 |
/images/archive/gallery/105/691.jpg ויקטור מדינה. לשעבר, מנכל בנק המזרחי
 |
|
|
|
|
| עדותו של ויקטור מדינה חשפה את גודל הבזיון שנמנע מאיתנו אם היה מתמנה לנגיד |
|
|
|
 | דפדף בכלכלה |  | |
עומר שרביט
16/1/2005 17:16 |
|
|
|
|
|
|
|
דוד קליין הולך הביתה וסטנלי פישר יעבור היום מבחן כשירות אצל ועדת בך. פישר נוחת בישראל לאחר שהיה סגן יו"ר סיטיגרופ - התאגיד הבנקאי הגדול בעולם. את מניותיו בסיטי הוא ככל הנראה יידרש להפקיד בנאמנות.
אמנם בקנה מידה קטן יותר, אך ויקטור מדינה קיווה לעשות את המסלול של פישר - מצמרת הבנקאות לנגידות בנק ישראל. כעת הוא יושב בבית עם מצנח הזהב הנדיב.
בעוד שתהליך מינויו של פישר, גם אם מעורר ביקורת, הוא שקוף וגלוי, הרי שהדיווח של בנק המזרחי מיום חמישי האחרון, בנוגע לאי דיווח תנאי פרישתו של מדינה מהבנק, חשפה את הציבור לגודל הביזיון שנמנע.
כדי להבין את גודלו של הקלון שנחסך בדקה ה-90 בעזרת רשות ני"ע ובנק ישראל, כדאי לשים לב לניסוח הבא, שנמסר מפיו של מדינה עצמו: "בתחילת חודש מרץ 2004, ביקש מר מדינה את ידידו, עו"ד דוד אפרתי, לשבת עם מ. ורטהיים וע. עופר ולשמוע את דעתם בעניין תנאי פרישתו".
אפרתי הוא כנראה עו"ד מזן נדיר. כשוויקטור ביקש ממנו לדון
בענייני הפרישה שלו מול בעלי הבית, אפרתי עשה זאת בתור ג'סטה לידיד - לא משהו פורמלי. כלומר, כך רוצה שנאמין מדינה, שבחר דווקא במילה ידיד כדי ליצור את הרושם הלא רשמי, האגבי, לכל נושא המענק - ציפור נפשו של מדינה.
ובכן אפרתי ה"ידיד", הצליח בפגישתו השניה עם בעלי הבית, להוציא מהם מכתב חתום עם התחייבות למענק פרישה של 3 מיליון דולר. והנה הקטע המצחיק באמת: "ככל הידוע, המכתב היה רק בידי עו"ד אפרתי והוא ו/או תוכנו לא הועבר לגורם אחר כלשהו בהנהלת הבנק".
שוו בנפשכם את הסצנה: אפרתי יוצא מהפגישה עם פרנסי הבנק כשבידו מכתב עם התחייבות לשלם לויקטור, (ידידו), 3 מיליון דולר - כסף קטן ו...? לא. אפרתי לא מתקשר לידידו הטוב לספר לו שיפרוש מהבנק עם בוחטה נדיבה...כך לפחות מעיד מדינה.
אפרתי הוא אמנם חבר טוב של מדינה, עושה בשליחותו ונפגש פעמיים עם המעבידים שלו כדי לדון על שכר והכל בתור טובה לחבר - אבל מה פתאום שהוא יספר למדינה על הכסף שיקבל? נו באמת.
|
|
 |
|
 |
|
|
 |
|
בנק המזרחי. מסכת ההסתרה
|
|
|
 |
|
 |
|
שמיניות באוויר כדי לא לדווח
|
|
|
 |
|
|
|
בהמשך הדו"ח מעיד היועץ המשפטי של הבנק, שמעון וייס, כי "הוצגה בפניו השאלה על ידי המנכ"ל הפורש, מר מדינה". הניסוח הסביל מקשה כאן, אז ננסח את המשפט מחדש: ויקטור פנה אל היועץ ושאל האם צריך לדווח. היועץ חשב שכן ואמר זאת גם ליעקב פרי ואלי יונס. מכאן החלו היועץ ועוזריו לבצע שמיניות באוויר, כדי למצוא סוף סוף חוות דעת שתכשיר את אי הדיווח.
השאלה העיקרית היא, מדוע בכלל נבחנה הסוגייה? אמנם, בכל יום יש לארגון גדול כמו בנק המזרחי הוצאות לוגיסטיות ואחרות שעשויות להיות גדולות ממענק הפרישה למדינה והן אינן מדווחות. אלא שפה ההבנה הראשונית של היועץ היתה שכן צריך לדווח.
מתי בכל זאת מחליטים לא לדווח? כשיש אינטרס עסקי מהותי לבנק שחשוב יותר מהדיווח עצמו. כלומר, כאשר עסקה מסויימת עלולה שלא לצאת לפועל אם תדווח בטרם עת וכו'.
במקרה הנוכחי, האינטרס היחיד שהיה צריך להגן עליו לא היה עסקי או מסחרי. היה זה הצורך של המנכ"ל הפורש להסתתר מאחורי אי הדיווח; בבואו להציג מועמדותו לנגיד, מדינה פעל להתחשרות ענני האי דיווח כדי להגן על עצמו מהביקורת הציבורית על מצנחי הזהב של בכירי הבנקאות.
בסוף נבחר לנגידות פישר כאמור. אך שערו בנפשכם את גודל השערורייה, אם היה נבחר מדינה ומענק הפרישה היה מדווח רק בסוף פברואר 2005, בדו"ח השנתי של בנק המזרחי. מדינה היה יכול להיות אז כחודש בתפקיד. חודש אחד בלבד. | | | | | |
|
|
| |
|
| |
|
|
|
