 |
/images/archive/gallery/113/425.jpg
צילום: אי-פי  |
|
|
|
|
| על סוללות מאריכות ימים, הקשיים של שמנים במקומות העבודה ולקראת סטיב אוסטין |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
אלכס דורון
19/5/2005 9:27 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
 |
|
סוללה ל-10 שנים
|
|
|
 |
|
|
|
באוניברסיטת רוצ'סטר בארה"ב מפתחים סוללה שתוחלת חייה תהיה לפחות עשר שנים. הסוללה המפותחת תפגין יעילות הגבוהה פי עשרה מכל סוללה/מצבר עכשוויים ואף יתכן, שבסופו של דבר, תהיה הסוללה יעילה פי 200 מזו הקיימת.
הטכנולוגיה שבבסיס הפיתוח כוללת ניצול יעיל של חומרי פסולת גרעינית. ראש צוות המחקר, הפרופסור להנדסת חשמל ומחשבים פיליפ פושה, מסר בדיווח לכתב העת המדעי "אדוונסד מטריאלס" כי חברת סטרט-אפ אמריקנית בשם BetaBatt קיבלה את הזיכיון ליצור "מצבר/סוללה של הכח הגרעיני האישי".
החידוש הזה הוא כורח הנסיבות, עקב דרישה מוגברת לחשמל ואנרגיה, עבור סוגים שונים של התקנים ומכשירים. ב-50 השנים האחרונות מחפשת האנושות טכנולוגיות יעילות וידידותיות להמרת פסולת גרעינית, כדי שתשמש מחדש מקור ליצירת חשמל לשימושים שונים. ההצלחה במימוש הרעיון הזה הייתה עד כה מצומצמת.
המצבר שבפיתוח יהיה מבוסס על שכבות של פסולת רדיואקטיבית מחומרי גרעין. אב-טיפוס כבר נבחן והחוקרים מסרו שטעינה מחדש שלו תיעשה רק בעוד עשור, אולי אפילו בעוד 12 שנה. נראה כי אורך-חיים כה ממושך לסוללה חשמלית-גרעינית, בממדים ממוזערים כמובן, תהיה בקוצבי לב ובהתקנים אחרים שמיועדים להשתלה. אבל אפשר יהיה גם להניע באמצעותה רכבי חלל ומערכות רובוטיות שיצללו למחקרים במעמקי הים.
פרופ' פושה מעריך שלא נמנע שסוללות כאלו גם יפעילו חיישנים בבתים משום שאלו אינם זוללי חשמל ולכן כדאי ליצרנים לבסס את הפעלתם על סוללות כח-גרעיני.
איך זה עובד?
לטכנולוגיה שפותחה ניתן השם "בטאוולטיקה". בסלולה/המצבר הזה יש מחיצת סיליקון שלוכדת אלקטרונים שנפלטים מגז רדיו-אקטיבי כמו טריטיום. בדומה למנגנון שהופך את אור השמש לחשמל בלוחות-שמש – הפאנלים הסולריים שבקולטי השמש. עד היום לא נמצאה דרך ללכוד את האלקטרונים ש"נורים" בעת שהגז הרדיו-אקטיבי דועך ו"נרקב". כלומר הופך פסולת.
צוות המחקר האמריקני פתר את הבעיה. כאשר האלקטרונים נלכדים הם עוברים המרה לזרם חשמלי על פני משטח תלת-ממדי בעובי של 40 מיקרון, או פי עשרת אלפים מ- 1 אינץ'. טריטיום הוא גירסה רדיואקטיבית של מימן. בתערובת עם כימיקלים שונים הוא יפלוט אור. משתמשים כבר בשיטה זאת בשלט "יציאת חירום" במבנים ציבוריים ובתי ספר (באירופה וארה"ב) כאשר אין רוצים או לא ניתן לחברו לחשמל.
התברר גם שהכנסת סוללה כזאת בשתל בתוך הגוף היא בטוחה, אינה מזיקה לאיברים פנימיים, החלקיקים האנרגטיים אינם חודרים את העור. כמו כן ניתן לכלול סוללה כזאת, בעובי של שערת אדם כמעט, אפילו בתוך דף נייר.
|
|
 |
|
 |
|
|
|
|
|
|
|
|
|
במקומות העבודה מעדיפים רזים
|
|
|
|
|
|
|
שני מחקרים חדשים – האחד מהלסינקי, בירת פילנד, והאחר מארה"ב – גילו כי מי שעובד יותר מדי משמין ומה שחמור במיוחד: עובדים שמנים זוכים בדרך כלל למשכורות יותר נמוכות בהשוואה לרזים באותם תפקידים.
יותר מ-7000 נשים ו-2000 גברים בגילאי 60-40 השתתפו במחקר שנעשה בהלסינקי ועסק ב"תנאי עבודה פסיכולוגיים" התורמים לעלייה במשקל של עובדים. זהו חלק מסידרת מחקרים שעודם נמשכים גם עתה ועניינם בבריאות עובדים. מנהלים את המחקרים מדענים מאוניברסיטת הלסינקי ומשרד הבריאות הממשלתי, כאשר משתתפי המחקר הם עובדי העיריה.
רבע מהנשים ו-19 אחוז מהגברים דיווחו כי הם עלו במשקל בשנה האחרונה כיוון שאולצו לעבוד שעות נוספות. כן נמצא קשר ברור בין עייפות מעבודה ועלייה במשקל. אנשים שדיווח על עייפות יתר עקב עבודתם הם אלו ש"הותשו טוטלית בתום יום עבודה ממושך" וגם "חשו עייפות בעת שקמו בבוקר ליום עבודה חדש". כן דיווחו משתתפי המחקר כי הם מעריכים שעבודתם קשה מדי או רבה מדי והיא גורמת לתשישות ועייפות מוחלטים. רבים הסבירו כי הם חושבים על עבודתם ומוטרדים לגביה גם כאשר אינם בעבודה או בחופשה. עבודה רבה מדי הוגדרה כעבודה במשך 40 שעות בשבוע ומעל לכך.
בקרב הנשים שתוחקרו התברר שיש קשר בין אי שביעות רצון וסיפוק מהעבודה לבין כאבים. יש גם קשר בין העלייה במשקל, עבודה רבה מדי וחובותיהן לחיי משפחה. לעומת זאת, בקרב גברים כאשר קיימת אצלם מידה מסוימת של סיפוק מהעבודה וחיי משפחה תקינים, יש עבודה רבה מעל למידה ועלייה במשקל הגוף. גברים שדרישות המשרה שלהן גבוהות, הם בעלי נטייה רבה יותר לעלייה במשקל.
המחקר מצטרף לסדרה הולכת וגדלה של מחקרים רב-תחומיים שבודקים את בעיית העלייה במשקל בקרב תושבי כדור הארץ בעשורים האחרונים. בעיה שנעשתה למגיפה עולמית, עם הרבה מאד השלכות בנושאי בריאות, תעסוקה וכלכלה בכלל.
המחקר שנעשה בארה"ב, במימון שירותי הבריאות הציבוריים "קייזר פרמננט" (מעין קופת-חולים בישראל), העלה כי עובדים שמוגדרים כבעלי משקל-יתר ניכר (בעלי השמנת-יתר, אובסיטים) זוכים למשכורות יותר נמוכות בהשוואה לעובדים רזים באותם תפקידים. יש חברות מעסיקות שנוקטות באפליה זאת, בנימוק שבעלי משקל היתר גם חשופים עקב כך לבעיות בריאותיות שעלולות ליפול למעמסה כספית על החברות המעסיקות (הצורך בטיפולים רפואיים ואשפוזים עקב מחלות שנובעות מהמשקל העודף – שיגרמו להיעדרויות בשכר מהעבודה).
את המחקר ניהל צוות מאוניברסיטת סטנפורד בקליפורניה שאסף נתונים ממכוני מחקר רשמיים שונים לגבי העובדים במשך כמעט עשור. החוקרים הישוו בין משכורות של בעלי תפקידים שונים, בעיקר שכר-שעתי, בין מי שהוגדר כסובל מהשמנת-יתר לבין רזה. כן נלקחו בחשבון גורמים כמו ניסיון בעבודה וסוג המשרה.
התופעה נתגלתה בעיקר בחברות שמציעות לעובדים מימון של ביטוחי-בריאות כחלק מההטבות. כך נמצא כי באופן ממוצע, אלו שהוגדרו כבעלי משקל-יתר ניכר (אובסיטים), זכו לשכר שעתי נמוך ב-1.20 דולר בממוצע בתחילת הבדיקה, בשנת 1989, לעומת חבריהם בתפקידים זהים וניסיון דומה שהיו רזים ובמשקל גוף תקין. והפער גדל ל-2.58 דולר לשעה, כעבור עשור.
מה שמדהים הוא שכאשר מנהלי החברות שאצלן נמצאו פערים כאלה עומתו עם הנתונים, הם ניסו להתחמק מלהודות בכך בגלוי מחשש לתביעות משפטיות שיתבססו על טענת אפליה. אבל לא היה להם מנוס אלא להודות בהיסוס שזו קיימת ונכללת תחת מטרייה של אפליה עקב גיל, משקל וגזע. עדיין לא נאמרה המלה האחרונה בגילוי הזה.
|
|
|
|
|
|
|
 |
|
תמונת ארכיון
|
|
|
|
|
|
|
"סטיב אוסטין" קם לתחייה
|
|
|
|
|
|
|
לא מעט צוותי מחקר ופיתוח בעולם הכוללים ביולוגים, רופאים, מהנדסים ומומחים במחשבים ורובוטיקה, בוחנים רעיונות שונים ל"התקנים ביוניים" שיושתלו בגופם של אנשים הסובלים משיתוק כזה או אחר.
הרעיונות הטכנולוגיים הללו נעשים בהשראת סרט קולנוע מפורסם מלפני שנים רבות בשם "האדם הביוני" שבו תיארה הוליווד החלפת איברים פגומים שונים בגוף – במערכות שמונעות באופן אוטומטי או על-ידי מתקן פקודות-חשיבה, מהמוח, לזרוע מלאכותית, ממתכת-ועץ ובתוכה רשת תקשורת סבוכה.
ההתקן הביוני הראשון בעולם שמתאם תנועה של יד וזרוע, הושתל לפני כמה ימים בגופה של אשה בת 46 – ספרית במקצועה. היא תוכל עתה סוף סוף לשחק נטבול, כדור רשת, משחק ספורט פופולרי מאד בקרב נשים במדינות האנגלוסכסיות.
האשה שותקה חלקית בכל פלג גופה התחתון עקב סידרה של שבצי מוח. השיתוק לא פגע ביכולת ההליכה שלה. השתלת ההתקן נעשתה בבית החולים הכללי של סאותהמפטון. עתה היא יכולה למתוח את הזרוע שלה מהמרפק ומטה וגם לפתוח את כף היד. המערכת שהושתלה בגופה תיתן זרז חשמלי לשרירים שנחלשו או שותקו וכך היא תוכל להניע את היד כרצונה.
האשה תימצא בתקופה הקרובה במעקב צמוד של מומחים בתחומים רבים – כיוון שכל התנהגותה מעתה והלאה דורשת לימוד, על מנת שאפשר יהיה בעתיד לבנות התקנים נוספים מסוג זה, כאיברי גוף ביו-מלאכותיים אחרים. יתכן שהספרית תהיה "האדם הביוני" האמיתי הראשון.
|
|
|
|
|
|
|  | | סטיב אוסטין
| |
|
|
|
|
|
| |
|
|
|
