 |
ראשי תעשיית הון הסיכון בישראל מנסים כבר שלוש שנים לגייס את מדינת ישראל לטובתם. עשרות לוביסטים, אנשי עסקים, מנהלים בכירים ומיליונרים מוכרים, משוטטים בהתלהבות במסדרונות הכנסת בכדי לגייס את החברים לאם כל המטרות: סבסוד תעשיית הון הסיכון בישראל.
החברים בתעשיית הון הסיכון - שמגלגלים היום מיליארדים - רוצים שהממשלה תסבסד את הפעילות שלהם. משהו כמו 2 מיליארד דולר נוספים. 'ענף ההיי-טק הישראלי הוא ענף אסטרטגי למשק', הם אומרים. 'חייבים לתת לו את העזרה הדרושה בכדי שישראל תמשיך להיות 'עמק הסיליקון' השני'.
בינתיים, עסקני תעשיית הון הסיכון בישראל לא מצליחים במשימתם. יותר מכך. מתוך תעשית ההיי-טק נשמעים היום קולות להפסיק ולהזרים כסף מהמדען הראשי (סבסוד אחר) לחברות היי-טק גדולות. אנשים כמו אלי איילון, יו"ר DSPG ומאושיות ההיי-טק הישראלי, תוקפים היום כמעט מעל לכל במה אפשרית את חברות ההיי-טק הבוגרות שמעזות עוד לקחת כסף מהמדען. חלקן הגדול אף ריווחיות.
כוחות השוק, טוענים המתנגדים, הם אלו שיקבעו את עתידו של ענף ההיי-טק הישראלי ותעשיית הון הסיכון - שמצליחות דווקא לא רע לאחרונה, עם התאוששות הענף. בין אם באקסיטים מרהיבים (מכירות של חברות טכנולוגיה ישראליות) ובין אם בגיוסים שמנים.
כוחות השוק, כך נראה, הם גם אלו שיקבעו את עתידו של ענף הכדורגל הישראלי. כן, לא התבלבלתם. כדורגל בערוץ הכלכלה.
עמנואל רוזן, עיתונאי בכיר, הציג אתמול בערוץ 10 שאלה מענינת: מדוע ענף הכדורגל הישראלי אינו מצליח להמריא? 'להמריא' אמרנו? הוא דווקא התכוון מתרסק.
תשובה חד משמעית לשאלה המורכבת הזו, לא ניתן. אבל להלן אפשרות סבירה ביותר.
אחת
הטענות המרכזיות שמציג רוזן היא שענף הכדורגל מענין את הציבור הישראלי, תוך שהוא מציג דוגמאות של אנשי מקצוע - עיתונאים, שופטים ונהגי מוניות, שמבכים את ענף הכדורגל המתמוסס מול עינהם.
הנחה זו, שנראית סבירה בהחלט, היא כנראה הבעיה.
ענף הכדורגל של היום הוא ענף גלובלי לחלוטין. אין גבולות. שחקן בריטי ישחק בקבוצה צרפתית, הולנדי בשורות גרמניה, וקרואטי בישראל. מה שיקבע, בדרך כלל, הוא מהו השכר שיוצע לאותו שחקן - בטווח הארוך. בדיוק כמו בכל ענף מקצועי אחר שמושתת על מקסימום רווח (פונקציה פופולרית בכלכלה), כך גם מתנהל ארגון כדורגל, שבמדינות מסוימות אף מהווה חברה לכל דבר שאפילו נסחרת בבורסה.
בישראל, ש'מטפחת' מאות קבוצות כדורגל בשוק קטן כל כך, פושט הענף רגל. בדרך כלל, ענף פושט רגל כאשר הביקוש למוצר שהוא מייצר,יורד. ביקוש הוא כמובן הכוח המניע של הכלכלה, ובעיות בביקוש הן הבשורה הכי רעה שיכול לשמוע מנהל בכל חברה. מעבר לכך ההתמודדות עם הביקוש היא המורכבת והקשה מכולן, שכן היא כרוכה בהשפעה על רצונות הלקוחות. על טעמיהם. משימה בלתי אפשרית כמעט.
הבעיה של ענף הכדורגל מורכבת פי כמה. בעיות בביקוש הן בהחלט אסטרטגיות, אבל גם אם הביקוש גבוה, ניהול הוא תמיד שם המשחק.
הכדורגל הישראלי, כך נראה, סובל גם מניהול קלוקל של הארגונים האחראים על הצלחתו (ההתאחדות לכדורגל), וגם מנפילה חדה בביקושים - הציבור בישראל פשוט לא בא. יהיו שיגידו - מקרה קלאסי של ביצה ותרנגולת. אולי הציבור לא בא, כי הניהול על הפנים, ההשקעה מינימלית, התשתיות - עולם שלישי. אבל הטיעון אינו תופס בקריטריונים של כוחות השוק. אלו אכזריים עד מוות.
|
 |
 |
 |
 |
|
 |
 |
בריחת כשרונות
|
|
 |
 |
 |
 |
|
התחרות הורגת אותו
|
 |
|
 |
 |
 |
|
כוחות השוק 'יטענו' שהביקוש, אם קיים, אמור להיות חזק מספיק בכדי לשנות את פני התעשיה. אבל גם אם הוא קיים, העובדה שענף הכדורגל הוא גלובלי, ושבקלות אפשר כיום לצפות בכדורגל אנגלי משובח, ספרדי או איטלקי (ולא דווקא בטלוויזיה), מקשה מאוד על כדורגל הישראלי.
התחרות פשוט הורגת אותו. כמו שתחרות יכולה להרוג ענפים חזקים פי כמה; כמו שתחרות הרגה את ענף הטקסטיל הישראלי, כמו שהיא מאיימת על ענף הפרחים, ומועילה דווקא לענף ההיי-טק - ענף בו יש לנו יתרון יחסי. התחרות הגלובלית שואבת החוצה את הכשרונות הישראלים, שירוויחו יותר בחו"ל. התחרות שולחת את האצבע של הצופה הישראלי לזפזפ לעבר כדורגל אנגלי. התחרות כל כך חזקה, שבשילוב שיפור מצב כלכלי בישראל, שולחת את מר ישראלי לצרפת בסוף השבוע, שם הוא אמנם ישלם יותר, אבל יהנה בטוח.
ברור שעזרה והשקעה מצד המדינה, תעלה באופן ניכר את הסיכויים של ענף הכדורגל להתרומם. השאלה אבל, היא הרבה הרבה יותר מסובכת. כי ברגע שמסתכלים על הכדורגל כענף כלכלי לכל דבר - אגב משכורות העתק שמקבלים כוכבים בישראל - השאלה שתשאל עצמה ועדת ההשקעות, היא איפה יהיה ה- ROI (החזר על השקעה) הגבוה ביותר. כלומר, האם התמורה תהיה גדולה יותר לכלכלת ישראל בהעדפת סבסוד הכדורגל, על פני למשל, ג'ודו או כדורסל - ענפים שכבר הוכיחו הצלחה בעבר.
למה הכדורגל הישראלי לא מצליח? בערך מאותן הסיבות שמכונית תוצרת ישראל לא קיימת: אין לנו יתרון יחסי, השוק פתוח, התחרות קטלנית והידע הצטבר בעשרות השנים האחרונות, אצל מישהו אחר. |  |  |  |  | |
|