל יותר לפרגן. כולם חושבים בעיקר על בנק הפועלים, אבל יש לתעשיות מלח השקעות חשובות גם בתחומי הנדל"ן והתעשיות. ההשקעה שלי בחברה היא באופן חד-משמעי לטווח הארוך. אני מתכוון להפוך אותה לעוגן של השקעותיי האחרות בישראל".
שמיר, בן 54, נראה צעיר מגילו. "כנראה העסקים עושים לי טוב. הם מזרימים את האדרנלין", הוא מסביר. הוא נולד בקיבוץ בארות יצחק ולמד בישיבת נחלים. בחיל-האוויר שירת כנווט במטוסי 'פנטום', והשתחרר ב-1975. לימים התברר כי השירות הצבאי וההיכרות שלו עם עולם הטיס תרמו לעסקיו העתידיים.
לאחר שחרורו למד כלכלה ומינהל עסקים באוניברסיטת בר-אילן, וחיפש עבודה בנרות. המקום היחיד שהסכים לקבלו כשכיר היה חברת הביטוח סהר, שנוהלה באותם ימים בידי אהרון אחיעז-הנווט וחברו לספסל הלימודים, שהיה נשוי לבתו של אהרון סחרוב, בעל החברה.
מכאן הדרך לעולם העסקי היתה קצרה, אם כי את צעדיו הראשונים הוא עשה בצורה מהוססת, והדבר בא לידי ביטוי גם במצבו הכלכלי אז. כנשוי טרי באותם ימים התגורר בדירת 51 מ"ר בקומה שלישית ללא מעלית, וכפי שניתן ללמוד מראשית הדברים - גם זה כבר השתנה.
כעבור מספר שנים רכש שמיר נתח מסוכנות הביטוח מבטח, שהיתה בבעלות סהר, ובשנת 1998 השלים את מלוא הבעלות על הסוכנות. לקוחותיו הראשונים היו בעיקר מתחום ההיי-טק, ובהם החברות אר.די אלקטרוניקה, טק"ם (בית התוכנה של תדיראן) וחברת תדיראן עצמה. סוכנות מבטח - שהפכה בינתיים למבטח שמיר - החלה לגלגל עסקים בקצב גובר, והפכה לאחת הגדולות במשק.
השגשוג בענף ההיי-טק סייע לשמיר, והפרמיות צברו תאוצה. במקביל הוא נכנס לתחומי הייעוץ הפנסיוני והביטוח בקיבוצים. המשבר בהתיישבות העובדת העלה שאלות קשות
שמיר נכנס לתמונה, וסיפק את קרן הפנסיה ואת הפוליסות המתאימות - שאחדות מהן סיבכו אותו לימים בפרשת לה נסיונל - החברה שמכרה פוליסות ביטוח לקיבוצים בעיסקאות סיבוביות וקרסה לאחר-מכן. נגד שמיר לא הוגש, בסופו של דבר, כתב אישום. את הפתרונות הפנסיוניים הוא הציע באמצעות קרן הפנסיה עתודות, שהוקמה בשיתוף חברת ביטוח חקלאי, ומאוחר יותר הצטרפו לעתודות גם חברות כמו אינטל וסאיטקס.
עד כמה מוצלחת היתה פעילותו בתחומי הביטוח והפנסיה ניתן להבין על-פי התמורה שקיבל בעבורה השנה, כשמכר אותה. פעילותה של מבטח שמיר בתחום הביטוח נמכרה לקבוצת מגדל תמורת 90 מיליון שקל, והפכה למבטח סיימון. עתודות נמכרה לקבוצת כלל ביטוח תמורת 69 מיליון שקל, בעיסקה שסוכמה בסוף השבוע שעבר. לאחר היציאה מענף הביטוח - תהליך שהושלם בתחילת 2005 - הפכה מבטח שמיר לחברת השקעות לכל דבר.
השקעתו הראשונה של שמיר, בתחילת שנת 1991, היתה ביצרנית מוצרי החלבה אטאס, שהיתה בבעלות משפחת פרומצ'נקו וחתנו של אבא פרומצ' נקו-הרדוף וולף. את ההשקעה הובילו נתן חץ, טייס לשעבר שפרש מניהול חברת אקרשטיין, ואיש השיש נתנאל אלוני. ב-1 ביולי 1992 הציע שמיר לשותפיו למכור את חלקם ולהכניס לתוך אטאס את פעילות הביטוח. בדצמבר 1992 הפכה אטאס למבטח שמיר השקעות.
שווי השוק של מבטח שמיר עמד ביולי 1992 על 20 מיליון שקל, ואילו בשבוע שעבר כבר עמד על 615 מיליון שקל. הונה העצמי עומד כיום על 280 מיליון שקל.
שמיר: "צריך לזכור שעד העת האחרונה לא גייסתי מהציבור ולו שקל אחד. הגידול במבטח שמיר נובע מהרווחים הפנימיים. ההנפקה היחידה והראשונה שביצענו לציבור היתה לפני חודש, באיגרות-חוב בהיקף 180 מיליון שקל. אני האמנתי בחברה לאורך כל הדרך. בניגוד למשקיעים אחרים, שרכשו חברת השקעות עם תיק השקעות מוכן, אני בניתי בעצמי את תיק ההשקעות שלפיו עוצבה החברה". תיק ההשקעות התמקד בעיקר בחברות הנושקות לתחום ההיי-טק, שהיו בעלות פוטנציאל צמיחה אדיר.
בסוף 1992 ביצעה מבטח שמיר את ההשקעה הריאלית הראשונה, כשרכשה 20% מ טלדור מחשבים תמורת 1.5 מיליון דולר ו-20% מליפמן, לפי שווי חברה של 6 מיליון דולר. מאז ועד היום צמח השווי של ליפמן במאות אחוזים, והיא הפכה להשקעה המוצלחת ביותר בתולדות מבטח שמיר.
שמיר גם לא התבייש לנצל הזדמנויות. כך, למשל, השקיע במניות לאומי והפועלים ומכר אותן ברווח של מיליוני דולרים. הוא גם חבר לאיש העסקים אבי טיומקין והשקיע איתו בחברת הפרסום אריאלי. זמן קצר לאחר ההנפקה בבורסה הוא מכר את אחזקותיו ברווח.
אבל לא בכל השקעותיו רווה שמיר נחת, ובעקבות חלק מהן אף נקלע למצב עסקי קשה. ב-14 בספטמבר 2000, בשיא בועת ההיי-טק, רכשה מבטח שמיר 4.9% מסאיטקס תמורת 20 מיליון דולר (במחיר ממוצע של 11 דולר למניה). נכון להיום, גם לאחר ההתאוששות במניות החברה, מחירי סאיטקס עדיין נמוכים ממחיר העיסקה. השקעה לא מוצלחת נוספת היתה בגילת רשתות לווין, שם השקיע שמיר 55 מיליון שקל ברכישת איגרות-חוב להמרה של החברה.
גילת נקלעה לקשיים, ובשנת 2002 הוא נאלץ לבצע הפרשות בסך עשרות מיליוני שקלים בגלל ירידת ערך המניות. גם ההשקעה בחברת העטים האלקטרוניים ויזקום, שהשקיעו בה מיטב הסלבריטאים, כמו דן שילון ואברהם גרנט, לא היתה מהמוצלחות ביותר, ולבסוף מבטח שמיר מכרה את אחזקותיה בה תמורת כמיליון דולר. "באו אליי ילד מוכשר ואביו", מספר שמיר, "עם הרעיון של העט האלקטרוני.
הקמנו את החברה מאפס, והיום היא כבר מוכרת ב-10 מיליון דולר בשנה. אני מודה שהתמורה שקיבלתי מהמכירה לא עמדה בשום פרופורציה לאנרגיה האדירה שהשקענו בה".
חלק מהאנליסטים כבר הביעו חששות לגורלה של מבטח שמיר, אבל מאיר שמיר עצמו היה אופטימי: "לרגע לא חששתי לגורלה של החברה ותמיד האמנתי בה, למרות התקופה הקשה שהיתה עם גילת וסאיטקס. היה ברור שצריך לכווץ את שרירי הבטן כדי לעבור את התקופה הקשה".
ענף הביטוח זימן לשמיר היכרויות מעניינות - אחת מהן עם מאיר שני, שניהל בעבר את חברת המגן ולימים מונה למנכ"ל כלל תעשיות. כלל תעשיות השקיעה במבטח שמיר בשנת 2000, בתקופה שבה היא עוד נוהלה בידי רימון בן-שאול, שהאמין מאוד בשמיר. מאוחר יותר מכר שני את אחזקותיה של כלל תעשיות במבטח שמיר למאיר שמיר עצמו ולחברת אשטרום, מאחר שסבר כי מדובר בהשקעה שאינה מתאימה לקו העסקים של החברה. 20% ממניות מבטח שמיר נמכרו בספטמבר 2002 לשמיר ולאשטרום תמורת 26 מיליון שקל, ושוויין היום הוא יותר מ-60 מיליון שקל - פי 3 מסכום העיסקה.
כעבור שנה הגיע להשקעה במבטח שמיר מכר ותיק אחר של שמיר - איש העסקים ליאון רקנאטי. מה שלא התאים לכלל תעשיות, היה מצוין לרקנאטי. תחילה הוא רכש 6.92% מהחברה תמורת 20 מיליון שקל (ששווים כיום 42 מיליון שקל), ומאוחר יותר הגדיל את אחזקותיו ל-10%. באותה עיסקה, וזו חשיפה ראשונה, רכשה קבוצת משקיעים בראשות פרופ' יצחק סוארי כ-4.5% נוספים ממניות מבטח שמיר.
מבחינת שמיר הסבלנות השתלמה - ובגדול. איש העסקים, שהחל את דרכו בדירת שני חדרים בקומה שלישית ללא מעלית, מתגורר היום בצהלה וחלק משכניו הם אותם האנשים שאיתם הוא מנהל עסקים, כמו ליאון רקנאטי.
ההתאוששות בבורסה ועיסקת ההמשך יוצאת-הדופן בחברת ליפמן, שהוא ביצע בשיתוף עם קרן פימי, העלו אותו לשורה הראשונה של אנשי העסקים בישראל. העיסקה בוצעה ב-22 ביולי 2002 - באופן סמלי 10 שנים בדיוק לאחר ששמיר רכש את השליטה באטאס. קרן פימי, בניהול ישי דוידי, הצטרפה לגרעין השליטה והשקיעה 14 מיליון דולר ברכישת 19% מליפמן.
שווי השוק של ליפמן נסק ל-940 מיליון דולר - ולמי ששכח, ההשקעה הראשונה של מבטח בוצעה לפני שווי חברה של 6 מיליון דולר בלבד. פימי ניצלה את העליות, ומכרה 6.5% מאחזקותיה ב-70 מיליון דולר. מבטח שמיר מכרה סכום כפול מכך, ובחוגים הפיננסיים מעריכים כי בשלב מסוים פימי תממש את יתרת אחזקותיה, וייתכן שלליפמן יצורף שותף אסטרטגי בינלאומי.
דוידי: "עיסקה כזו אינה על הפרק כרגע. אני יכול רק לומר, שמאיר שמיר הוא שותף מצוין. מילה היא מילה, ואני מקווה שנמשיך לעשות עסקים משותפים. לא נתקלתי בהרבה שותפים כאלה".
השיפור הדרמטי במצבה העסקי של מבטח שמיר איפשר להוציא לפועל בחודש שעבר את הגיוס של 180 מיליון שקל. בתשקיף ההנפקה נאמר כי התמורה מיועדת לביצוע עסקים חדשים, אבל איש לא העריך את המהירות שבה יבוצעו עסקים אלה.
לפני 3 שבועות הגדיל שמיר את אחזקותיו בגילת ב-5% נוספים . במקור, שמיר היה אמור לרכוש את כל אחזקות בנק הפועלים בחברה, אבל ממש ברגע האחרון הקדימה אותו קרן ההשקעות הבינלאומית יורק, והוא נאלץ להסתפק בנתח קטן יותר ובשותפות איתה בשליטה.
בשבוע שעבר הוא השלים את העיסקה הגדולה באמת: רכישת 29% מחברת תעשיות מלח תמורת 240 מיליון שקל, חברה שאותה הוא מתכוון, כאמור, להפוך לספינת הדגל של עסקיו בישראל.
במגעים לביצוע העיסקה התגבשה החברות עם דני דנקנר, בעל השליטה בחברה, ועם ניר ברונשטיין, מנכ"ל פועלים שוקי הון. ברונשטיין: "בדרך-כלל אני מנוע מלדבר על לקוחות, אבל המקרה של מאיר שמיר יוצא-דופן. מדובר באיש עסקים שלטעמי הוא מהטובים, ההוגנים והמוצלחים ביותר שיש. אני יודע את הדברים מהפן האישי, ולכן אני גם לא מופתע מההצלחות הגדולות שלו בשנים האחרונות".
מבחינתו של שמיר, חברות ועסקים שלובים זה בזה, ומי שעושה איתו עסק הופך בדרך-כלל גם לחבר. מאידך גיסא, חבר שאכזב אותו במיוחד בזמנים לא טובים - מחוק מבחינתו.
בשוק ההון יודעים לספר על מנהל חברת החיתום פועלים IBI, רונן צלניר, שאכזב פעם את שמיר. לאחר שעניין פיננסי מסוים סוכם, חזר בו צלניר ממש ברגע האחרון ושינה את התנאים. בתשקיף ההנפקה האחרון, שבו גייסה מבטח 180 מיליון שקל, חדי-העין הבחינו בפרט מעניין: IBI, המופיעה בדרך-כלל בראש רשימת החתמים, הופיעה הפעם בסופה. נקמה קטנה של שמיר.
שמיר: "אני לא רוצה לאשר או להכחיש את מקרה IBI. באופן כללי אני יכול לומר, שבהחלט יש לי זיכרון ארוך - הרבה יותר ממה שניתן להעלות על הדעת. אני נחשב טיפוס לארג' - כזה שנאבק למען החברים ואלה שבסדר איתו. אבל אני בהחלט לא סלחן כלפי אלה שמתנגדים לי בצורה לא הוגנת ומאכזבים אותי".
אחרי כל ההשקעות האלה, האם אינך שבע? לא תלך לנוח קצת?
"ככה אני נראה לך? מה פתאום? אני לא רוצה לצאת בהכרזות בומבסטיות, אבל עדיין יש הרבה תוכניות ויש לפחות עוד עיסקה גדולה אחת על הפרק, שאולי תבוצע בקרוב. אתה מוזמן פעם למשרד שלי, להסתכל איך נראים יום העבודה ולוח הפגישות העמוס, ואז תחליט בעצמך אם אני שבע".
נא להמתין לטעינת התגובות
